The Butterfly Button
למה אני לא מאמינה באמונה שלימה כמו החברות שלי?

שאלה מקטגוריה:

אני בחורה בת 18.5, גמרתי כיתה י"ב בתיכון חרדי קלאסי. אני נחשבת לבחורה צדיקה ויראת שמים.
בתקופת הקורונה, הייתי באמצע כיתה ח', התחילו לי מחשבות של כפירה. אני באופי שלי "רוחנית", אוהבת את השם, מאז שאני קטנה הייתי מתפללת על כל דבר קטן, לומדת מוסר, משתדלת לעבוד על עצמי ומתפללת ב"נ שלוש תפילות.
הייתי בוכה לקב"ה שיקח את המחשבות האלו ממני. לא ידעתי איך להתמודד איתם. ומאז ועד היום אני מתפללת בכל יום על אמונה ויראת שמים.
לא עשיתי שום השתדלות מלבד התפילות כדי להאמין באמת. וככה עברו שנים, שמשנה לשנה האמונה שלי נחלשה, המחשבות עלו, עד שמצאתי את עצמי השנה – בראש השנה, בחורה בת כמעט 19, שמאוד מאוד רוצה להתקרב לקב"ה, תוך כדי התפילה חושבת מחשבות כמ (קשה לי לכתוב את זה, מאוד.) האם בכלל יש אלוקים בעולם, האם באמת בראש השנה הכל נגזר עלינו וכו' וכו'. וזה כאב לי. מאד. ככה התפללתי את כל התפילות בשתי הימים. מרגישה שאני עובדת על כל העולם, רוצה מאוד לזכות לשנה טובה, ולהצלחה ברוחניות ובגשמיות. אין לי ביטחון עצמי גם, כי איך אפשר??? אם המחשבות שלי הם כאלה, איך אני יכולה להרגיש שאני שווה?
ויש לי עוד שאלה, למה? למה אני לא מאמינה באמונה שלימה ותמימה, כמו החברות שלי, כמו המון אנשים שאני מכירה. לא מנסים לחשוב יותר מדי. למה?
בתוך תוכי אני יודעת שהיהדות אמת. אני מאוד רוצה ללכת לפי דרך התורה באמת. אני יודעת שלחילוניות אין מה להציע. אני אוהבת את השם!! אבל כיום, אני מרגישה שכל עבודת השם שלי כ"כ חיצונית. כי בלב, בלב יש סימני שאלה, ומחשבות שהתחילו בקטן וגדלו. אף אחד לא יודע על זה, כולם רואים אותי כצדיקה, ובאיזה שהוא מקום אני גם רואה ככה את עצמי, אבל הכל מעטפת.
בין התהיות שלי, התחלתי פתאום לחשוב על מה שהיה נראה לי טבעי וברור כ"כ. אלוקים ברא את העולם כולו, הוא כל יכל, הכל שלו. מה הוא צריך אותנו? למה זה משנה מה נעשה ואיך? איך אפשר להתקרב אליו בכלל?
תודה שקראתם את ה'שאלה', מקווה שהיא הייתה מובנת. ותודה על האתר המדהים הזה!!

תשובה:

שלום וברכה.

קראתי את השאלה כמה וכמה פעמים, התרגשתי וכאבתי. אתחיל במשפט אחד: מחשבותייך אינן מחשבות כפירה, אלא רצון עמוק להבין את הדברים לעומקן.

את מה שאכתוב מיד, יהיו אנשים שלא יאהבו אבל האמת חייבת להיאמר. כיום יש גישה שעדיין רווחת הציבור שלנו שאסור לחקור ולהבין לעומק. יש אנשים שדרך חיים כזאת מתאימה להם, נהדר. אבל ישנם אנשים שזקוקים להבין את הדברים לעומק יותר, ואת, כפי שאני מבין משאלתך, את כזאת. וזה לא רק בסדר גמור, זה נהדר.

למעשה שני הגישות האלה הם בבסיס מחלוקת עתיקה בין הראשונים. לפי כולם ברור שיש להאמין גם אם אין תשובות. עיקר המחלוקת היא, האם לתת מקום של חקירה עמוקה בנושאי אמונה או שאין לתת לזה מקום, ורק יחידי סגולה יכולים אחרי שהם למדו ועבדו את ה' במשך שנים. הרמב״ם במורה נבוכים ורבנו בחיי בחובות הלבבות, אמרו שיש לתת מקום גם לחקירה והבנה עמוקה. זה בעצם המורה נבוכים ושער הייחוד בחובות הלבבות. הרשב"א כתב אחרת, שיש להתרחק ככל האפשר מחקירות על אמונה כי הסכנה גדולה.

אם השאלות לא עולות מאליהן, יתכן ואין עניין לחקור ולהבין לעומק. אני לא נכנס לשאלה הזאת כרגע. אבל אם השאלות עולות, וודאי שיש לתת להן מענה אמיתי ונכון ולא להתעלם מהן. הן לא תלכנה לשום מקום.

ושוב. ישנם אנשים או נשים שמעצם טבעם הם זקוקים להעמיק ולהבין לעומק, לכן השאלות צפות עולות. וזה בסדר גמור. זה האתגר שהקב"ה נתן לנו, להבין ולהתעמק ככל שאנחנו יכולים.

השאלות שעולות לך, הם לא כפירה או מצב רוחני בעייתי, ההפך הגמור! הן מלמדות את מה שכתבת שאת רוחנית יותר ואת לא מסתפקת בפשט אלא מעמיקה. והאמת היא, שרק להתפלל זה לא מספיק. צריך לתת תשובות לשאלות.

במהלך הבירור של התשובות לא צריך ללמוד תאוריות של כפירה ולהבין איך מיישבים את התיאוריות מול התורה, זה כבר נושא שהוא באמת מסוכן, למרות שגם לזה יש תשובות. ברוך ה' יש לנו את כל התשובות אצלינו. אני מאוד ממליץ להתחיל עם אגרות צפון של הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל. ספר לא גדול, שהוא בעצם תמצית של הספר היותר גדול של הרש"ר הירש זצ"ל חורב. גם הספר חיי עולם של הסטייפלער זצ"ל גם ספר מיוחד שמסביר. אמונה וביטחון של החזון איש, ספר קטן אך כל מילה שם מקפלת עומק. גם ספר הכוזרי השני של ר' יצחק ברויאר זצ"ל נכדו של הרש"ר הירש זצ"ל. ויש עוד ספרים רבים.

מה שעולה משאלתך שאת חשה ירידה רוחנית, ואמונתך נחלשה, אני חושב שזה לא באמת. בעצמך כתבת שאת אוהבת את ה'. להגיע לדרגה רוחנית כזאת שאת יכולה לכתוב בפשטות שאת אוהבת את ה', זו דרגה רוחנית גבוהה! יש אנשים ונשים שעובדים שנים כדי להגיע לאהבת ה'! הירידה שלך, היא לא באמת ירידה. כשאנחנו מתעמקים בשאלות כאלה מטבע הדברים לפעמים נרגיש את הצד הפחות רצוי, כל עוד שזה חלק מתהליך עבודת ה' והתעמקות בה, זה בסדר גמור ואפילו טוב מאוד.

כתוב במשלי כד טז: שבע יפול צדיק וקם, ורשעים יכשלו ברעה. מסבירים שם המפרשים, צדיק, זה לא מי שלא נופל, אלא זה מי שקם מהנפילה שלו. לא משנה כמה הוא יפול, הוא תמיד ימצא את הדרך להפוך את הנפילה ללקום ולצמוח דווקא מתוך הנפילה. הרשעים הם אלו שמנפילה אחת הם שוברים הכל ונשארים בתוך הנפילה. בדרך כלל הנפילה גוררת נפילה אם לא עושים את המאמץ לקום.

וצריך לזכור עוד נקודה קריטית. המשנה באבות אומרת: לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה. הפירוש הוא, שהקב"ה לא דורש מאיתנו להגיע לתוצאה. התוצאה לא בשליטתנו. הקב"ה דורש מאיתנו לעבוד. התוצאה היא מתנה מאת הקב"ה על העבודה. אף אדם לא יכול להשיג בכוחות עצמו רוח הקודש, אלא אדם שעשה את העבודה שצריך לעשות זוכה והקב"ה נותן לו רוח הקודש.

ואני מרגיש חובה להתייחס במיוחד למה שכתבת שהביטחון העצמי שלך ירד בגלל השאלות האלה. אני מכיר זאת היטב. להרגשתי, הסיבה לכך היא, שאת מודדת את עצמך מול אחרים. בעיקר את מודדת לפי מה שמקובל בחברה שלנו. למעשה, אנחנו בכלל לא אמורים למדוד את עצמינו לפי מה שמקובל או אחרים עושים, או לפי מה שאומרים זה נכון וזה לא נכון.

יש לי משפט שהבנתי אותו בעמל רב ויגיעה: כל אדם הוא יחיד ומיוחד. עותק יחיד בעולם. לא היה כמוהו משחר ההיסטוריה ולא יהיה כמוהו עד סוף ההיסטוריה. הזכות שלנו להיות כאן בעולם הזה, היא מהקב"ה ושום גורם אחר לא ראוי לתת לנו ציונים על זכותינו להיות כאן בעולם הזה, להיות כאן כפי שאנחנו. מה שאנחנו אנחנו, שהאישיות שלנו היא כפי שהיא, זה עיצוב מיוחד ויחיד של הקב"ה. התוכנה שאנחנו היא מושלמת, נכון, צריך שדרוגים, אבל עדיין, התוכנה לכשעצמה שלמה ומצוינת. כל נשימה בעצם מראה לנו שהקב"ה אומר לנו איך שאתם זה בסדר גמור, אני יצרתי אתכם כך. נכון אני דורש שתעשו שדרוגים, אבל איך שאתם זה נהדר.

כל אדם בעולם, כל בן אנוש, יש לו את הייחודיות שלו שהוא צריך להוריד ולתת לעולם, במיוחד לבן או בת ישראל. אנחנו לומדים זאת מהתפילה: ותן חלקנו בתורתך. לכל אחד ואחת יש חלק בתורה. חלק בתורה זה לא רק הלימוד תורה והתעמקות בהלכה, זה כל התהליך הנפשי שמוביל אותנו להיות קרובים יותר להקב"ה.

לך יש את החלק שלך. את הייחודיות שרק את יכולה להביא לעולם. רק את יכולה להוריד את החלק הזה לעולם, והבאתו לעולם היא מתוך תהליך של התעמקות וחקירה מעמיקה. לא תמיד זה קל לא תמיד זה נעים, אבל זה תהליך שצריך לעבור, ובאמצעו ובסופו הקב"ה נותן לנו מתנות ואנחנו מתפתחים וגדלים.

והכי חשוב, לא להיבהל ממחשבות/שאלות או מקושט כזה או אחר. תפַתְחי את החלק המיוחד שלך לפי מה שאת, זה נהדר.

אני מקווה שנתתי תשובה מספקת, אם לא את מוזמנת לשלוח לנו את השאלות, כל שאלה שיש לך, ונשתדל לתת מענה ראוי ונכון.

גמר חתימה טובה!

ישראל ש.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

שאלות כאובות אחרי טראומות מטלטלות
  כמה לילות אני ״שורפת״ על האתר שלכם מכורה קשות מוצאת נחמה לכל כך הרבה נושאים ושאלות שמתעוררים סתם ככה באמצע החיים. במפגש החזיתי בין אנשים, דפוסים, התנהגויות, קהלים, זרמים, מצב בטחוני, עולמי ואפילו מזג האויר. סקרנות טבעית שמוצאת מאגר תשובות מדהימה כאילו כיוונו גם אלי. לפעמים נראה שהשקעתם בתשובה...
איך אדע למה השם נותן לי יסורים?
מדוע ה' מביא יסורים לאדם בלי להודיע מראש ובלי להגיד על מה קיבלתי את היסורים פעם לעמי היו נביא היו אומרים להם שאם לא תחזרו בתשובה על כך וכך תענשו לפחות היה להם בחירה לדעת על מה הצער בתקופות אחרות היו אורים ותומים שהסבבירו להם למה קיבלו את העונש אחכ...
אנחנו אמורים להיות בתודעת גלות או תודעת גאולה?
  הימים האלו מזכירים לנו ש'צריך' להתאבל על החורבן והגלות. ולצערינו זה לא בא בטבעיות ובקלות. הרבה כותבים על כך שקשה לנו להתחבר כיון ששקועים בחומריות, יש גם כאלו שמדגישים עד כמה הסבל בדורינו הוא קשה ונוראי וכמה יהיה טוב שתבוא הגאולה ועוד ועוד. אני מנסה להבין מה ה' רוצה...
מחשבות של אמונה שמטרידות אותי
קודם כל רציתי להגיד לכם תודה אני מאוד אוהב את האתר הזה ויש לכם פה תשובות מדהימות, מפורטות ואפילו מעבר למה שהבן אדם ששאל דמיין. רציתי לשאול משהו שקשור לאהבת ה׳ אלינו, קודם כל אני רוצה להגיד שאני שומר שבת לא מעט זמן ברוך ה׳ ומניח תפילין אבל זה היה...
ככל שאני מתחזקת באמונה מגיעים יותר נסיונות
  יש לי שאלה שמעסיקה אותי מאוד. אני מרגישה שכל פעם שאני מחליטה להתחזק באמונה ובביטחון בה', דווקא אז מגיעים יותר ניסיונות, חרדות וקשיים – בזוגיות, בעבודה ובחיים בכלל. האם זו באמת הדרך? האם כולם חווים את זה כחלק מההתקרבות לה'? או שזו רק התחושה שלי? לפעמים דווקא בתקופות האלה...
איך מתאבלים באמת על חורבן הבית?
אנחנו נמצאים עכשיו שבוע לפני תשעה באב, ואני שואלת איך מצליחים באמת להיות באבלות הזאת? כמו הרבה קשיים שקורים בחיים הנטייה המאוד אנושית היא להדחיק, לדחוף הצידה למלא את הראש בדברים משמחים ולנסות לשכוח מהצער. נכון שהדרך הנכונה להגאל מכל דבר בעצם היא לתת לעצמינו לעבור דרך הקושי, להרגיש אותו,...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן