שואלת ותלמידה חכמה אהובה,
הרב דסלר כותב בספרו 'מכתב מאליהו חלק א' עמ' 35 במאמרו אודות 'מבט האמת', כי "המחפש ב"שולחן ערוך" אם מותר לו לשחק שחמט בשבת, מסתמא רוצה לשחק". בדוגמא זו ובדוגמאות נוספות הוא מסביר איך מקור ההתעניינות בדבר-מה היא תולדת הרצון, "שאלה שהגיש השכל אל הרצון להחליט עליה". על משקל דבריו, אחמיא לך ואומר, שאם את מתעניינת בלימוד תורה לנשים, האם הוא מותר, ומה גדר האיסור אם קיים, את וודאי שואפת להרחיב את גבולות לימודך וידיעותיך בתורה, ועל כך אין לי אלא להתפעל ממך, ולשבחך על כך. בעידן של רשתות חברתיות, והסחות דעת מרובות, וזמינות טכנולוגית של כ"כ הרבה דברי הבל, אין לי אלא להעריך את מי שמתעניינת בנושאים של קודש, ומחפשת 'היתרים' שיוסיפו ריחיים של תורה על צווארה, ויעצימו את מחוייבותה לחיים של אהבת ה' ודבקות בתורתו.
שאלתך לקחה אותי 30 שנה לאחור, לדברי המחנכת היקרה שלימדה אותי "תורה עיון" בכיתה יב', תוך שהיא מלבנת איתנו את סוגיות הגמרא המבארות את לשון הפסוקים. השיעור המרתק היה מסתיים תדיר עוד בטרם התחיל (כך לתחושתי:), אך חלק מהבנות נזעקו בהפסקה לשאול אותה; והלא כתוב כי "כל המלמד את ביתו תורה, כאילו לומדה תפלות" (משנה, מסכת סוטה, פרק ג' משנה ד), אם כן, הכיצד את מלמדת אותנו סוגיות מן הגמרא? והיא ענתה מיניה וביה בלי להתבלבל: "אתן לומדות כל כך הרבה תפלויות, התפלות הזו לא תזיק לכן". כן, זו הייתה תשובתה של מחנכת מוערכת בסמינר 'בית יעקב' לפני למעלה משלושים שנה!!!, ודבריה, שהיו נכונים אז, לפני עידן הרשתות החברתיות הסרטים והסדרות, הקניונים והקניות הפיזיים והממוחשבים, המטביעים אותנו בים שוצף של תענוגות הבל, הרי שהם נכונים היום שבעתיים.
אנסה לענות על ראשון ראשון – אחרון אחרון. ולבסוף נגיע ללימוד התורה כפי שהוא נתפס בימינו.
ראשית אתייחס בקצרה לשאלותיך ברישא:
פרטי מצוות לימוד התורה לבנים/גברים מבוארת בגמרא קידושין כט עב. כל שאלותיך על לשון הפסוק, שהיא קצרה ותמציתית, מגלה טפח ומכסה טפחיים, מקבלים הרחבה ובאור בדברי הגמרא. לאחר שהביאה הגמרא את דברי המשנה על חובת האב ללמד את בנו תורה, היא שואלת בדיוק את השאלות שלך:
"ללמדו תורה – מנלן? [מניין לנו] שחייב האב ללמד את בנו תורה?
דכתיב : "ולמדתם אתם את בניכם" (דברים יא, יט).
והיכא דלא אגמריה אבוה, מיחייב איהו למיגמר נפשיה – והיכן שלא לימד אותו אביו, חייב הבן כשיגדל ללמד את עצמו. דכתיב : "ולמדתם" = הגמרא לומדת מהמילה 'ולמדתם' שניתנת לקריאה לא רק ל' בחיריק (כפועל המפעיל את השני) אלא גם ל' (קל, עבר, רבים) – שהבן מחוייב ללמוד בעצמו, כפי שמופיע בפסוק (דברים ה' א) "ולמדתם אותם, ושמרתם לעשותם".
מוסיפה הגמרא ושואלת:
איהי מנלן דלא מיחייבא ? מנין לנו, שהיא, האישה, לא מחוייבת ללמד את בנה תורה?
