בס"ד

שלום, שואלת יקרה!

את מתארת במכתב שלך בצורה כל כך בוגרת ומודעת את מה שקורה בבית שלך. נשמע שאת יודעת מאוד להעריך את אמא שלך, לצד הקושי שלך עם השוני ביניכן. מאוד יפה לראות שאת לוקחת בחשבון את כל הצדדים, שחשוב לך לכבד אותה ומצד שני לשמור על הכבוד שלך. אני לא מכירה אותך אבל מהמכתב שלך נראה שאת מאוד בוגרת. באמת כל הכבוד לך. זה לא פשוט לחיות את המורכבות הזאת.

בנוסף, נראה שאת מבינה מאוד את הסיטואציה, וההבנה והניתוח של הבעיה היא חצי הדרך לפיתרון.

את ביקשת פיתרון פרקטי כדי להקטין את החיכוך אבל לפני שאתן לך כמה עצות כאלה שחשבתי עליהן, אני חושבת שכדאי קודם לדבר על החלק הרגשי. יש לך הזדמנות לגדול מהסיטואציה הזאת ולהצליח לקבל כלים הרבה יותר חשובים וגדולים מאשר רק לפתור את העניין הספציפי הזה.

אני חושבת שאחד האתגרים היותר גדולים ביום יום זה להסתדר עם אדם ששונה מדרך הפעולה והחשיבה שלנו. זה יכול להיות מישהו מהמשפחה, בעל/ אישה, מישהו בעבודה או חברות.

יש קשרים שאנחנו פשוט מעדיפים לזנוח וזה גם די קל לעשות כמו חברות שאני מרגישה שלוקחות לי יותר מדי אנרגיה. אבל ה"בעיה" האמיתית והקשה היא כשהאדם השני הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי ותמיד יהיה. ובעצם זאת לא בעיה אלא הזדמנות. הזדמנות שלנו לגדול ולפתח כלים טובים יותר לעבודה עם אנשים. בכלל, כמעט כל קושי בחיים (ואולי כל קושי) יכול להיות הזדמנות שלנו להיות אנשים חכמים יותר ומתוקנים יותר. זה תלוי איך תופסים את הקושי ואילו כלים מצליחים לקבל ממנו. אני מקווה שהמצב עם אמא שלך יוכל ללמד אותך כלים להסתדר עם עוד אנשים שונים ממך ויעזור לך בהמשך גם מול אנשים אחרים, כמו בעל, ילדים, מנהלת בעבודה וכו'.

מאוד אהבתי את דרך הניתוח שלך את המצב, כי שמת לב שיש כאן שני מרכיבים. אחד זה ההתנהלות המשותפת במטבח והקושי בהתנהלות הזאת כשאמא שלך כ"כ שונה ממך. והשני זה החלק הרגשי, ההרגשה שיש לך סביב העניין הזה. ההרגשה שאמא לא מעריכה את ההשקעה שלך. ואני מסכימה איתך שזה החלק הקשה יותר.

אם נצליח "לטפל" בחלק הרגשי אז הוא הרבה פחות ישפיע ואולי אפילו בכלל לא ישפיע. ממילא נוכל להתרכז בלמצוא פתרונות מעשיים וגם אם לא נמצא, ההרגשה שלנו לא תהיה כזאת גרועה.

בואי נגיד שהיית עובדת במטבח עם מישהי אחרת שכמו אמא שלך היא עובדת בצורה ממש לא מסודרת והרבה פעמים מבלגנת לחינם. ניקח לדוגמא ילדה קטנה שאת מנסה ללמד אותה את עבודת המטבח. אז למרות שהיא היתה משפריצה מים ולכלוך לכל עבר ועושה הרבה טעויות, לפעמים כאלה שמוסיפות הרבה עבודה, ברור שההסתכלות עליה היתה שונה. "בסדר, היא ילדה, והיא לומדת ויש לה רצון טוב". ובעקבות הפרשנות הזאת גם הרגש היה משתנה מרגש של כעס לרגש של חמלה, סלחנות, סבלנות. והתגובה היתה משתנה בהתאם, להסבר יותר רך, והבנה אם היא לא הבינה בפעם הראשונה וגם לא בפעם העשירית. אבל כיוון שהיא אמא שלך ולא ילדה קטנה אז המשפטים שרצים לך הם: "היא אימפולסיבית… היא לא רואה אותי. היא לא מבינה אותי… תמיד אני צריכה לשלם על כל העבודה המיותרת שהיא מייצרת. היא לא תשתנה בחיים והכל נופל עליי… אין לי כח!"

