שלום וברכה שואל יקר

שתי שאלות שאלת, ואתחיל בשנייה. אתה שואל מדוע מעודדים ללמוד הלכות אם מלמדים אותנו לא לפסוק לבד אלא לשאול כל דבר שאלת רב. ובכן, אינני יודע היכן מלמדים כך. ודאי שישנם נושאים מורכבים יותר שצריכים להציג לפני רב ולשאול, אבל באופן עקרוני הלכות רבות מאד צריך ללמוד לבד כי לולי שילמדו לא ידעו אותם, אלו שאלות שאין צורך לשאול רב, הם הלכות פסוקות ולא מורכבות, אם לא ילמדו לא ידעו מה לעשות. ולכן צריך ללמוד, היום עמוס בהתנהלות הדורשת ידע הלכתי, בתפלות בשבת ובמועד, במטבח ובשאר ענייני אורח חיים ויורה דעה הנוגעים לבית. בכדי לדעת להתנהל צריך ללמוד ולדעת. ברור שישנם מקרים בהם הנושא מורכב, וגם אחר לימוד מי שלא הגיע להוראה לא יכול להורות ולכן צריך לשאול רב. אבל הלכות פשוטות כל אחד צריך ללמוד ולדעת ולעשות על פי מה שהוא לומד, ואם לומדים טוב אפשר גם להכריע בהרבה שאלות. מי שלא לומד הלכה ודאי שעובר על הלכות מסוימות כי הוא פשוט לא יודע שיש בזה שאלה, וגם אם הוא ידע שיש שאלות הו יהיה צריך ללכת צמוד אל הרב, כי ממש כל הזמן יכולים להתעורר שאלות פשוטות, ולכן בשביל לא להיות תלוי ברב, ובשביל לדעת את ההלכה הפשוטה שחיינו מתנהלים על פיה, יש ללמוד הלכה הנוגעת לכל תחומי החיים.

כעת ביחס לשאלה הראשונה שלך, איך יתכן שישנם הלכות שכשהם נלמדים נראה דבר אחד והלכה למעשה הרב פוסק אחרת. ובכן אינני יודע על מה אתה מדבר. אני מורה הוראה ולא מכיר מציאות שאני פוסק שלא כפי שכתוב חלילה. יתכן ולאדם שלא לומד את ההלכה על בוריה נראה לפעמים דברים כקולא נגד ההלכה, אבל חלילה מלפסוק ולשנות אפילו מקוצו של י' מההלכה הפסוקה. נכון, פעמים וריבוי פרטים יכול לשנות את ההלכה להיתר או לאיסור, מבט שטחי על השאלה יכול להטעות ולפעמים רק מי שלמד בעיון ויודע את כל הפרטים, יודע גם מתי אפשר להקל, או להחמיר.

אנסה לדבר על הדוגמאות שהבאת:

א. אין לעבוד בעבודה שגורמת לאדם להתפלל תפלה שאינה אלא "יוצא זיין"!!! כמובן שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יתירו התירים מסוימים, במקרה בהם יש עוני ומחסור, במקרים בהם יש בעיות נוספות שאין ענין לפרטם בכתב, כי זו הוראה ליחיד, כי כן אמנם ישנם שיקולים של שעת הדחק ויש התירים שניתנים במקרים מסוימים והרב יודע לשקול בחכמתו ובידיעת התורה שלו בכל מקרה ומקרה מהם סדרי העדיפות ופעמים ויש להורות הוראות פרטיות המתחשבות בגורמים נוספים, אך חלילה מלומר שיש הוראה כזו. וההוראה הנכונה המדויקת היא, שכשאדם מחפש עבודה שיחפש עבודה כזו שהוא יכול להתפלל כראוי. [ואמנם גם בהלכה יש מקום לתפלה של םועל ראה גמרא ברכות טז, א, ושולחן ערוך או"ח סימן קי סעיף ב ואמנם ראה משנה ברורה שם].

ב. אסור לעבוד בחול המועד, אלא אם כן זה דבר האבד, ופעמים ויש היתר משום דבר האבד, אבל לרוב העבודות אין היתר זה.

ג. יש מלאכות שכתוב שלא לעשותם ביום ששי, ויש מלאכות שמותרות, הפרטים על כך כתובים בשולחן ערוך ומשנה ברורה סימן רנא. ודאי שגם מלאכות שמותר לעבוד בהם ראוי להגיע מוקדם מספיק להתארגן כראוי לכבוד שבת קודש. אינני מכיר מי שיפסוק ויורה לא כן.

ד. ההלכה לגבי עובדת זרה הנמצאת בבית כאשר בעלת הבית יוצאת ונכנסת והיא יראה ממנה פסוקה בשולחן ערוך (יו"ד סימן קיח סעיף י) להשאיר את העובדת זרה בלא שמירה ובלא אפשרות שבכל עת יכולים לצאת ולהכנס ישנה בהחלט בעיה, אך לא צריך להתקין דלת בכדי שזה יהיה בהיתר.

ה. קידוש במקום סעודה באותו החדר בו קידשו, וכמו כן נטילת ידים באותו החדר בו נטלו זו מעלה, וכך נהג החזון איש. ויש מעלה בזה, אבל אין זה עיקר הדין, וכמבואר במשנה ברורה סימן רעג סעיף ג וביאור הלכה שם ד"ה לאלתר, לגבי קידוש במקום סעודה, וכמו כן לגבי נטילת ידים בשולחן ערוך ומשנה ברורה סימן קסו. ויש פנים אמנם לחומרא להביא את המים לנטילה בסלון, אבל יש פנים גם לאידך גיסא, וזה מהדברים שיש ללמוד ממה שנהגו העולם שיש להקל, ואם תחפוץ לחפש חומרות והידורים אפשר למצוא למכביר, אבל להוציא לעז על ישראל ולומר שמי שלא עושה כך לא עושה כראוי אין זה נכון.

סוף דבר ההלכה לא משתנה, פסיקת ההלכה כמו גם לימודה בעיון שווה, יש הרבה הידורים אפשריים, אבל עיקר הדין לא משתנה בגלל שקשה או שלא נעים לעשות זאת. כל שאלה שנשאלת בבית ההוראה נשקלת בפלס על פי העיון הראוי בהלכה ובלי וויתור על קוצו של י'. נכון אמנם שישנם הידורים שרווחים יותר ויש שרווחים פחות, בדרך כלל יש מסורת גם בזה, במה להחמיר ובמה להקל, אבל לעשות נגד ההלכה חלילה וחס.

אני מציע לך שאם נראה לך שפסקו לך אחרת ממה שכתוב תשאל ותברר ותמצא שהפסיקה שפסקו לך תואמת לגמרי את הכתוב בספרים. וככל שתלמד יותר בעיון תדע להכריע גם לעצמך את המעשה אשר תעשה.

בברכה מרובה

שלמה

[email protected]‏