דכתיב "ולימדתם" "ולמדתם" – הואיל והביטוי 'ולמדתם' ניתן לקריאה בשני אופנים, גם כחובה ללמד, וגם כחובה ללמוד, הגמרא מסיקה מכך:
"כל שמצווה ללמוד — מצווה ללמד, וכל שאינו מצווה ללמוד— אינו מצווה ללמד – ולכן, אשה שאינה מצווה ללמוד, אינה מצווה גם ללמד.
הגמרא מוסיפה לשאול- ואולי היא מחוויבת ללמד את עצמה?
ואיהי מנלן דלא מיחייבה למילף נפשה? והיא, האשה מניין לנו שאינה מחוייבת ללמד את עצמה?
משיבה הגמרא:
דכתיב "ולימדתם" "ולמדתם" – (כפילות אופני הקריאה מלמדת ש)
כל שאחרים מצווין ללמדו — מצווה ללמד את עצמו, וכל שאין אחרים מצווין ללמדו — אין מצווה ללמד את עצמו.
ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה — שאמר קרא (הפסוק) "ולמדתם אתם את בניכם" (דברים יא, יט), את בניכם ולא בנותיכם.
מפשט הגמרא עולה שהאישה לא מחויבת ללמוד תורה, וגם לא מחויבת ללמד את בנה תורה. אך בעקבות הרמב"ם פוסק גם השולחן ערוך בחלק 'יורה דעה' רמו סעיף ו' כי " אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל לא כשכר האיש מפני שאינה מצווה ועושה…" והרמ"א מוסיף בהגהתו כי "…חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה (אגור בשם סמ"ג) …".
דברים אלו היוו בסיס לחיוב האישה ללמוד את הצד הפרקטי של המצוות המוטלות עליה כדי שתדע לקיימן כראוי.
גם ספר חסידים למד שהאב חייב ללמד את ביתו את המצוות וההלכות הנדרשות להן, וזו 'תורה' שאין לגביה כל ספק. לדבריו:
" "חייב אדם ללמוד לבנותיו המצוות כגון פסקי הלכות, ומה שאמרו שהמלמד לאשה תורה כאלו מלמדה תיפלות זהו עומק תלמוד וטעמי המצוות וסודי התורה, אותן אין מלמדין לאשה ולקטן, אבל הלכות מצוות ילמד לה, שאם לא תדע הלכות שבת – איך תשמור שבת?! וכן כל מצוות כדי לעשות להיזהר במצוות. שהרי בימי חזקיה מלך יהודה אנשים ונשים גדולים וקטנים ידעו אפילו טהרות וקדשים. וזהו 'הקהל את העם האנשים והנשים והטף' (דברים ל"א, יב)". (ספר חסידים, מהד' מרגליות, סימן שיג).
ואכן ישנם פוסקים המסבירים שאין ענין שאישה תלמד כלל אם כבר יודעת את ההלכות על בוריין, ובכל מקרה של ספק קונקרטי יכולה לפנות בשאלה למורה הוראה. לדבריהם (כמו בית הלוי, ואבני נזר) הלימוד הנשי אינו חלק מקיום מצוות תלמוד תורה, אלא רק היענות לצורך מעשי. (אם לא תלמד, איך תדע?) כפי ששערת בעצמך.
כוונת לדעת גדולים בשאלתך היפה מדוע הן נדרשות לברך ברכת התורה אם הן פטורות מלימודה.
(שו"ת מהרי"ל החדשות סי' מה), עוסק בשאלה זו וכותב "דנשים מברכות ברכת התורה, אף על פי שאינן חייבות, ולא עוד אלא שהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות …וכל שכן לדברי סמ"ג, שכתב שהנשים חייבות ללמוד הדינים השייכין להן, עד כאן:
תשובות נוספות מצביעות על כך שהברכה מכוונת ללימוד תורה שבכתב שהינו אפשרי ואינו נחשב לתפלות. תשובה נוספת טמונה בעובדה שאישה רשאית ללמוד מעצמה, ואף מקבלת שכר על כך.
לאור כל הנ"ל, נותר לנו לקפוץ שנים קדימה לימינו אנו כדי להבין איך נתפס היום לימוד תורה לנשים.
שאלת לימוד התורה לנשים עברה התפתחות עניפה, ואנסה להביא את עיקרי הרעיונות המלווים את העיסוק בשאלה רחבת היקף זו.
מעבר לעובדה שככל נושא הלכתי, היא שנויה במחלוקת, הרי שמגוון השאלות שהיא מעוררת התרחב, והעמיק:
האם מדובר באיסור מפורש, או בהמלצה חינוכית? הרי נאמר 'מלמדה תפלות' ולא נאמר 'בל תלמד'?
האם מדובר באיסור ללמד אותה (כל המלמד…), או באיסור שמוטל עליה ללמוד, או רק בהעדר חובה ללמוד?
לאוסרים, מה בדיוק אסור לה ללמוד? האם רק תורה שבעל-פה אסור לה ללמוד? מה כלול באיסור זה?
האם תורה שבעל-פה שהועלתה על הכתב נחשבת לתורה שבכתב או לתורה שעל-פה?
האם מדובר באיסור מהותני על כלל הנשים, או שלנשים חכמניות/חריגות/אוהבת תורה מותר ללמוד (כמו הנביאות ונשים תלמידות חכמים המוזכרות בגמרא, או נשים חכמניות ששמן מוזכר בשו"תים שונים) ואולי גם נשים חכמות כמוך?
האם אישה שלומדת תורה זה מלכתחילה או בדיעבד? האם תקבל שכר על כך? (הרמב"ם סבור שכן…)
האם שינוי העיתים במעמדה ורוחב עיסוקיה משפיע על היקף לימוד התורה, המומלץ עבורה או אפילו המחויב לנוכח הנסיבות? (שאלה שהעסיקה את אחרוני הפוסקים בעידן המודרני)
האם חל שינוי בטבע האישה שמצדיק שינוי ביחס אליה גם בנושא חובת לימוד התורה? (ואולי זה בכלל לא משנה, לנוכח הנסיבות הדורשות להשקיע בלימודה?)
מהי מטרת הלימוד עבורה? האם ראוי שתלמד לשם הלימוד, או שתרכוש רק ידע הלכתי הנדרש לקיום המצוות המוטלות עליה? האם עבורה, כפי שראינו לעיל, לימוד הלכות שבת הוא חלק מחובת לימוד תורה, או חלק מחובת קיום מצוות השבת?
האם מותר לה, ואולי אף ראוי הדבר שתלמד גם לימוד תורני פחות פרקטי, אך כזה שמעצים ומגדל את האמונה והזהות היהודית שלה, ומלבה את רוחה וליבה של בת ישראל? (כמו שכותבים הרב שמשון רפאל הירש, והחפץ חיים)
הנה כי כן, לכל השאלות הללו יש התייחסות בפוסקים שונים, מוכרים יותר ומוכרים פחות, ואם שוחרת תורה והלכה את, הייתי ממליצה לך לעיין במאמרים הלכתיים הנוגעים לסוגיה חשובה זו. אך רק מרצף השאלות את יכולה לחוש את התנועה שהתחוללה בין הפוסקים השונים שעסקו בשאלות אלו לאורך הדורות, ואיך מה שנחשב מחוץ לתחום, או לפחות לא הכרחי, בדורות עברו, הפך בשלב מסויים לנחוץ לנוכח האתגרים מבית ומחוץ.
אנו, כנשים חרדיות שגדלנו בבית יעקב, אמונות על הגבוי שנתן החפץ חיים לגב' שרה שנירר בהקמת מוסדות בית יעקב, ששם העמיקו בלימוד התורה לכל גווניה וענפיה, ועסקו לא רק בהלכות מעשיות, כמו שיעור דינים ובאורי תפילה, אלא גם בשיעורי יהדות, תורה עיון, אמונה השקפה, חסידות ומוסר, שהוסיפו לנו אש קודש ורצון להשאר נאמנות לזהותינו התורנית גם כשנצא מחוץ לגבולות הסמינר. מדבריו, קל להבין מה הייתה גישתו לכל השאלות הללו, או לפחות לחלקן המכריע.
לדבריו:
""ונראה דכל זה דווקא בזמנים שלפנינו, שכל אחד היה דר במקום אבותיו, וקבלת האבות היה חזק מאוד אצל כל אחד ואחד, להתנהג בדרך שדרכו אבותיו, וכמאמר הכתוב 'שאל אביך ויגדך'; בזה היינו יכולים לומר שלא תלמוד תורה, ותסמוך בהנהגה על אבותיה הישרים. אבל כעת בעוונותינו הרבים, שקבלת האבות נתרופף מאוד מאוד, וגם מצוי שאינו דר במקום אבותיו כלל, ובפרט אותן שמרגילין עצמן ללמוד כתב ולשון העמים, בוודאי מצווה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל, כגון מסכת אבות וספר מנורת המאור וכדומה, כדי שיתאמת אצלם עניין אמונתנו הקדושה; דאי לאו הכי עלול שיסורו לגמרי מדרך ד', ויעברו על כל יסודי הדת ח"ו" (חפץ חיים, לקוטי הלכות – סוטה, פרק ג, עמ' 21-22)
גם החפץ חיים במכתבו, העוסק בייסוד 'בית יעקב' כותב דברים ברוח זו
"עניין גדול ונחוץ הוא בימינו אלה, אשר זרם הכפירה ר"ל שורר בכל תקפו… וכל החששים והפקפוקים מאיסור ללמד את בתו תורה אין שום בית מיחוש לזה בימינו אלה… כי לא כדורות הראשונים דורותינו, אשר בדורות הקודמים הי' לכל בית ישראל מסורת אבות ואמהות לילך בדרך התורה והדת ולקרות בס' צאינה וראינה בכל ש"ק. משא"כ בעוה"ר בדורותינו אלה" (מצוטט אצל א' גרינבאום, 'החנוך הדתי לבנות בישראל', בתוך: שבילי החנוך, ניו יורק תשכ"ו, עמ' 35).
הקדים אותו הרב שמשון רפאל הירש:
"נשים אינן חייבות להיות למדניות, להיות בקיאות במדרשי הלכה, כי בזה יעסקו בעיקר האנשים. אולם הבנת המקרא ואותה ידיעה הדרושה ליראת ה' המביאה לשמירת מצוות קפדנית ולקיומיהן השלם, היא שייכת לעיצוב הרוח והלב של בנותינו, בדיוק כמו של הבנים" (רש"ר הירש, סידור תפילות ישראל, ירושלים תשנ"ב, עמ' ע)
בדבריהם, אפשר למצוא תשובה לכמה וכמה מן השאלות שהעלנו לעיל. צעירות רבות נדדו פיסית מבית ההורים, כבר לא למדו רק מהוריהן, והיו זקוקות לידע תורני רחב שיכשיר את ליבן ואמונתן לעמוד בפני רוחות הזמן והתקופה. הדברים נכונים ונדרשים שבעתיים למי שלומדת לימודי חול ומעמיקה בהן. בחורה כמותה, לא יכולה, אומר החפץ חיים, להרשות לעצמה שלא ללמוד תורה, ולהשאר עם רגל תורנית קצרה ובלתי מפותחת.
אני מוצאת בדבריו גם הכוונה לדורינו אנו:
זכינו לחיות בדור שבו נשים עושות דוקטורט במגוון מקצועות מה שלא היה מובן מאליו כלל במאה הקודמת. תופעה מבורכת זו היא זכות וחובה. גדולי ישראל, בהתייחסם ללימוד התורה לנשים, מעניקים לנו נוסחא, שלאורה עלינו לפעול, ודורשים מאיתנו לשמור על איזון – להשוות בין הרגל שפוסעת בעולם, לרגל התורנית שתתאים לה ותכין לקראתה. זו נוסחא שמחברת בין הגות להתנהגות, כמו שאומרת הרבנית ימימה. שתי הרגלים צריכות לצעוד יחדיו ובתאום מקסימלי. מחובתך וזכותך ללמוד תורה בהתאמה לגודל הפסיעה שאת פוסעת בעולם, בהלימה לגודל האתגרים ולטיב ועומק השאלות שמטרידות אותך בתקופה הנוכחית. היום לא ניתן להסתפק בידע טכני איך לבצע מה, אלא חובה לעצב את הרוח והלב שלנו ושל בנותינו לאהבת ה' ויראתו.
כפי שציטטנו לעיל מדבריו באריכות, בזמנה של שרה שנירר, קבע החפץ חיים כי "ובפרט אותן שמרגילין עצמן ללמוד כתב ולשון העמים, בודאי מצווה רבה ללמדן חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל",
הרי שהוא בדק תחילה מה מקובל אצלן ללמוד בעניני חולין, ובהתאמה לכך הוא קובע מה נדרש מהן ללמוד בעניני תורה באותה תקופה.
לימים, גם הרב משה מלכה, רבה של העיר פתח-תקווה, עורך בדיקה דומה והולך בשו"ת מקוה המים לאורה של אותה נוסחא:, כי "לא כן בימינו אלה, שהנשים לוקחות חלק גדול באורחות חיים, חודרות אל מעמקי החוכמות החיצוניות וממלאות ספסלי האוניברסיטאות… והן מחכימות יותר ומתפתחות יותר מהגברים… בוודאי יודה גם ר' אליעזר שאין שום איסור ללמדה גם תושבע"פ, בכדי שתדע להזהר ולשמור את כל חוקי התורה הקשורים בכל הליכותיה ובעבודתה, ולא זו בלבד, אלא שהחיוב מוטל עלינו ללמדה, ולהלעיטה כל מה שאפשר".
העיון במספר תשובות שעוסקות בנושא, מעניק לנו מבט על, הכוונה והדרכה:
אם נרצה לשמור על אותו איזון בין הרגליים גם בדור שלנו, עלינו להבין שלא יתכן שאישה תלמד רפואה, או תעשה דוקטורט בפסיכולוגיה, ורק בלימוד תורה היא תשאר עם רגל קצרה, ורסיסי זכרונות מעורפלים מפסוקים ואגדות חז"ל. עליה ללמוד תורה בהלימה מירבית לגודל האתגרים והשאלות המערערים את זהותה הדתית, ולעשות כל מאמץ להיות בגדר 'מעלה בקודש', כל הזמן להיות בעליה, בקשר לתורה ובחיבור לדרך המצוות, למהותה ולרוחה.
לא התפלאתי איפה כשהסברת באופן אינטואטיבי את דברי חז"ל אודות "נשים במאי זוכיין" כהבנה שמדובר רק באופציה ב', שמיועדת למי שלא יכולה ללמוד. מה שבשבילך זה נראה מובן מאליו, כ'אפליה מתקנת' שאת כלל לא זקוקה לה, כי את מעוניינת, רוצה וגם יכולה ללמוד בכוחות עצמך, כלל לא היה מובן מאליו לנשים בדורות הקודמים. אם אלו היו נשים בעבר הרחוק שכלל לא ידעו קרוא-וכתוב, אם אלו נשים שהיו צריכות לכבס את בגדי המשפחה בנהר ולבשל כל יום אוכל טרי בהעדר אמצעי קרור והקפאה, ואם אלו נשים שרצות לפרנס את ביתן ומשפחתן בדורות האחרונים.
דור דור ואתגריו, דור דור ודורשיו.
הדרישה התורנית היא תמיד בהלימה לנוכח האתגרים, וכך גם הדרך שבה אנו, ולא רק אנו, אלא גדולי ישראל, קוראים את תמונת המצב ומבינים את דרישת התורה לאורה. העובדה שאת מוצאת זמן ופניות פיזית ונפשית לעסוק בשאלה זו, מלמדת יותר מכל כי את צריכה ללמוד תורה ברמה גבוהה, ולא להסתפק במה שלמדת בשנות לימודיך בסמינר. כפי שאני מבינה, אנו צועדים לקראת ימים בהם הבינה המלאכותית תחליף הרבה מעיסוקינו הרבים, התובעים מאיתנו כיום זמן ותשומת לב. בימים שכאלו, נשים כגברים יצטרכו למלא את זמנם בעיסוק יעיל שיגביה את שיעור קומתם הרוחנית. נראה לי שהחיוב ללמוד תורה עשוי עוד להתרחב אז, לנוכח מציאות מאתגרת זו שכבר נוקשת בדלתינו.
בברכה
ורדית
[email protected]
דלג לתוכן
