The Butterfly Button
אני לא מצליחה להתקדם בחיים

שאלה מקטגוריה:

תודה על היוזמה שלכם, אתר ואנשים נהדרים ב"ה.

אני רוצה לשתף, אני בגילאי ה20, ותמיד אני מרגישה שכשאין לי משהו להתעסק בו אני לא מצליחה להתעסק בעצמי, לעשות בשבילי דברים, לדאוג לעצמי. תמיד מחפשת חברה שתהיה איתי ואני חושבת שזה מעיק, כי זה נובע מחוסר ביטחון. אני כן עושה דברים בשבילי, אבל אני מרגישה הרבה פעמים שאני מבזבת את הזמן שלי לריק, שאני לא מצלחה ללמוד משום דבר איך להשתפר ולצאת מאיזור הנוחות, איך ומה יגרום לי להתפתח, לפתח קשרים חבריים, להיות משמעותית בעולם, לעשות מה שאני אוהבת עם חשק, או אפילו לקנות בגדים (בזמן האחרון ממש קשה לי למצוא).
אני יודעת שבחיים זה עליות וירידות, אבל אני מחפשת התקדמות, לנצל הזדמנויות, אם זה בדברים הפשוטים והיומיומיים, מלהיות בביטחון כדי לפתח למצוא עבודה, מלהכיר אנשים, מלעשות את חובותיי, ועד לשידוכים.
אני מוצאת את עצמי נמנעת מכל אלה. וכשאני כן עושה, זה כאילו בניגוד אליי, ובדומה למה שרצוי כמו שאחרים עושים ולא כי אני רוצה. מן פחד.
גם קשה לי להתפלל על זה ולבקש, קשה לי לכוון. אני לא יודעת מה בדיוק הנקודה.
אני אשמח להבין איך אני יכולה להתקדם מזה, לצאת מזה, מה עליי לעשות? אולי שינוי דפוס חשיבה שיועיל לי.
תודה.

תשובה:

שלום לך יקרה,

את מתארת רצון להתקדם, לצמוח ולגדול. זאת כבר התחלה מאוד טובה! הרצון לכשעצמו הוא דבר גדול, וזה כבר הצעד הראשון. בנוסף לכך העובדה שאת פונה אלינו מעידה על כך שאת גם נוקטת פעולה אקטיבית כדי להגיע לכך. הצורה שאת מתארת את המצב שאת נמצאת בו גם משקפת בגרות והבנה עצמית טובה.😊

את מתארת קושי להיות לבד עם עצמך, עם המחשבות שלך ועם החיבור שלך לעצמך. את מרגישה קצת תקועה, רוצה להתקדם, לעבוד, לפתח קשרים חברתיים, להיות עצמאית יותר, ולהתחתן ואת מרגישה קצת קושי להיכנס לכל זה. את מתארת איזשהו פחד  שמונע ממך להתקדם. בנוסף את גם מתארת איזשהי תחושה של ביזבוז זמן וחוסר משמעות בחיים שלך. לא קל לחוות את כל התחושות האלו!

באופן כללי בגילאי ה20 אנחנו נהיים עצמאיים יותר: כבר אין מורות שאומרות לנו מה לעשות, אנחנו הולכות לעבודה לבד, נפגשות עם בחורים לשידוכים וכו'. השינוי הזה מהמצב שהיינו הרבה יותר תלויים בהורים ובמבוגרים שסביבינו ופתאום אנחנו צריכים להיות יותר תלויים בעצמינו ועצמאיים, בהחלט יכול להיות מלווה בפחד. זה שינוי גדול שהוא לא תמיד כל כך קל לנו, ולכן אפשר לעשות אותו כמה שיותר בהדרגה, בצורה שמתאימה לנו. זה מעולה לעשות דברים עם חברה, זאת צורה הדרגתית לפתח עצמאות. אחרי שעשית משהו מסויים עם חברה כמה פעמים, יהיה לך קל בהרבה לעשות את זה לבד.

הדבר הראשון שאני רוצה להגיד הוא שחשוב מאוד לאפשר לעצמנו זמן לחשוב, להתחבר לעצמנו ולה'.

כשיש לך זמן מיוחד לתת למחשבות שלך לזרום זה מאפשר לך גם לחשוב יותר לגבי מה את רוצה לעשות בעתיד, ומה מרגיש משמעותי בעינייך שהיית רוצה לעשות. נסי בזמן הזה גם לדבר קצת עם ה' ולשתף אותו במחשבות וברגשות שלך. את יכולה לעשות זאת במקום שנעים לך לשהות בו לבד, זה יכול להיות בחדר שלך, בהליכה, בים וכו'. זאת, כדי לאפשר לעצמך פשוט לעצור קצת מהמירוץ של החיים ולחשוב. זה יכול אולי להרגיש לך מוזר או לא נעים בהתחלה, אז את יכולה להתחיל רק מממש כמה דקות ואח"כ בפעמים אחרות לעשות את זה לקצת יותר זמן. הזמן הזה שאת רק עם עצמך, יכול לעזור לך להתחבר לעצמך יותר, להקשיב לעצמך ולבחון מהן המטרות שאת שואפת אליהם.

כדי לעזור לנו להגיע למטרה הגדולה כדאי להתחיל בצעדים קטנים- לפרק את המשימה הגדולה, המטרה שאליה אני רוצה להגיע, למשימות קטנות שקל יותר לבצע. לדוגמה: המטרה של יצירת קשרים חברתיים- נפרק את המטרה לחלקים קטנים יותר:

להתקשר לחברה מסויימת היום וכו'.

בנוסף, כדאי להקדיש זמן מיוחד לביצוע המשימה שקשה לך לבצע, להקדיש יום שלם שבו תעשי משימות קטנות להתקרב למטרה. החיים כל כך עמוסים שקל מאוד לדחות את המשימות שאנחנו לא רוצים לבצע. כשיש לנו זמן שפינינו רק לביצוע המשימה זה קצת מכריח אותנו להתמקד במשימה ולפנות גם את המשאבים המנטליים שאנחנו צריכים כדי לעשות אותה.

לגבי הרצון לגדול ולהתקדם- המטרה הזאת יכולה להרגיש לנו קצת עמומה וקשה להשגה. כדי להפוך אותה למשהו שאפשרי יותר לעשות, אנחנו יכולים להכניס דברים קטנים לסדר היום שלנו. לימוד של הלכה או משהו אחר שנותן לנו תחושה של חיבור והתקדמות, אמירת פרק תהילים, לעזור למישהו וכו'. אפשר גם לחשוב בסוף יום, על מה שהיה היום, מה עשינו טוב ומה היינו רוצים לעשות יותר טוב.

בסופו של דבר השינוי שמתחולל בנו בדרך כלל נעשה בצעדים קטנים, שלא תמיד נראים משמעותיים אפילו,

אבל בעז"ה הם יכולים ליצור שינוי גדול לאורך זמן. לא תמיד אנחנו שמים לב לכך שאנו משתנים, לפעמים אנחנו מצליחים לראות זאת רק במבט לאחור, בפרספקטיבה של זמן.

לסיום, חשוב לי להדגיש שאם את מרגישה שאת לא מסוגלת בכלל להיות עם עצמך לבד, להקשיב לעצמך וכו' או שאת מרגישה שאת מדי תקועה ולא מצליחה להתקדם כלל וכבר ניסית את מה שאני מציעה,

יכול להיות שכדאי לך לפנות לטיפול. בטיפול תוכלי לקבל את הליווי והעזרה שיעזרו לך להתקדם, להשתחרר מהפחד ולהגיע למטרות שלך. הטיפול יכול להיות לגמרי משנה חיים!

מעריכה אותך על המאמץ ועל הדרך שאת עושה!

חנה ה.

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חיכיתי מאד להתחתן ועכשיו אני נשואה ואבודה
אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת ואני לא יודעת איך לפתוח את הדבר הכואב הזה שלי. אני נשואה פלוס תינוקת מתוקה בת שנה התחתנו בגיל מאוחר, רווקות מאוחרת, אחרי כל כך הרבה תפילות ודמעות ברוך השם זכינו להינשא. אבל גם זה היה כרוך בהמון כאב הרבה מריבות לפני, והתחתנתי איתו למרות,...
בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
למה חשוב לחיות וכזה גרוע למות?
אני בת 22 ויש שאלה שמטרידה אותי כבר שנים. מה המשמעות של החיים? כאילו הבנתי שזה לעבוד את ה' וכו' אבל זה לא באמת ממלא כמה אפשר? למה זה כל כך גרוע פשוט למות כאילו למה אני אענה על זה בסך הכל לא באלי לחיות לא כיף לי… וואלה אין...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן