שלום אמא יקרה.

אמא שמחזיקה עבר וזיכרון של זוגיות טובה, פריחה עסקית, עשייה משמעותית ופתאום – בתקופה דיי קצרה החיים השתנו. את כותבת שאת מרגישה שאת מוזנחת, שהזוגיות מוזנחת. האישיות שלך השתנתה. את עצבנית רוב הזמן, מרגישה שחוקה, חשה שהקריירה והעסקים שלך הולכים ונעלמים. את מרגישה תסכול נוראי.

הרשי לי לרגע לנשום איתך את כל הכאוס, להישיר מבט אל כל הבלאגן הזה ולומר לך: את בסדר. את בסדר גמור.

כבר עם כניסתו של התינוק לרחם, הוא תופס מקום "של" אמא שלו. מיום ליום הוא גדל ומתפתח, ופתאום לאמא שלו "אין אוויר", מהסיבה הפשוטה שהוא גדול והוא לוחץ, וברמה הפיזית ממש – הוא תופס מקום. הוא תופס מקום על חשבון אמא שלו.

מה שאת מתארת הוא תהליך טבעי, והוא נורמאלי ומתרחש אצל כל כך הרבה אמהות. התחושה שמאדם עצמאי, חופשי, גמיש ומלא מימוש, אנחנו הופכות למטפלות סיעודיות: סבות כל היום סביב התינוק החדש. מאכילות, מרימות לגרעפס, מחתלות (ומחליפות את הבגדים שהתלכלכו), מקלחות, ואז שוב – מאכילות, מנסות לישון ומתעוררות להרים שוב לגרעפס, והגזים, והשיניים, והמחלות וההידבקויות מהפעוטון, וזה הופך לפרוייקט שדורש תשומת לב והתעסקות מסביב לשעון.

הרשי לי לגלות לך בשקט – רוב האמהות מרגישות בשנה הראשונה את מה שאת מתארת. את התחושה הזו ש"אני נמחקת" לטובת העולל המתוק הזה שנולד. במובן מסויים הולדתו היא ממש על חשבוננו, על חשבון הזמן שלנו, על חשבון שעות השינה שלנו, וגם על חשבון ההתפתחות האישית והקריירה.

זוכרת את התחושה בהריון? שהעובר המתוק לוחץ על כל המערכות ו"אין אוויר". אני מאמינה שהתחושה הזו היא זיכרון, היא לא הווה. מדוע? מכיון שהתינוק נולד, והמערכות אט אט חזרו לעצמן.

אמא יקרה, הלחץ הזה ותחושת התסכול ואין האונים שאת חשה היום, הם אופייניים לשנה הראשונה. והם יחלפו. אני מבטיחה. התינוק בעזרת ד' יגדל, ולאט לאט המערכות שלך, שמעוכות כרגע, ישובו לפעול.

מה שכתבתי לעיל ינחם אותך בשני מישורים: האחד הוא הנרמול. זה טבעי, זה קורה כמעט אצל כולן. והשני הוא מושג הזמניות – הפרופורציה: זה מאד מאד קשה. אבל זה זמני.

אז אחרי שאנחנו יודעות שאת נורמאלית, וזה יעבור. מה עושים בכל זאת עכשיו? איך מקילים על המצב הכל-כך מתיש בו את נתונה?

נתחיל בצרכים הפיזיים. אוכל ושינה. בלי אוכל טעים ומזין ושינה טובה, את כמו רכב שנוסע בלי דלק. בשביל להתחיל להחזיר לעצמך את עצמך, עלייך לדאוג לעצמך. ערכי רשימת קניות שתכלול אוכל מזין, פירות, ירקות לסלטים שאת אוהבת. ועכשיו שהחורף הגיע, אין זמן מתאים ממרק חם ומנחם. השקיעי זמן בשאלה איזה אוכל יהיה לי טעים וישמח אותי. אני יודעת שזו שאלה שאולי תהיה לך קצת קשה, כי בשנה האחרונה את עסוקה כל הזמן בשאלה מה יעשה טוב לתינוק, ואולי הזנחת לחלוטין את השאלה מה יעשה לך טוב. אבל אגלה לך שבתוך כל אחד מאיתנו ישנו ה"תינוק" הקטן שהוא אנחנו, וגם בגילאים הבוגרים שלנו, עלינו לקחת אחריות ולדאוג לתינוקת הקטנה הזו שבתוכך, שהיא את. והיא גם זקוקה לטיפול, לטיפוח, לאוכל טעים ומזין, למקלחת מפנקת וכמובן לשינה רציפה ואיכותית. אני מציעה לך "To Mother Yourself" להיות כביכול "אמא של עצמך" ולטפל בך באותה רכות ואהבה שאת מטפלת בבנך.

תנסי לייצר לעצמך מנהג והקדישי זמן מסויים ביום להכין לעצמך אוכל מזין ומפנק, כדי שיהיה לך כוח. גם באשר לשינה – אני מכירה היטב את הנטייה של אמהות לתקתק את הבית כשהתינוק סוף סוף נרדם. זה כל כך טבעי, כי אנחנו מתגעגעות לתחושה של העצמאות, ושל היכולת לשלוט בזמן שלנו, מבלי להזדקק כל הזמן לטפל במשהו אחר (וגם כמובן כי הבית נמצא במצב קשוח שמחייב יחס), אבל אני מבקשת ממך לזכור שאישה בלי שינה, היא כמו רכב בלי דלק. נראה שאין ברירה, ולמרות הרצון לעשות שלל משימות בזמן שהתינוק ישן, מה שנכון לעשות כשהתינוק ישן – הוא לישון גם. הקשיבי לגוף שלך, ותני גם לו לנוח, להרפות את השרירים, את המשימות, את התפקידים, ולהתמלא באנרגיות חדשות ורעננות.

פעמים רבות בחיים אני נזכרת במשנה: "אם אין אני לי, מי לי" – אם אני לא אדאג לעצמי, אף אחד לא ידאג לי. ובמושג עכשווי יותר: "עשי לעצמך תחילה". אולי תדפיסי את המשפט הזה, ותלי לך אותו במקום שאת עוברת הרבה. עשי לעצמך יקרה. דאגי לאישה המהממת שאת, שהאמהוּת השתלטה עליה וכמעט מחקה אותה. עשי לעצמך. זה מתחיל באוכל ושינה, אבל כל כך כדאי שיתפשט לעוד מקומות.

אני שומעת במילותייך את התסכול ממצב העסקים שלך (עסקים ברבים? ואוו!). אולי עכשיו, כשהתינוק בן שנה, זה הזמן להתחיל אט אט לחזור לפעילות העסקית? נסי לארגן לעצמך סדר יום. שעת קימה מסודרת (עד כמה שאפשר),

ובתוך סדר היום הקדישי זמן לעסקים שלך. אולי תתחילי בשעה יומית של עבודה בכל עסק, ואט אט תגדילי את השעות. למעשה, בקביעות הזו תתחילי את החזרה שלך לעבודה, שזה חלק מאד חשוב ואפילו קריטי בחזרה שלך לעצמך.

בנוסף – אני מבקשת ממך עכשיו לחשוב על תחביב אחד שאהבת ממש לעשות לפני שהבייבי המתוק נולד. אולי אהבת לצייר? לכתוב? ליצור בקרמיקה? לרקוד? תנסי לקבוע לעצמך אחת לשבוע זמן בו את יוצאת ומשקיעה בתחביב שלך. לכי לקורס ציור או כתיבה, הצטרפי לקבוצת ריקוד שעושה לך טוב, או פַּני לעצמך זמן לקשט עוגות. מה שעושה לך טוב. השקיעי במשבצת הזמן הזו שהיא רק עבורך: קחי בייביסיטר, שלמי לה וצאי "לעשות לעצמך". ודעי שבכך את עושה טוב קודם כל לעצמך, אבל כמובן גם לתינוק וגם למערכת המשפחתית כולה.

ומילה על זוגיות – כשאנחנו מגיעות לזוגיות ריקות, מתוך אולי ציפיה שבן הזוג ימלא אותנו – הדבר היחיד שסביר שיקרה הוא – שבן הזוג יברח. לא כיף להיות ליד אישה מוזנחת, עייפה, מרוטה או מתלוננת. אבל כשאת תשקיעי בעצמך, מלבד זה שתרגישי יותר טוב, יותר אנרגטית ושמחה, את גם תגיעי לזוגיות יותר מלאה – יהיה כיף ונעים להיות לידך, תוכלו שוב להיות – איש ואישה, ולא רק אבא ואמא.

אמא יקרה,

אני מבקשת ממך ממש עכשיו, כשאת מסיימת לקרוא את דבריי, שתשבי ותערכי רשימת קניות של אוכל טעים, מזין ומפנק עבורך והזמיני ברשת שיווק אינטרנטית (או בקשי מבעלך אם אפשרי שיערוך עבורך את הקנייה). השקיעי מחשבה באיזה תחביב תרצי להשקיע בזמן הקרוב, חפשי בייביסיטר ותקבעי. למעשים יש הרבה כוח. אל תשאירי את דבריי באוויר כהשראה או המלצה, הורידי אותם למעשה. צאי ועשי לעצמך תחילה.

אני מזכירה לך אישה אהובה, שהתקופה הזו היא קשה לכולן, אבל אני מבטיחה שהיא זמנית, היא תחלוף ותעבור, ואת תוכלי לחזור לכוחות שלך, לקריירה, ולעצמאות שכל כך נגזלה ממך.

אבל בינתים – דאגי לך, עשי לעצמך תחילה.

ברגשות אחווה קרובים ואוהבים

רבקי