The Butterfly Button
איך עובדים על המידות?

שאלה מקטגוריה:

דבר ראשון תודה על האתר המדהים הזה!! על המענה המהיר והעוטף.
אני בחורה בת 20, ואני רוצה מאוד לעבוד על עצמי, לעצב אישיות, להשתנות ולהשתפר לטובה.
איך עושים את זה? במה להתחיל?
אני יושבת עם עצמי ומגלה שכ"כ הרבה תחומים אצלי צריכים שיפור.
הגאווה, קנאה, עצלות, חוסר סבלנות, קושי בדחיית סיפוקים, דחיינות, הכיבוד הורים שלי גם הוא צריך שיפוץ.. וזה רק חלק.
אז איך עושים את זה? עבודה על תחומים מגוונים וחשובים מאוד כולם.
אשמח מאוד לתשובה והדרכה.
תודה רבה!

תשובה:

שואלת יקרה ומקסימה,

אני רוצה דבר ראשון לומר לך שהתרגשתי ושמחתי לקרוא את השאלה שלך, איזה מדהים זה להתוודע לנערה שמה שמעסיק ותופס את הראש שלה זה איך להתקדם בעבודת ה' ובבנייה העצמית שלה!

לשאלתך, את כותבת שאת רוצה לעבוד על עצמך, ומגלה שהעבודה רבה מאד. אני מסכימה מאד שכל התחומים שמנית הם אכן חשובים ומשמעותיים בבניין האישיות, ורוצה להציע לך נקודת מבט שאולי תיתן לך כיוון.

אני רוצה להציע שתי צורות להסתכל על הבנייה האישית ודרך תיקון המידות שלנו בעולם.

לצורה הראשונה אקרא 'צביעה לפי מספרים' ולצורה השני אקרא 'ציור מהתבוננות'.

את מכירה את הדגמים האלה שאפשר לקנות, שיש בהם ציור שמחולק לאלפי יחידות קטנטנות שמסומנות במספרים, וצריך לצבוע כל אחת בצבע המסומן? אם עובדים לפי ההוראות מתקבלת תמונה יפהפיה.

כשעובדים על דגם כזה, יש לנו מטרה ברורה וידועה מראש: התמונה הסופית שמופיעה על עטיפת הדגם. אפשר למדוד את ההתקדמות שלנו באחוזים – עשיתי 50 אחוז מהתמונה, עשיתי 75 אחוז. אפשר גם למדוד הצלחה וכישלון- טעיתי בחמישה חלקים

לעומת זאת, כשמציירים בצורה חופשית על סמך התבוננות, נכון שיש לנו איזושהיא השראה ומסגרת כללית, אבל כל התהליך שונה לחלוטין. אין תוצאה מסוימת שאנחנו מבקשות להגיע אליה, אין אפשרות לדעת תוך כדי התהליך כמה עברנו (אם כי בהחלט אפשר להרגיש שהתקדמנו ביצירה), וגם הצלחה וכישלון הם גמישים יותר, כתם צבע שנוסף בטעות עשוי להפוך לתוספת יפהפיה ויצירתית לציור הסופי.

אני חושבת שאפשר לראות את עבודת המידות בשתי הצורות שתיארתי. יש גישה שרואה בעבודת המידות צביעה לפי דגם: יש איזה אדם שלם תיאורטי שהוא מאה אחוז בהכל, ואני מודדת את עצמי לפיו ומנסה להשלים את כל החסרים ולהתקדם בכל התחומים כדי להגיע אליו.

הגישה הזו יכולה להיות מאד ממריצה לעשייה, אבל בעיניי היא מפספסת משהו חשוב.

המשהו החשוב הוא שבעיניי אנחנו לא דגם מוכן מראש; אנחנו יצירות אמנות. כל אחת ואחד מאיתנו נוצר בצלם אלוקים בתבנית אישית שאין כמוה, והדרך שלנו בעולם היא להביא מהכוח אל הפועל את היופי הייחודי, את יצירת המופת שכל אחד מאיתנו יכול להיות.

כשמסתכלים ככה על עבודת המידות, אני חושבת שזה יכול לתת הרבה כוח: זה לא שעכשיו אני אפס אחוז או 10 אחוז, למעשה, אין בכלל משמעות לאחוזים ולכמה אני חסרה. כל מה שחשוב הוא שיש בי המון יופי שמחכה להתגלות, ושאני בכיוון של התקדמות ויצירה כדי להוסיף ולגלות אותו בעולם.

נקודה נוספת למחשבה שאני רוצה להציע לך, שאבתי מדבריו של בעל חובת התלמידים, האדמו"ר מפיסאצנה הי"ד. בספרו הוא כותב בפרק שנקרא 'להפוך המידות הרעות למאורי אור', כי כל המידות שניתנו בנו, כולן מקורן בקדושה ובטוב, אלא שלפעמים הן מתגלות בעולם בלבוש פחות חיובי, כמו מים זכים בצלחת מלוכלכת שנראים לנו מלוכלכים. הוא כותב כי העבודה העמוקה שלנו בעולם היא לא לכבוש את המידות ולעצור אותן, אלא להפך: למצוא את המקור הטוב שלהן וכך לנתב אותן למקום הטוב והבונה שבהן.

אני אקח דוגמא אחת ממה שכתבת כדי להמחיש לך את העיקרון הזה, ומזמינה אותך לנסות לחשוב בצורה דומה בעצמך על התכונות והתחומים שכתבת שאת מרגישה שאת רוצה להתקדם בהם.

אני רוצה לציין שייתכן שהפרשנות שלי לא תתאים בדיוק לאיך שהתכונה הזו פועלת אצלך, אבל מקווה שזה יתן לך כיוון מחשבה.

ציינת את תכונת הקנאה, קנאה יכולה להצביע על תכונה מאד חיובית של רצון להתקדמות, רצון להיות יותר. אני חושבת שהתכונה הזו באה אצלך לידי ביטוי במלוא יופיה בשאלה עצמה שכתבת: את נערה מלאת רצון כנה להתקדם ולהיות טובה יותר.

העניין הפחות טוב בקנאה הוא שקנה המידה שאנחנו מציבות לעצמנו הוא חיצוני, מה שכמעט בהכרח יגרום לתסכול, כי כפי שכתבתי קודם, כל אחת מאיתנו נוצרה לבדה, יצירת מופת ייחודית. אם במקום לחפש את קנה המידה בחוץ אצל אחרים, נתבונן פנימה ונשאל: איך אני יכולה לקדם את עצמי בתחום איקס, אני חושבת שזה יכול לעזור להוציא את העוקץ מהקנאה ולהפך, לנתב אותה למקום של בניה והתקדמות.

נקודה אחרונה שאני רוצה להציע לקוחה מדבריו של ר' ירוחם ליבוביץ', ר' ירוחם כותב כי אדם צריך להכיר את מעלותיו עוד יותר מאשר את חסרונותיו, כי מעלותיו הם הם כלי עבודתו.

אני חושבת שכשניגשים לעבודת המידות, הכוח שאנחנו יכולות לשאוב ולהיעזר בו טמון בנו עצמנו: בתכונות החזקות שלנו, במה שגורם לנו למוטיבציה ולעניין, אלו כלי העבודה שיאפשרו לנו להוסיף וליצור את יצירת חיינו.

מאחלת לך הצלחה גדולה, ובטוחה שעם הכוח המדהים והחיובי שיש בך של התבוננות עצמית ושאיפה להתקדמות, בעז"ה תזכי להוציא מהכוח אל הפועל במגוון תחומים את יצירת האמנות שלך.

בהערכה גדולה

אסתי

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חיכיתי מאד להתחתן ועכשיו אני נשואה ואבודה
אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת ואני לא יודעת איך לפתוח את הדבר הכואב הזה שלי. אני נשואה פלוס תינוקת מתוקה בת שנה התחתנו בגיל מאוחר, רווקות מאוחרת, אחרי כל כך הרבה תפילות ודמעות ברוך השם זכינו להינשא. אבל גם זה היה כרוך בהמון כאב הרבה מריבות לפני, והתחתנתי איתו למרות,...
בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
למה חשוב לחיות וכזה גרוע למות?
אני בת 22 ויש שאלה שמטרידה אותי כבר שנים. מה המשמעות של החיים? כאילו הבנתי שזה לעבוד את ה' וכו' אבל זה לא באמת ממלא כמה אפשר? למה זה כל כך גרוע פשוט למות כאילו למה אני אענה על זה בסך הכל לא באלי לחיות לא כיף לי… וואלה אין...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן