דלג לתוכן
אני גדלה בבית איכותי, עם ייחוס טוב וכו׳.
בתכלס, השלום בית של הורי לא כל כך מוצלח- מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה קטנה היו ביניהם ריבים ומחלוקות.
אני תמיד הייתי בצד של אבא, עודדתי אותו וחיזקתי את דבריו במריבות כי לדעתי אימי לא פעלה נכון.
הורי עברו קשיים אמי סבלה מדיכאונות פעמים רבות הייתי חוזרת הביתה ורואה שכל הבית חשוך, אימי מתקלחת פעם בשבוע בערב שבת, והיא פחות אישה של שיח. היא נמצאת הרבה על הטלפון ופחות קשובה אלינו.
אני רואה את אימי כאישה עצלה, שלא עושה הרבה בבית. גם בישולים זה עלינו ועל אבי..
בתור ילדה קטנה, כשעוד לא ידעתי להכין אוכל, היא לא דאגה לאוכל והיינו מסתובבות אצל שכנות ואוכלות אצליהם ארוחת ערב או צהריים. כמובן שזה לא היה תמיד אלא פעם ב.. אבל לא אשכח את תחושות הרעב.
מה כן היא עשתה? אהבה לשבת עם הטלפון וזהו.
אני מבינה שבעקבות מה שעברה יש סיכוי שמתנהגת ככה, אבל מבחינתי שתלך לטיפול ותטפל בעצמה. אף אחד מהמשפחה שלנו לא צריך לסבול בגללה.
אבי טיפוס לחוץ, שמתחמם מהר, קל לעצבן אותו,
אז זה משפיע גם על השלום בית.
הוא יותר מפרגן מאמא שלי, שהיא קמצנית נורא וחשוב לה כל שקל, יותר חם ואוהב, מקשיב וקשוב.
וכשאני מתלוננת על אימי אני בעצם כאילו מסיתה אותו נגד אימי דבר שגורם למריבות. אמא שלי במריבות בדכ מקללת ומנבלת את הפה בצורה קשה מאוד.
היא מתארת את זה אח״כ שזה במקום בכי..
בגיל ההתבגרות נהייתי מאוד ביקורתית כלפיה, דבר שגרם למריבות גדולות בינינו וכאבים חזקים שהרחיקו אותנו אחת מהשניה.
בנוסף, תכונות האופי שלי ושלה שונות. אני חמה ואוהבת, והיא יותר קרה ומיושבת. אני טיפוס של שיח ועומק והיא ישר ולעניין.. כאשר אני אומרת לה את דעתי עליה, ושזקוקה ללכת לטיפול היא מתכחשת למצב, וגם מהזכרונות שלי בעבר על הרעב וכו׳.
עכשיו, כשנכנסתי לעולם השידוכים, אמא שלי לעיתים מקבלת תשובות שליליות מהשדכניות לגבי הבחורים. כיוון שעל כל בחור טוב יש עשרות בחורות טובות… אני שותפה בתהליך של השידוך, וכאשר יש ריב ביני לבין אימי ישר היא מכניסה את עניין הזיווג ואומרת שאני במצוקה ושהיא לא יודעת מה אומרות עלי החברות. מרגיש לי שהיא לא מאמינה בי באמת. היה לנו שיח לפני כחצי שנה בו שחררתי מליבו כעסים עליה, והיא עלי, אך עדיין יש ריבים. ומשגע אותי שהיא לא מאמינה בי. כן אני יודעת שכאשר אני רבה, אני יותר תוקפנית ולא נעימה- אז היא משליכה את זה על החברות שלי. ומתחילה להגיד מה החברות שלך חושבות? ולכן לא רוצים אותך וכו וכו..
פעם אחת היא הוציאה אותי מדעתי בכך שפשוט הרמתי את ידי עליה. לא יודעת מה לעשות. נראלי שהמצב עם אימי חסר תקנה. היא בטוחה שאני רוצה רק להרוס לה את השלום בית, למרות שבאמת היא לא משקיעה כלום בעצמה ובמשפחה. בקושי עושה כביסות. וזה ממש מעצבן אותי. אני לא יכולה להיות בשקט ולראות שאבא שלי בעצם עושה הכל.
במיוחד מפריע לי הקללות והניבולי פה שלה. והחוסר אמון בי!
אני יודעת שצריך להתחיל לאהוב אותה באמת, אז אני מנסה אבל היא לא מחזירה חזרה וזה קשה. וההתנהגות שלה השלילית עוד יותר מכעיסה אותו ומקשה עלי.
נמאס לי כבר מהמצב, מיזה שנכנסתי לשידוכים, מלהיות בבית חסרת עצמאות, אינלי כוח למריבות האלו.
אני רוצה בית רגיל. עם אמא שמתפקדת רגיל, מכינה אוכל, דואגת לצרכינו, איכפתית ומקשיבה.
יכול להיות, שבגלל שכבר שנים אני רואה אותה כך, קשה לי לראות בה את הדברים הטובים.. הגיוני.
לא יודעת מה לעשות. אני באמת מרחמת עליה ואוהבת אותה בכל ליבי. היא עברה קשיים ואכזבות שאני לא מאחלת לאף אחד!
יחד עם זאת, אני לא יודעת מה לעשות ולאן להתקדם..
אשמח למענה.
תודה על הכל.
