שלום יקרה,

אני מגיעה פשוטה, מבקשת שהשאלה שלך בעצמה תתן לי את מתנת התבונה הטמונה בה.

*

*

*

רק כעת, אחרי התפילה הזו, אני קוראת את שאלתך, ובקשתי נענית.

כמה עוצמה יש בך! מבקשת אור, ומאירה. מבקשת לנצח, וכבר מלכה.

אני מזהה את אנרגית המלחמה, ואשמח לפרק מעט את מרכיבה.

דיכאון – זו תחושה פיזית שקשה להגדיר במילים, אבל יש בה מן המוות. הנסיון לתרגם לשפה מילולית מניבה תוכן כמו חושך אופף, סוגר; מגנט כבד, נפילה לתהום.

וכנגד זה- יש בתוכך אנרגיות חיים שמבקשת לפעום, לצאת לאור, לחוות, להיות, לתת ולקבל באהבה.

הדיכאון מורכב גם מגוף וחומרים פיזיים המשפיעים עליו, וגם מנפש ותהליכיה.

אצל כל אדם הסיבה ותהליך הריפוי יהיה שונה, וכאן אתייחס באופן כללי בתפילה לעוד קצת חמצן לדרך:

שימי לב לקוטביות שאת חשה בין תחושת הדיכאון שאת קוראת לו "היצר הרע" לבין יצר החיים. המתח ביניהם מעייף.

אני מציעה רק לרגע להניח למלחמה, לבקש מחלקים שרוצים באמת בטובתך אך עייפים מהמערכה- שינוחו לרגע בצד.

לאחר שהם מסכימים להניח את החרבות והמגינים, אולי יושבת בכסא קרוב ונושמים לרגע,

בואי בסקרנות אל החלק הדכאוני.

תראי אם את יכולה להתחיל סוף סוף להכיר אותו במקום שחלקים רק ילחמו בו. מה הוא מספר? איך הוא מנסה לשמור עליך?

אולי הוא מצביע על הפחדים ומשתף שהוא מגן עליך מפניהם?

ואולי הפחדים נוספים אליו אחרי שהוא מגיע? מה המטרה שלו למענך?

גם אם הוא רע בתוצאותיו, אין לו כוונות רעות. על זה אין ספק; הוא לא מיטיב, אבל מתכוון באיזשהו אופן להיטיב.

~ מה העמדה הזו מאפשרת לך? איך היא עבורך?

אם זה מפריע לך או לא תואם/מכבד את החוויה שלך, אני מתנצלת ואת מוזמנת לשחרר את כל הנאמר.

אם יש התאמה – מוזמנת להמשיך:

כל החלקים, כולל מה שנחשב "יצר הרע" מתכוונים להיטיב, אבל פועלים באמונות שהצטברו והם אלה שאפשר, בעזרת חיבור חומל ועין טובה, לשחרר.

ראי אם את יכולה להמשיך לבוא בסקרנות ולשים לב למה שיש לחלק הזה לשתף: בתחושות גוף, באמונות על עצמך ועל העולם, ויש עוד הרבה מידע שהוא צובר, כמו: על מי הוא מגן (בת כמה היא? איך היא נראית?), כמה זמן הוא עושה את התפקיד שלו, ומה

גם אם אין לך תשובות ובהירות, את תראי איך במקום מלחמה, מתחילה תנועה של הלחמה: הבנה שיש סיבה ויש נסיון לחלץ/לעזור, חמלה על המאמץ שלא נושא פרי כל כך הרבה שנים, ואולי גם תקווה שאם יש צורך בהגנה – יש שם דמות שמבקשת הגנה אמיתית, וסוף סוף תוכל לקבל הכרה וחיבוק דרכך.

כי לדכאון יש סיפור. סיפור שאין כוונתו רעה אלא מגינה. על מה? על מי?

גם אם אין לך תשובות,

עצם ההתיחסות אליו כמנגנון שמנסה לעזור ולא ממש מצליח,

תאפשר לך קצת פחות להלחם וקצת יותר לחמול.

מי זו שזקוקה להגנה, לברוח? ממה?

אולי תעלה לך דמות, אולי רק תחושה, אולי עדיין לא- רק ידיעה שהיא קיימת שם, מחכה שתכירי בה.

תני לעצמך לעבור שוב ושוב דרך השאלות וההנחיות לעולמך הפנימי, בנשימה ובידיעה שיש מערכת יחסים פנימית שנוצרה עם השנים, ומבקשת גאולה.

השינוי לא יבוא במלחמה, לא חסימה בכח והתנגדות.

הסיוע התרופתי עוזר לפעמים ליצור גשר של עמעום התחושות הקשות כדי לאפשר עבודה עם המערכת הרגשית. אבל כמו שאת מציינת בתבונתך, את יודעת שהסיפור האמיתי והשינוי יבואו מתוך העבודה בינך לבין חלקייך. הם ניתנו לך כפיקדון, ממש כמו ילדים- גם בתוכך יש ילדה שמחכה ליחס, לגאולה, לצאת מהמרחב שבו היא נתקעה. לשחרר אמונות שצברה ומטעני רגש שאינה חייבת להמשיך ולשאת. היא ניתנה לך באמונה רבה שאת תוכלי להבחין בה ולהיות איתה כמו שהיא היתה זקוקה ולא היה…

התנועות הפנימיות הן לפעמים גדולות ומשמעותיות אפילו מתנועה חיצונית,

והן מגיעות במינונים שנראים קטנים, ולעין חיצונית- אפילו לא נראים.

תודה על המבט שלך שנותן לכולנו רשות לא להצליח,

ומזמין להקשיב ולהיות עם החלקים שבמיצר.

משם תבוא תנועה אחרת, למרחב אחר.

קחי רק מה שנכון לך,

שלך בתפילה,

שפרה