שלום לך,

קשה לקרוא את הדברים שלך. עוגמת הנפש, הכאב והלחץ בוודאי מותירים אותך במצב נפשי לא פשוט. זה כלל לא חשוב אם אתה מחכה שלושה חודשים או שלש שנים, החוויה האישית שלך היא הקובעת ואף אחד לא יכול לומר לך איך אתה צריך או לא צריך להרגיש. ברור שאתה עובר תקופה קשה ואני מאחל לך שבקרוב תצא מתוך ההפכה ותזכה למשוש חתן על כלה.

אבקש לומר כמה מילים על התקופה הזו בה אדם מחזר אחר אבדתו ומחפש את האשה אתה הוא מבקש לחיות עד מאה ועשרים מתוך קירבה, אהבה ומימוש. לעיתים נדמה שתקופת החיפוש איננה אלא דבר מה שמוכרחים לעבור אותה בלית ברירה על מנת להגיע ליעד הנכסף, מעין תשלום הכרחי בקופה בטרם נורשה להכנס פנימה אל אולם האירועים או המקבילה של טלטול מתיש בדרכים על מנת להגיע למקום נופש. אני רוצה להגיע אל היעד, והדרך, מה לעשות, כרוכה בקשיים ובאי נעימות.

אולם האמת היא שתקופת החיפוש איננה סתם טורח שאין להמנע ממנו, אלא היא נדבך האבנים הראשון של הבניין אותו אדם עתיד לבנות יחד עם רעייתו. אפשר להמשיל את חיי הנישואין לשני שתילים שגדלים בנפרד, ובשלב מסויים הם מתאחדים, משתלבים ומשתרגים זה בזה והופכים לעץ אחד. בתקופה בה אדם מחפש את אשתו, הוא בעצם מכין את השתיל הפרטי שלו להשתלבות העתידית. איכותו של האיחוד, מידת ההשתלבות וחוסנו של האילן המשותף מושפעים רבות מעבודת ההכנה במהלך התקופה הזו. "התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין".

הסתכלות כזו עשויה לשפוך אור אחר על תקופת ההמתנה והביקוש. לא עגמת נפש בלתי נמנעת אלא טוב הכרחי, תקופה בה אדם מתכוונן, מכייל את כלי הנפש שלו ומכין את עצמו לנישואין, תהליך שבלעדיו חוששני שמצפים לבני הזוג העתידיים אתגרים לא פשוטים. זה רחוק מלהיות טריוויאלי לקחת שני אנשים שונים, מרקעים שונים, עם אישיות שונה ולבנות בית משותף. זה דורש הכנה, הבנה והמון המון הכלה.

ברוח זו אבקש לציין כמה נקודות בעקבות דברים שכתבת, ואולי דברים שקראתי בין השורות למרות שלא נכתבו.

אמת הדבר ישנם צדדים לא אידיאלים במצבו של האדם לפני שהוא מתחתן, בעיקר לאחר שהוא כבר מוכן לכך גופנית ונפשית, והזכרת כמה מהם. למרות זאת, המטרה בנישואין איננה פתרון אותן בעיות. הדבר הראשון, אולי החשוב מכל כאשר ניגשים לבנות את החיים המשותפים הוא להוריד את הדגש מה"אני" ולהעביר אותו אל ה"את" ואל ה"אנחנו", הדאגה לבת הזוג והמחשבה לקראת הבניין המשותף. אינני מכחיש שהנישואין צופנים בחובם הרבה טוב ועשויים ליישב מעקשים, אבל לא זה העיקר. כאשר חושבים על העתיד, על החיים המשותפים, ראוי יותר להתמקד באותן איכויות חדשות שתיווצרנה מתוך החיבור ומתוך ה"ביחד". הדברים הללו נכונים אפילו לגבי קשיים שבאופן טבעי אמורים להפתר לאחר שמתחתנים, ועל אחת כמה וכמה לגבי בעיות אחרות. מי שחושב שאחרי הנישואין אדם הופך להיות יצור אחר ולפתע באורח קסם כל העיכובים, האתגרים והמכשולים פשוט יתפוגגו, יתאכזב למצוא די מהר שהוא לא הפך לנסיך, שאשתו איננה תמיד נסיכת החלומות, ושאותם קשיים שהיו קודם לנישואין, עדיין עומדים לפתחו. נותרו כשהיו. זו נקודה חשובה מאד, ובעיות רבות של שלום בית צצות מאוחר יותר כאשר מתחתנים על מנת לפתור בעיות. לא מתחתנים כדי לפתור בעיות.

תובנה זו שאדם נותר ביסודו אותו אדם גם אחרי החתונה צריכה להשפיע גם על מידת הבהילות והלחץ של אדם להנשא. יש לך מה לעשות ויש לך על מה לעבוד גם בלי קשר לחתונה. החיים אינם עומדים מלכת עד שתכנס לחופה, ואחרי שתצא מהחופה לא תמצא לפניך מציאות אחרת מבחינת המקום שלך מול העולם. החיים יזרמו בעז"ה טוב יותר אחרי החתונה, אבל הם זורמים גם עכשיו. יש לך תוכניות? אל תחכה עם שום דבר עד שתתחתן. אתה רוצה להתקדם בכל תחום שהוא? לך על זה. אל תשים את החיים ב hold . הורדת הלחץ עשויה גם לעזור לך להגיע למטרה מהר יותר וטוב יותר. אתה עומד בשלב של בירורים, של היכרויות ושל החלטות, ואתה חייב להיות במיטבך בתקופה זו. הלחץ והכאב והצער מביאים אדם למקום לא טוב. חז"ל אמרו שיש דברים שאינם באים אלא בהיסח הדעת ואחד מהם זו אבידה. הדברים וודאי נכונים לגבי המציאה הגדולה בחיים, האשה שעליה נאמר שאדם מחזר אחר אבידתו. דווקא מתוך היסח הדעת, דווקא מתוך רוגע וביטחון יש את הסיכויים הטובים ביותר להגיע לטוב ביותר.

ולבסוף, טוב שאתה מתייעץ לגבי שאלת המוכנות שלך לנישואין, וטוב שהתשובה משתלבת עם החפץ הפנימי שלך. הייתי מודאג אילו אחד המרכיבים הללו היה חסר, כלומר שהיו מורים לך להכנס לפרק "האיש מקדש" בלא שאתה חש מוכן, או שאתה היית עושה לבדך את הצעד הזה בלא התייעצות.

חשבונות של מקום אינני יודע, וגם לא מנסה להבין אותם. "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" הוא כלל גדול בתורה ובאמונה. הביטחון בה' הוא כלל לא פחות חשוב. אתה מתאר מאות תפילות בהמון מקומות קדושים וברכות מהרבה צדיקים. ברכות ותפילות בוודאי אינן מזיקות אבל במידה הנכונה מתוך הבנה שכל אלה אינם תחליף לבירור פנימי, לבחינה עצמית, להשתדלות פשוטה ולבטחון בבורא עולם. שוב, התיאור הזה שלך מרמז על לחץ מעבר לראוי בתקופה זו בחייך, לחץ שאיננו תורם להתקדמות. הלחץ הוא חבר רע ויועץ גרוע.

אני מאחל לך שתמצא את הדרך הנכונה להפיק את המירב מתקופת הכנה מיוחדת זו בחייך באופן שיבוא לידי ביטוי בעז"ה בחיי הנישואין, כאשר אתה ואשתך לעתיד בונים יחד בניין עדי עד מתוך אהבה ואחוה ושלום ורעות.

פורים שמח,

גרשון

[email protected]