שואלת יקרה שלום לך
קודם כל אני רוצה לומר לך עד כמה אני מעריכה אותך. להיות מסוגלת להישיר מבט אל תוך עצמך ולהכיר בתכונה שיש נטיה להדחיק ולא להודות בה – זה נדיר ומעיד על רצון אמיתי וכנה שלך להיות טובה יותר. בנוסף את מספרת עד כמה השקעת והתאמצת כדי להתגבר על הקנאה שאת מרגישה בתוכך, ואת מספרת על התפילות שלך, וגם זה מיוחד ומדהים איזה ערוץ קשר פתוח וקרוב יש לך עם בורא עולם.
לפני הכל אני רוצה לבקש ממך לנשום עמוק ולהקשיב לזה: קנאה זו תכונה ממש ממש אנושית וטבעית. זה שאת מקנאת לא אומר עלייך שום דבר מלבד זה שאת אנושית.
את מספרת שהתפללת הרבה לה' ועדיין את מרגישה שזה לא עוזר לנפש שלך להפסיק לקנא. אני מרגישה שבמשפט הזה בעצם טמון המפתח לשאלה שלך. אם קנאה הייתה איזה גוש שחור שכולו שלילי, אולי אז היה מקום להתפלל שהוא פשוט ייעלם מהחיים. אבל כפי שאני רואה את זה, קנאה יכולה גם להיות כלי ונתיב לתהליכים מאד משמעותיים בחיים שלנו, ואולי לכן בעצם היא לא נעלמה מהחיים שלך – יש לה תפקיד בחיים שלך.
את בטח שואלת את עצמך עכשיו – איזה תפקיד יכול להיות לתכונה הנוראית הזו שאני רק מנסה להתפטר ממנה כל כך הרבה זמן?
כדי לענות על זה, בואי ננסה לחשוב ביחד – למה בעצם קנאה כל כך כואבת לנו? – כי היא בעצם מזכירה לנו כמה אנחנו חסרים.
התגובה ה'אוטומטית' שמגיעה בעקבות כך היא לכעוס ולנטור למי שיש לו יותר ממני, אבל אם נחשוב על זה, יכולה להיות תגובה אחרת: במקום להפנות את המבט החוצה אל מי שקינאתי בו, להפנות את המבט פנימה אל עצמי, ולשאול את עצמי – למה כל כך קינאתי עכשיו? מה הדבר הזה שאני כל כך משתוקקת אליו?
זו אולי נשמעת שאלה טיפשית, מה זאת אומרת, אם ראיתי מישהי שיש לה הרבה כסף אז אני מקנאת בכסף שלה.
אבל אם נחשוב על זה, אפילו קנאה בכסף יכולה להיות מהמון סיבות: זו יכולה להיות קנאה בביטחון והקרקע היציבה שיש למי שלא דואג על המחר, זו יכולה להיות הקנאה במי שיש לה הרבה אפשרויות בחירה, זו יכולה להיות הקנאה במי שלא נמצא במאבק יומיומי אלא יש לו מרווח נשימה.
ברגע שאני מסוגלת לעבור שלב מהתחושה הבסיסית של קנאה, אלא המקום הזה שבו מוגדר לי מה בעצם גרם לי לקנא – אני כבר במקום מעובד יותר, וגם כבר הרווחתי פה משהו: במקום הרגש השורף של קנאה, יש לי פה גילוי על עצמי – היי, אף פעם לא שמתי לב עד כמה חשוב לי הביטחון והיציבות (לדוגמא).
כך בעצם במקום לברוח מהקנאה – התנועה היא בדיוק הפוכה: להקשיב לקנאה, לשמוע מה יש לה לספר לי על עצמי.
מה השלב הבא? השלב הבא הוא לנסות להפוך את התשובות שעלו מתוכי – ליעדים ולתפילות.
ליעדים – חלק שמאד כואב בקנאה זה התחושה שלעולם לא יהיה לי מה שיש לשני. אבל ברגע שמבינים מה השורש הפנימי שגרם לקנאה, נפתחות בפנינו הרבה אפשרויות. הרי כדי שתהיה תחושת יציבות בחיים לא חייבים כסף, אפשר למשל מעגל תומך וקרוב שנשענים עליו, אפשר לשים לב שיש לי בעצם עבודה מאד יציבה וטובה גם אם היא לא מביאה לי המון כסף. ברגע שאני הופכת את הקנאה השורפת ליעדים שאני יכולה להגיע אליהם בחיים שלי עצמי – היא כבר הרבה פחות כואבת.
ולתפילות – התפילות על הקנאה עצמה יכולות להפוך לתפילות על הדבר העמוק שחסר לי. במקום להתפלל שהקינאה תיעלם – להתפלל דרך הקנאה. ברגע שאני מבינה מה באמת חסר לי ואני מייחלת אליו, לצד ההשתדלות והעבודה העצמית שלי, יש המון מקום לפנות לבורא עולם ולבקש ממנו את הדבר הזה. וכמובן גם להתפלל על סיעתא דישמיא בהשגה של היעדים שהצבתי לעצמי.
לסיום – אני רוצה שנחזור לשאלה שלך ותראי עד כמה בתוך השאלה שלך מונחים כל המפתחות לתשובה עבורך: את אדם שמסכים להקשיב לכאב ולא בורח ממנו, את מוכנה לעבודה עצמית, ויש לך ערוץ קשר קרוב עם בורא עולם. היכולת שלך לעצור ולהגיד – אני מרגישה שיש לי משהו בחיים שהוא לא טוב עבורי, ואני רוצה משהו יותר טוב – זו כבר תחילתה של הדרך.
בהערכה רבה
אסתי
[email protected]