שלום לך שואלת יקרה

קודם כל אני מעריצה אותך על המסע הזה שאת עוברת, את מכירה את המקומות החסרים ומסכימה להיות נעזרת ומטופלת בצורה מקצועית. זה לא מובן מאליו.

את שואלת לגבי הקשר עם ההורים שלך, היית רוצה שיבינו אותך יותר, למרות שאת פחות משתפת

ואת כותבת שאת מפחדת מאד מזה, מלשתף אותה ,ואני מבינה אותך, זה להיות במקום מאד חשוף ופגיע, ובחשש גדול מה היא תעשה עם מה שאמרתי לה? מה יקרה?

אני רוצה רגע לשתף אותך מנקודת המבט של הצד השני, כמו שאמרת, את משקיעה המון בהסתרה של התסמינים, ומה שהסביבה רואה זה בחורה שמתפקדת לא רע, ולפעמים אפילו טוב מאד וזה נראה כאילו הכל בסדר. זה לא דכאון אמיתי.

אני מאמינה שאת לא רוצה להפוך למסכנה וחלשה ולכן גם לא תראי את עצמך עד הסוף, אבל המשמעות של זה שאמא לא מבינה אותך.

הייתי מציעה לך לשתף אותה במכתב הזה, מה היא הייתה מגיבה?

האם יכול להיות שהמחשבות שלא כדאי לשתף כדי לא לשאת את המחיר של הסתכנתי לשווא? היא לא הגיבה כמו שרציתי? ספרתי לה כדי שהיא תניח לי ותבוא לקראתי?

אם כן אני רוצה לומר 2 דברים בקשר לזה

א. תורת המחירים

ב. תורת השדות

לגבי תורת המחירים, המשמעות היא שלכל מה שאני אעשה בחיים יש מחיר שאני משלמת. השאלה היא האם אני מוכנה לשלם את המחיר הזה או לא. ברגע שאני מודעת למחיר, זה אומר שאני בוחרת להיות במקום הזה. אני לוקחת אחריות על התוצאות. ניקח דוגמא מהמכתב שלך, אני בוחרת לא לספר לאמא הכל, לחלק במשורה מידע, המשמעות היא שאני משלמת מחיר של אנרגיה נפשית שאני משקיעה בהסתרה, מחיר נוסף זה החוסר קבלה והבנה של הסביבה שלי למצב

מצד שני כשאני אספר ואהיה גלויה, יכול להיות שאני אשלם מחיר של פגיעות וחשיפה, ולעבור דרך מנהרת הפחד המאיימת. (ספוילר- זה רק הדקותיים הראשונות, אח”כ יש אור גדול)

ופה אני מגיעה לתורת השדות

ממש בקצרה- אפשר לארגן את מה שקורה בסביבתנו בצורה של שדות, כשהכוונה למרחב שלנו

יש את השדה שבו מתרחשים הדברים שבשליטה שלי (האם לספר או לספר, מה לעשות עם התגובות המעצבנות של אמא), השדה בו מתרחשים המקרים שבשליטה של הזולת (מה אמא תגיד, האם היא תיתן לי מענה לכאבים שלי) השדה בו מתרחשים דברים שלא בשליטת אף אדם (מזג אויר וכו). השדה היחיד שיש לי חלק בו ומקום לקחת אחריות ולבחור בו זה השדה שלי (ברור שיש השפעה על שדות אחרים אבל זה לא המטרה)

אז אם אני אחבר את זה ביחד יוצא לנו

שכשאת מגיעה עם עצמך להחלטה מה נכון לך, והאם את רוצה לגדול ולאתגר את עצמך, ובעיקר בעיקר לשלם את המחיר שיהיה לזה, מוכנה לעבור דרך הפחד, דרך הפגיעות ולעלות קומה

אז זה קורה כשאת בשדה שלך, מחוברת לקושי ולכאב שלך, כשעולה בך מול מה שאמא אומרת, מול האחים והאחיות

איך שהם יגיבו זה הבחירה שלהם לגמרי, הבחירה שלך זה איך להתמודד עם זה

אני מרגישה שהסוד הזה גובה מימך מחיר יקר, אנרגיות נפשיות שאת זקוקה להם

אז כשאת מספרת ופועלת בגילוי, את דואגת לעצמך בעיקר. נשמה, את באמת אלופת העולם וגיבורה במסע ייחודי, אל תוסיפי לעצמך קושי.

#מובן ממה שאת כותבת שאם תספרי יותר אז אמא תבין אותך יותר אבל אם לא הבנתי נכון, ואולי אמא מתמודדת בעצמה עם המצב שלך וקשה לה מאד להכיל את זה, ועדיף לה לשכנע את עצמה שאת בסדר? מאהבתה אותך ומהדאגה שלה כלפייך, והיא לא בפניות למצב שלך,

אולי הייתי מוותרת להשקיע את האנרגיות בלתת מקום לעצמך ולקבל את זה שאמא בקושי שלה, וזה לא קל,

אבל את נשארת אך ורק בשדה שלך. בקושי ובחוויה הזו שאני מכבדת את אמא ונותנת לעצמי כמה שיותר מרחב פנימי#

גם אחרי הסולמיות האלו, אני חושבת ששווה לנסות לפצח את מעטה ההסתרה, בשבילך. בשבילך.

יכולה לומר שדרך היותר טובה היא לעשות סטאז’ עם חסרה שפחות מאיים עלייך שתדע, והיא פחות בסביבה שלך

לתרגל את זה

וכמובן- לשוחח עם ה’, לספר לו מה את מרגישה גם ברגעים הכי חשוכים שכל העולם חסר ערך ומשמעות, ואין רצון ואין חשק, להביא את זה ככה, הוא אבא שלך שאוהב אותך כ”כ ומשהו יצא מכל מה שאת עוברת, וזו תהיה את!!

את אומרת שאת נמצאת בטיפול, שווה לעבוד על זה שם, בשביל לקבל את התמיכה המקצועית.

יקרה מאד, הכלים שאת בונה בך בצר ובמצוק, יכילו בעז”ה אור גדול לחיים שלך ולחיים של אחרים

מקווה שעזרתי קצת בלתת כיוון, בכל מקרה מוזמנת לחזור ולכתוב שוב

מכל הלב,

תמר ש