שואלת יקרה ומקסימה,
אני רוצה דבר ראשון לומר לך שהתרגשתי ושמחתי לקרוא את השאלה שלך, איזה מדהים זה להתוודע לנערה שמה שמעסיק ותופס את הראש שלה זה איך להתקדם בעבודת ה' ובבנייה העצמית שלה!
לשאלתך, את כותבת שאת רוצה לעבוד על עצמך, ומגלה שהעבודה רבה מאד. אני מסכימה מאד שכל התחומים שמנית הם אכן חשובים ומשמעותיים בבניין האישיות, ורוצה להציע לך נקודת מבט שאולי תיתן לך כיוון.
אני רוצה להציע שתי צורות להסתכל על הבנייה האישית ודרך תיקון המידות שלנו בעולם.
לצורה הראשונה אקרא 'צביעה לפי מספרים' ולצורה השני אקרא 'ציור מהתבוננות'.
את מכירה את הדגמים האלה שאפשר לקנות, שיש בהם ציור שמחולק לאלפי יחידות קטנטנות שמסומנות במספרים, וצריך לצבוע כל אחת בצבע המסומן? אם עובדים לפי ההוראות מתקבלת תמונה יפהפיה.
כשעובדים על דגם כזה, יש לנו מטרה ברורה וידועה מראש: התמונה הסופית שמופיעה על עטיפת הדגם. אפשר למדוד את ההתקדמות שלנו באחוזים – עשיתי 50 אחוז מהתמונה, עשיתי 75 אחוז. אפשר גם למדוד הצלחה וכישלון- טעיתי בחמישה חלקים
לעומת זאת, כשמציירים בצורה חופשית על סמך התבוננות, נכון שיש לנו איזושהיא השראה ומסגרת כללית, אבל כל התהליך שונה לחלוטין. אין תוצאה מסוימת שאנחנו מבקשות להגיע אליה, אין אפשרות לדעת תוך כדי התהליך כמה עברנו (אם כי בהחלט אפשר להרגיש שהתקדמנו ביצירה), וגם הצלחה וכישלון הם גמישים יותר, כתם צבע שנוסף בטעות עשוי להפוך לתוספת יפהפיה ויצירתית לציור הסופי.
אני חושבת שאפשר לראות את עבודת המידות בשתי הצורות שתיארתי. יש גישה שרואה בעבודת המידות צביעה לפי דגם: יש איזה אדם שלם תיאורטי שהוא מאה אחוז בהכל, ואני מודדת את עצמי לפיו ומנסה להשלים את כל החסרים ולהתקדם בכל התחומים כדי להגיע אליו.
הגישה הזו יכולה להיות מאד ממריצה לעשייה, אבל בעיניי היא מפספסת משהו חשוב.
המשהו החשוב הוא שבעיניי אנחנו לא דגם מוכן מראש; אנחנו יצירות אמנות. כל אחת ואחד מאיתנו נוצר בצלם אלוקים בתבנית אישית שאין כמוה, והדרך שלנו בעולם היא להביא מהכוח אל הפועל את היופי הייחודי, את יצירת המופת שכל אחד מאיתנו יכול להיות.
כשמסתכלים ככה על עבודת המידות, אני חושבת שזה יכול לתת הרבה כוח: זה לא שעכשיו אני אפס אחוז או 10 אחוז, למעשה, אין בכלל משמעות לאחוזים ולכמה אני חסרה. כל מה שחשוב הוא שיש בי המון יופי שמחכה להתגלות, ושאני בכיוון של התקדמות ויצירה כדי להוסיף ולגלות אותו בעולם.
נקודה נוספת למחשבה שאני רוצה להציע לך, שאבתי מדבריו של בעל חובת התלמידים, האדמו"ר מפיסאצנה הי"ד. בספרו הוא כותב בפרק שנקרא 'להפוך המידות הרעות למאורי אור', כי כל המידות שניתנו בנו, כולן מקורן בקדושה ובטוב, אלא שלפעמים הן מתגלות בעולם בלבוש פחות חיובי, כמו מים זכים בצלחת מלוכלכת שנראים לנו מלוכלכים. הוא כותב כי העבודה העמוקה שלנו בעולם היא לא לכבוש את המידות ולעצור אותן, אלא להפך: למצוא את המקור הטוב שלהן וכך לנתב אותן למקום הטוב והבונה שבהן.
אני אקח דוגמא אחת ממה שכתבת כדי להמחיש לך את העיקרון הזה, ומזמינה אותך לנסות לחשוב בצורה דומה בעצמך על התכונות והתחומים שכתבת שאת מרגישה שאת רוצה להתקדם בהם.
אני רוצה לציין שייתכן שהפרשנות שלי לא תתאים בדיוק לאיך שהתכונה הזו פועלת אצלך, אבל מקווה שזה יתן לך כיוון מחשבה.
ציינת את תכונת הקנאה, קנאה יכולה להצביע על תכונה מאד חיובית של רצון להתקדמות, רצון להיות יותר. אני חושבת שהתכונה הזו באה אצלך לידי ביטוי במלוא יופיה בשאלה עצמה שכתבת: את נערה מלאת רצון כנה להתקדם ולהיות טובה יותר.
העניין הפחות טוב בקנאה הוא שקנה המידה שאנחנו מציבות לעצמנו הוא חיצוני, מה שכמעט בהכרח יגרום לתסכול, כי כפי שכתבתי קודם, כל אחת מאיתנו נוצרה לבדה, יצירת מופת ייחודית. אם במקום לחפש את קנה המידה בחוץ אצל אחרים, נתבונן פנימה ונשאל: איך אני יכולה לקדם את עצמי בתחום איקס, אני חושבת שזה יכול לעזור להוציא את העוקץ מהקנאה ולהפך, לנתב אותה למקום של בניה והתקדמות.
נקודה אחרונה שאני רוצה להציע לקוחה מדבריו של ר' ירוחם ליבוביץ', ר' ירוחם כותב כי אדם צריך להכיר את מעלותיו עוד יותר מאשר את חסרונותיו, כי מעלותיו הם הם כלי עבודתו.
אני חושבת שכשניגשים לעבודת המידות, הכוח שאנחנו יכולות לשאוב ולהיעזר בו טמון בנו עצמנו: בתכונות החזקות שלנו, במה שגורם לנו למוטיבציה ולעניין, אלו כלי העבודה שיאפשרו לנו להוסיף וליצור את יצירת חיינו.
מאחלת לך הצלחה גדולה, ובטוחה שעם הכוח המדהים והחיובי שיש בך של התבוננות עצמית ושאיפה להתקדמות, בעז"ה תזכי להוציא מהכוח אל הפועל במגוון תחומים את יצירת האמנות שלך.
בהערכה גדולה
אסתי
[email protected]