The Butterfly Button
קושי גדול עם אמא שלי

שאלה מקטגוריה:

אני גדלה בבית איכותי, עם ייחוס טוב וכו׳.
בתכלס, השלום בית של הורי לא כל כך מוצלח- מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה קטנה היו ביניהם ריבים ומחלוקות.
אני תמיד הייתי בצד של אבא, עודדתי אותו וחיזקתי את דבריו במריבות כי לדעתי אימי לא פעלה נכון.
הורי עברו קשיים אמי סבלה מדיכאונות פעמים רבות הייתי חוזרת הביתה ורואה שכל הבית חשוך, אימי מתקלחת פעם בשבוע בערב שבת, והיא פחות אישה של שיח. היא נמצאת הרבה על הטלפון ופחות קשובה אלינו.
אני רואה את אימי כאישה עצלה, שלא עושה הרבה בבית. גם בישולים זה עלינו ועל אבי..
בתור ילדה קטנה, כשעוד לא ידעתי להכין אוכל, היא לא דאגה לאוכל והיינו מסתובבות אצל שכנות ואוכלות אצליהם ארוחת ערב או צהריים. כמובן שזה לא היה תמיד אלא פעם ב.. אבל לא אשכח את תחושות הרעב.
מה כן היא עשתה? אהבה לשבת עם הטלפון וזהו.
אני מבינה שבעקבות מה שעברה יש סיכוי שמתנהגת ככה, אבל מבחינתי שתלך לטיפול ותטפל בעצמה. אף אחד מהמשפחה שלנו לא צריך לסבול בגללה.
אבי טיפוס לחוץ, שמתחמם מהר, קל לעצבן אותו,
אז זה משפיע גם על השלום בית.
הוא יותר מפרגן מאמא שלי, שהיא קמצנית נורא וחשוב לה כל שקל, יותר חם ואוהב, מקשיב וקשוב.
וכשאני מתלוננת על אימי אני בעצם כאילו מסיתה אותו נגד אימי דבר שגורם למריבות. אמא שלי במריבות בדכ מקללת ומנבלת את הפה בצורה קשה מאוד.
היא מתארת את זה אח״כ שזה במקום בכי..
בגיל ההתבגרות נהייתי מאוד ביקורתית כלפיה, דבר שגרם למריבות גדולות בינינו וכאבים חזקים שהרחיקו אותנו אחת מהשניה.
בנוסף, תכונות האופי שלי ושלה שונות. אני חמה ואוהבת, והיא יותר קרה ומיושבת. אני טיפוס של שיח ועומק והיא ישר ולעניין.. כאשר אני אומרת לה את דעתי עליה, ושזקוקה ללכת לטיפול היא מתכחשת למצב, וגם מהזכרונות שלי בעבר על הרעב וכו׳.
עכשיו, כשנכנסתי לעולם השידוכים, אמא שלי לעיתים מקבלת תשובות שליליות מהשדכניות לגבי הבחורים. כיוון שעל כל בחור טוב יש עשרות בחורות טובות… אני שותפה בתהליך של השידוך, וכאשר יש ריב ביני לבין אימי ישר היא מכניסה את עניין הזיווג ואומרת שאני במצוקה ושהיא לא יודעת מה אומרות עלי החברות. מרגיש לי שהיא לא מאמינה בי באמת. היה לנו שיח לפני כחצי שנה בו שחררתי מליבו כעסים עליה, והיא עלי, אך עדיין יש ריבים. ומשגע אותי שהיא לא מאמינה בי. כן אני יודעת שכאשר אני רבה, אני יותר תוקפנית ולא נעימה- אז היא משליכה את זה על החברות שלי. ומתחילה להגיד מה החברות שלך חושבות? ולכן לא רוצים אותך וכו וכו..
פעם אחת היא הוציאה אותי מדעתי בכך שפשוט הרמתי את ידי עליה. לא יודעת מה לעשות. נראלי שהמצב עם אימי חסר תקנה. היא בטוחה שאני רוצה רק להרוס לה את השלום בית, למרות שבאמת היא לא משקיעה כלום בעצמה ובמשפחה. בקושי עושה כביסות. וזה ממש מעצבן אותי. אני לא יכולה להיות בשקט ולראות שאבא שלי בעצם עושה הכל.
במיוחד מפריע לי הקללות והניבולי פה שלה. והחוסר אמון בי!
אני יודעת שצריך להתחיל לאהוב אותה באמת, אז אני מנסה אבל היא לא מחזירה חזרה וזה קשה. וההתנהגות שלה השלילית עוד יותר מכעיסה אותו ומקשה עלי.
נמאס לי כבר מהמצב, מיזה שנכנסתי לשידוכים, מלהיות בבית חסרת עצמאות, אינלי כוח למריבות האלו.
אני רוצה בית רגיל. עם אמא שמתפקדת רגיל, מכינה אוכל, דואגת לצרכינו, איכפתית ומקשיבה.
יכול להיות, שבגלל שכבר שנים אני רואה אותה כך, קשה לי לראות בה את הדברים הטובים.. הגיוני.
לא יודעת מה לעשות. אני באמת מרחמת עליה ואוהבת אותה בכל ליבי. היא עברה קשיים ואכזבות שאני לא מאחלת לאף אחד!
יחד עם זאת, אני לא יודעת מה לעשות ולאן להתקדם..
אשמח למענה.
תודה על הכל.

תשובה:

בס"ד

שלום לך יקרה ואהובה,

זו שרוצה בית רגיל. עם אמא שמתפקדת רגיל, מכינה אוכל, דואגת לצרכינו, איכפתית ומקשיבה.

ואוו. המשפט האחרון (כמעט) של המכתב שלך. וכל כך הרבה הוא מביע, ומכיל ומסביר, ונוגע.

יקרה, לאורך המכתב, אני מרגישה את הכאב הכל כך גדול שאת מתמודדת איתו. את תחושת המחסור, של הצורך הכל כך בסיסי הזה. צורך באמא. והצורך הזה, שלא מתמלא, גורם לך לתסכול, לכעס, לביקורת ולריחוק. וזה… כל כך טבעי וכל כך מובן. הצורך בדמות אמהית נוכחת, מתפקדת, יציבה, הוא אחד הצרכים הנפשיים הראשוניים של כל אחד מאיתנו. וכשיש שם חסר, נוצרת מורכבות באופן ההתמודדות שלנו עם המציאות. והמורכבות הזו, פוגשת אותך בהרבה תחנות וצמתים בחיים שלך. בקשר שלך עם אמא עצמה, בקשרים עם בני משפחה נוספים, ביחס כלפי שידוכים שמגיעים.

ולך- נמאס. מהמצב, מההתמודדויות, מהמורכבויות. ואת רוצה להתקדם ולא יודעת איך. ולכן פנית אלינו.

אז דבר ראשון אני רוצה להגיד לך- את גיבורה אמיתית! ההכרה בצורך לקבל עזרה, האומץ לפנות, הם צעד ראשון וחשוב מאין כמהו .

את כותבת לאורך המכתב שלך, על כך שאת מבינה שאת צריכה לאהוב את אמא, את מתארת את הקושי שלך סביב זה. וזה מובן כל כך. קשה ממצב של כעס כזה, להצליח לאהוב.

יקרה ואהובה, את נתוני המציאות שקבע לנו הקב"ה לא תמיד אפשר לשנות. מה שכן אפשר, זה לנסות לאמץ פרספקטיבה אחרת, שאולי תעזור לנו להתמודד עם המציאות הזו.

ואני מציעה לך, ומבקשת את רשותך, לרגע לסובב את המבט, להפנות את הפנס, מבחוץ- אלייך פנימה.

את- בחורה בת 21, כמעט אישה, כבר לא הילדה הקטנה של אמא.

ואולי, אולי, רק מדי פעם שווה להתמקד בך.

את אמא את לא מצליחה לאהוב- ואותך- את אוהבת? מה הם הדברים שיש בך, ורק בך ששום חסר בעולם לא יוכל לעמעם? מה האור שלך ששום חושך לא יוכל לכבות?

ויותר מזה. אולי כדאי לנסות להסתכל על מסע החיים שלך, ולהתבונן שם, מה במה שעברת בדרך, הפך אותך למי שאת היום? האם יש מתנות, כן, מתנות, שהכאב הזה הוליד בך?

אולי הפך אותך לרגישה יותר? בוגרת יותר? אחראית יותר? אולי לימד אותך איזו אמא את רוצה להיות?

וגם אם את לא מוצאת כאלו, בינתיים, זה בסדר. תרשי לעצמך מדי פעם לשאול את השאלה הזו, מבטיחה שתגלי דברים חדשים.

איך אומר אביתר בנאי, באחד השירים המכוננים שלו? (עומס יתר)

חיים גדולים נולדים בכאב, ראיתי את זה מספיק כדי להאמין.

יש עוד נקודה שבלטה לי מאד בשאלה שלך. את כותבת שאת צריכה לאהוב את אמא שלך וזה קשה לך ויש לך התנגדות לזה

האמת היא שאת לא חייבת לאהוב את אמא.

אלוקים ציווה עלינו לכבד ולירא מההורים. הוא לא ציווה עלינו לאהוב אותם. חשוב לדעת את זה, קודם כל ברמת החיוב.

וגם מבחינת הרגש, האם רגש יכול לבוא כשמכים על קודקודנו ואומרים לעצמנו אני חייבת לאהוב אותה?

זה רק מרחיק ומלחיץ ובטח לא מקרב לאהבה.

על נקודת הכבוד יש לך מה לעבוד וזה אכן מאתגר לאור מה שאת מתארת

יהיה אפשרי יותר להגיע לשם כשתצליחי לחוש ניפרדות בריאה שמאפשרת לך לראות את אמא שלך כאדם.

עם חולשות. עם אתגרים. עם קשיים ועם ניסיונות

תוכלי לעשות את זה כשתצאי מהמקום השיפוטי ותהיי במקום אחר, מקום מכבד.

כבוד אין פירושו אהבה, ואת באמת לא חייבת לאהוב את אמא שלך או את מה שהיא עושה

. הדרך היא לקחת צעד אחורה, לקבל אותה כנתון שאי אפשר וגם לא צריך לשנות. לקבל אותה כבן אדם בעלת מעלות וחסרונות, זה כבר יהיה התחלת תהליך של כבוד.

את בטח יודעת, אומרים שהקב"ה מקיש על הקנקנים החזקים שלו, ואומרים שזה כך כי הם אלו שיכולים לעמוד בנסיון. אבל אולי אפשר לחשוב על זה גם מכיוון אחר. אם כואב לך מאד, אם את מרגישה שמקישים עלייך, אם המכה שקיבלת היא חזקה כל כך, כנראה שגם את חזקה כל כך. כנראה שיש בך כוחות גדולים, אור גדול שהוא רק שלך, שרוצה לבוא לעולם. הוא צריך שתרשי לו לבוא, להיות ולהיוולד מחדש.

ולפעמים יקרה, כדי לגלות כח, כדי להיוולד מחדש ולגדול ולתת לעצמנו את כל מה שלא קיבלנו, לפעמים צריך עזרה מבחוץ. מישהו שרואה יחד איתך, מבעד לכאב ולחוסר, ועוזר גם לך לגלות אותך לאט לאט ממקום חדש, שיאפשר לך חיים טובים יותר. אז אם תרצי, מוזמנת לפנות אלינו לקבל המלצה לאשת מקצוע כזו, שתוכל ללוות אות בדרך.

איתך, בהערכה עצומה על מי שאת

אפרת

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

התמודדות עם ילד מאתגר
משיב/ה:דב|
יישר כוח על הפלטפורמה המאפשרת לשלוח שאלות חיוניות באנונימיות ולקבל תשובות מותאמות אישית. יישר כוח על הזמן והסבלנות לקרוא, לענות ולהתייחס. לרדת לפרטים הקטנים ולייעץ. מה עושים עם ילד שעוד לא בן 12 והוא כבר מסובב אותנו על האצבע הקטנה. הוא מנהל את הבית. אם משהו לא מוצא חן בעיניו...
אלה החיים שלי?
קודם כל תודה על האתר הנפלא ועל עבודת הקודש. התלבטתי אם לחלק את מה שאני רוצה לכתוב לכמה שאלות, אבל אז החלטתי שכל המכלול הזה זה המחשבות שלי כרגע, ואני אפילו לא יודעת מה אני מצפה לשמוע, כבר עזר לי עצם הלפרוק את זה בכתב, ברצף בלי כלכך קשר בין...
מפחדת מהרגע שסבתא שלי כבר לא תהיה פה בעולם
אני ילדה של סבתות, תמיד הייתי הילדה שקשורה לסבתות  שלי אוהבת להיות איתם לעזור להקשיב לספר להתייעץ בה זכיתי בסבות וסבתות מדהימים וגם סבתא רבה אחת שלצערי כבר נפטרה לפני 3 שנים הפטיר שלה החדירה בי את ההבנה שהם לא יהיו כאן לעולם לצערי סבא וסבתא שלי מצד אחד הם...
לא מחכה ללדת את התינוק שלי
היי, אני בת 21 נשואה  שנה ובהיריון מתקדם, אני מתכוננת לקראת לידה, ואני חוששת, כשנכנסתי להריון התרגשתי קצת, אבל לא מידי, כי לא הייתי מידי להוטה להכנס, יותר רציתי כי חברות שלי היו בהריון, במהלך ההיריון היו לי המון מחשבות של – למה אני צריכה את זה? למה זה טוב...
לא מבינה למה לי להיות אמא
תודה ענקית על האתר הזה. אני לא מבינה למה לי להיות אמא. אני רוצה להתחתן, רוצה שיהיה לי בעל אבל למה לי ללדת ילדים? אני לא טובה בזה, הילדים שלי יהיו מסכנים, ואני גם לא מצווה בזה- יש נשים שיעשו את זה הרבה יותר טוב ממני! ובכלל זה לא מרגיש...
אמא מזהירה אותי מאח שלי
יש לי משהו שמפריע לי אני יודעת ומודעת שעלול להיות פגיעות במשפחה בין אחים ואחיות ואמא שלי כל הזמן מסתכלת עלי ועל אח שלי ונגיד בפורים רקדנו ואז אחרי זה היא הגיעה עלי ואמרה לי הזזת את הגוף יותר מדי הוא ניסה לא להסתכל וככה בהרבה פעמים היא תגיעה ותגיד...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן