שלום לך שואלת יקרה מאוד.
התרגשתי מאוד לקרוא את השאלה, איזה טוהר לב וצפייה לישועה, איזו אמונה, מאוד מאוד מרגש, קשה לתאר זאת במילים.
ננסה לעשות קצת סדר. מה המטרה של המשיח? לשם מה אנחנו מחכים לו כל כך הרבה שנים? ולמה הוא לא מגיע?
העולם נברא עם מטרה ברורה כדי להביא אותו אל הטוב, שכל העולם כולו יהיה רק טוב. כיון שעדיין יש רק בעולם ויש הרבה רע, לכן יש לקב"ה תוכנית מסודרת איך להביא את העולם כולו לטוב, אבל רק הוא יודע על התוכנית הזו, הוא לא סיפר לנו מה לוח זמנים שלו, בכוונה תחילה כדי שלא נדע מתי יבוא העולם אל תיקונו, אל הטוב. סיום התוכנית תהיה – ביאת המשיח, הוא יבוא כאשר כל העבודה הקשה תיגמר והעולם יהיה מוכן להיות טוב.
ביציאת מצרים היינו קרובים להביא את העולם לטוב, קרובים מאוד אל הסיום, אבל בגלל שהגלות לא יכולה להימשך עד הסוף, עד 400 שנים, כי היו אילוצים ובני ישראל היו צריכים לצאת אחר 210 שנים, לכן הגלות לא הייתה מושלמת ואי אפשר היה להביא את העולם אל תיקונו.
בגלות שבה אנו היום, אנחנו מחכים ומצפים מתי יגיע הזמן המתאים ביותר לגאולה ולא חלילה שנצא לפני הזמן כפי שקרה ביציאת מצרים. אם הגלות תתקצר יותר ממה שהיא צריכה להיות זה לא יהיה טוב, הכי טוב שהגלות תיגמר בזמן הנכון. רק הקב"ה יודע מתי הזמן הנכון בדיוק.
לכן לא כדאי שהמשיח יבוא לפני הזמן המתאים כי כל המטרה שלו היא לתקן את הכל בזמן המתאים ביותר ולא רגע אחד קודם.
חשוב לדעת שהגלות אינה עונש בלבד אלא היא תהליך ארוך של תיקון, תהליך שמוביל לגאולה, תהליך שרק הקב"ה בכבודו ובעצמו יודע מתי הוא אמור להסתיים ומתי הכי טוב שהוא יסתיים.
כיון שכן, ביאת המשיח לא תלויה במעשים שלנו! מעל כל ספק! המשיח יבוא בכל מקרה כי זה מטרת הבריאה, לשם העולם צועד מבריאתו. יש לקב"ה תוכנית מסודרת איך הוא יבוא בכל מקרה ואיך העולם יבוא על תיקונו.
מה בכל זאת החלק שלנו?
יש שתי דרכים, אחת היא דרך רחוקה ופחות מציאותית, שכל עם ישראל יחזרו בתשובה שלמה. אבל זה לא תלוי במעשים של יחידים רק במעשים של הציבור. לכן מעשה פרטי שלנו לא באמת יהיה זה שיביא את המשיח. ביאת המשיח היא תיקון העולם כולו לכן היא לא יכולה להיות על ידי מעשה של אדם פרטי!
דרך שניה היא להיות שותפים, הקב"ה ברוב רחמיו נתן לנו הזדמנות לקחת חלק מהתהליך האדיר הזה של ביאת המשיח, שם כל מעשה קטן שלנו הוא יכול לקרב את הגאולה, כל דבר טוב הוא חלק מהתהליך של תיקון העולם, כל ציפייה וכל צער על בית המקדש, כאשר המשיח יבוא כל מי שהיה שותף בתהליך יקבל שם מקום חשוב.
אם ברור שהמשיח יגיע למה אנחנו מתאבלים על בית המקדש?
האבלות היא רק באה לציין שהחיים שלנו היום הם לא החיים האמיתיים שלנו, הם לא החיים שאותם היינו רוצים. כך זה נותן לנו קשר ושייכות אל החיים שיהיו בימות המשיח. לכן אנחנו חיים מתוך צפייה לישועה, להכיר שהם החיים האמיתיים, לשם אנחנו רוצים להגיע. לא לשקוע בתוך החיים שלנו היום מתוך ייאוש, אלא לצפות לעולם טוב וטהור יותר, עולם מתוקן.
נחזור אל השאלה שלך, הציפייה לישועה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, ברור שאנחנו רוצים עולם טוב יותר. אבל מצד שני אנחנו לא מתפשרים על טוב חלקי אנחנו מייחלים לטוב האמיתי, לטוב השלם. זה יקרה רק כאשר יגיע הזמן האמיתי שבו המשיח צריך לבוא לפי התוכנית שקבע בורא העולם. עד אז נשאר לנו להמשיך ולצפות מתוך אמונה ברורה "אף על פי שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא".
הסתירה הזו עדיין קיימת, מצד אחד לחכות שהוא יבוא בכל יום, מצד שני אנחנו מקווים רק ליום המיוחל ולא רוצים להתפשר שהוא יבוא לפני הזמן. רק אמונה מסוגלת להכיל את הסתירה הזו בין שתי הרצונות. מצד אחד שיבוא כבר היום מצד שני לחכות לזמן המתאים אף על פי שיתמהמה. מה שנשאר לנו להאמין שרק בורא העולם יודע מה הכי טוב לנו והוא יביא את המשיח בדיוק בזמן המתאים ואז נראה איך שכל הציפייה הייתה רק לטובה.
יש חשיבות מיוחדת לכל מעשה שלנו דווקא היום כאשר המשיח עדיין לא הגיע. כל מעשה הוא מבטא אמונה, כל מעשה ומעשה יש בו שותפות בתהליך הגדול הזה של ביאת המשיח ואדרבה כמה שיותר קשה להמשיך ולהתאמץ להתפלל ולקיים מצוות השותפות גדולה יותר.
שנזכה כולנו לראות בגאולה השלמה.
בברכה
יוסי ב.
[email protected]
דלג לתוכן
