שלום אישה אהובה.

שלום לך אמא טריה.

את מספרת שלפני כחודשיים נולד לכם בן ראשון. מזל טוב.

יחד עם הילד החדש שגדל בכל יום, גם אתם מקבלים הזמנה לגדילה. לנהל בית עם ילד קטן זה תפקיד עצום. הולדתו לוותה בוודאי בהתרגשות ובשמחה רבה. הפכתם להורים! אולם לצד ההתרגשות והמתנות קיבלתם חתיכת קידום בתפקיד. מזוג צעיר, הפכתם להורים.

כל מעבר בחיים מתקופה לתקופה כרוך בכאבי גדילה. כאשר תינוק הופך לילד, הוא עובר דרך מה שנקרא "גיל שנתיים הנורא" – גיל ההתבגרות הראשון. השלב כרוך ב"מרי", בהתנגדות, בבכי ובצרחות.

זוכרת את גיל הנעורים? גם אז, השלב היה כרוך בכאבי ניסור. התנגדות, מצבי רוח, בדיקת גבולות, ועוד.

והנה, את ניצבת בפתח גדילה התפתחותית נוספת, הפכת לאמא! והפעם – את לא אישה בודדת, הפעם במערכת הזו יש שלושה שחקנים: את, בעלך והתינוק. הצמיחה הזו מאתגרת הרבה יותר, וכרוכה בשינויים סוערים מאד. מדובר במעבר עמוק שכולל את השינוי האישי שלך, את השינוי שלכם כזוג, ואת השינוי שלכם כמערכת משפחתית. הכניסה לשלב החדש נוגעת כמעט בכל הרבדים בחיים: בסיפור של ניהול הזמן שלכם, של ניהול הבית ורשימת המטלות והמשימות (קנית מטרנה? עשית כביסה?), של כסף (תינוק חדש מביא איתו שלל הוצאות זמניות וקבועות), שעות שינה כמובן ועוד ועוד.

המעבר הזה, כמו כל מעבר, ואף הרבה יותר מכך מכיון שהוא 'בובמסטי' יותר, כרוך בכאבי גדילה משמעותיים מאד מאד. זה מה שעובר עלייך אמא יקרה, זה מה שעובר עליכם כזוג.

מתחשק לי עכשיו שנעצור שניה וננשום יחד.

את נורמאלית אמא יקרה. אתם נורמאלים. מה שעובר עליכם קורה כמעט בכל בית בו נולד תינוק חדש. כל המערכת עוברת טלטלה משמעותית, וכל אחד צריך להתמקם מחדש.

הרשי לי לשלוח לך בשלב הזה חיבוק של אחות, חיבוק של כוח. אני חושבת שאם תדברי שיחת עומק עם כל אחת מאחיותיך או מחברותייך, תגלי שרובנו עוברות חוויה מאד דומה אחרי לידה, של פירוק שאחריו מגיעה בנייה מחדש.

אז מה עושים עכשיו?

קודם כל, נושמים עמוק ומבינים שזו תקופה. קשוחה מאד. אבל תקופה והיא תעבור. לאט לאט תמצאו את הבלאנס בינכם, את חלוקת התפקידים והמשימות, עוד מעט התינוק יתחיל לישון בצורה מסודרת, ואת תחזרי לכוחות שלך ולחוזקות שלך.

את מספרת שעברת ניתוח חירום ולידה טראומטית – אחרי חוויה כזו זקוקים לעזרה ולעיבוד. האם שקלת לפנות לטיפול? אפילו זמני? כל לידה היא במובן מסויים טראומה לגוף ולנפש, לא לחינם יש הלכות ייחודיות ביולדת, ולא לחינם המדינה מממנת חופשת לידה. כך בלידה רגילה, ועל אחת כמה וכמה בלידה שכרוך בה ניתוח חירום. אני ממש מבקשת: תנסי לחפש לך משהי שתהיה אוזן קשבת ותעזור לך לעבור את התקופה הזו בטוב. אם תרצי עזרה באיתור מטפלת טובה, אנא כתבי לי מאיזה איזור את ואנסה לעזור לך.

כתבת שאתם אסורים כמעט מהלידה ברצף – וזה אתגר מאד מאד לא פשוט. בתקופה של טלטלה נפשית ופיזית כל כך גדולה, אין מנחם מחיבוק חם ואוהב ומקרבה. הייתי מציעה לך לבדוק עם רופא או רב, אם יש מה לעשות כדי לפתור את בעיית הדימום, כדי שתוכלו סוף סוף להתאחד באמת.

במהלך הפניה שלך מצאתי מילים שמלמדות על היותך אישה אחראית, רצינית ועובדת (על עצמך). כתבת: "אני רוצה כל כך לשנות את המצב, מה עליי לעשות"? אני מתרגשת מהמילים האלו, כי הן מעידות על בגרות והבנה כי המפתח לרווחה הנפשית שלך נמצא אצלך. אני שבה ומבקשת ממך לפנות לעזרה בעיבוד חווית הליידה הטראומטית שעברת, ובמציאת משבצת זמן שהיא רק שלך, להניח בה את עצמך, מחשבותייך, חלומותייך וכמובן גם את התהיות. בקשר למצב שלכם כאסורים – אנא, קחי אחריות על זה ובדקי עם רופא או רב מה אפשר לעשות.

מעבר לאמור – אני רוצה להפנות אותך לתשובה שכתבתי לאחרונה לאישה יקרה, שממש מתארת דברים דומים למה שאת עוברת. אני חושבת שתוכלי למצוא בתשובה הזו קודם כל נחמה בהבנה שמה שאתם עוברים הוא טבעי, הוא נורמאלי והוא יעבור, אבל מעבר לכך, גם פירטתי לה כמה מעשים שכדאי לעשות כדי להביא לרווחה פיזית ונפשית. אני מניחה לך כאן לינק לתשובה ומקווה שתמצאי במילים שכתבתי לה נחמה וכוח.

זכרי, מה שעובר עלייך הוא טבעי, הוא נורמאלי, והוא יעבור. אני מבטיחה! אבל בינתים, יש מה לעשות. ממליצה מאד לפנות לטיפול כדי לעבד את חווית הלידה הקשה, במבקיל מציעה לפנות לרופא או לרב כדי לבדוק אם ניתן לקצר את תקופת האיסור, ועוד כמה טיפים איך לעבור את התקופה הזו בטוב. תוכלי למצוא כאן.

בהצלחה אמא יקרה,

תזכרי שזו תקופת מעבר קשוחה מאד. אבל היא זמנית, והיא בעז"ה תחלוף ובינתים, כדאי לעשות מעשים כדי לעבור אותה בטוב.

שולחת לך שוב חיבוק וסל של כוחות

רבקי