הדוגמא הזאת רק מדגישה את מה שהבנת בעצמך, שהחלק הרגשי כאן משחק תפקיד חשוב, וגם אם לא נוכל לשנות את ההתנהגות של אמא שלך, נוכל אולי לראות את הסיטואציה במשקפיים אחרות ואז גם התסכול יהיה הרבה פחות, עם אותה התנהגות בדיוק. גם לאמא שלך רצים משפטים ומילים מסוימות בראש, ואולי זה מה שאת חושבת שהיא חושבת עלייך: עצלנית, מפונקת, עוד יד… אם באמת אלה היו המחשבות שלה אני מבינה למה זה יכול לגרום לתסכול מאוד גדול גם מהצד שלה. אם אכן היא חושבת כך, אז היא גם נמצאת במצב מאוד מאתגר שבו אם את היית כמוה ויכולה לתקתק 100 דברים ברגע האחרון (וגם מרגישה כמוה שאלה באמת דברים חשובים שאי אפשר לוותר עליהם) אז לתפיסתה הכל היה הולך חלק.

אני מסייגת את זה ואומרת "אם באמת אלו היו המחשבות שלה" כי אני משוכנעת ובטוחה שזה לא ככה אלא שככה את חושבת שהיא חושבת. אפילו אם תגידי לי שזה מה שהיא אומרת לך בצורה מפורשת, עדיין הייתי אומרת שאני לא מאמינה שככה היא חושבת באמת. מהסיבה הפשוטה שכל אמא אוהבת את הבת שלה ורוצה את הכי טוב בשבילה. אלא שבאותו רגע של התסכול היא בעצמה לא מבינה שהמשפטים שרצים לה בראש הם: "אני בלחץ! אני לא אספיק עד שבת… יש עוד מלא דברים לעשות… מה יהיה?! חס ושלום לא נכניס שבת בזמן?!" ואפילו יותר מזה: "מה זה אומר עליי? איזו מן אמא/ אישה אני?" ובדיוק ברגעים המלחיצים האלה היא חושבת עלייך – פשוט כי את שם ואת אולי היחידה שיכולה לעזור לה ואז מה שעובר לה אולי בראש זה: "שתעבוד יותר מהר! איזו עצלנית!" אבל גם אם זה מה שקורה לה בתוך הראש, זה לא מה שהיא באמת חושבת, אלא היא פשוט בלחץ. לנו ברור שהלחץ הזה לא הכרחי ואפשר היה לגמרי לוותר עליו, אבל מבחינתה זה כרגע המצב.

ומה שיותר מסתבר לי ממה שכתבת, זה שהיא "רק" אומרת "את לא רואה שהמטבח הפוך?! שבת!" ולך זה נשמע כאילו היא אומרת: "עצלנית אחת! למה את לא עוזרת? למה את כזאת איטית? את מפונקת! למה את לא מתקתקת כמוני??"…

במילים אחרות, אנחנו, בני האדם נוטים לפרש כל סיטואציה לפי תפיסת העולם שלנו ודפוסי המחשבה שלנו. הפרשנות הזאת משפיעה על הרגש ועל התגובה שלנו ולכן גם משפיעה ישירות על הקשרים שלנו עם אחרים. האחרים גם הם, כמובן מפרשים את תגובותינו וזה עובר את מסנני הפרשנות שלהם וגם הם מגיבים. זאת הסיבה שרוב האנשים רבים עם יקיריהם בדיוק את אותן מריבות על אותם נושאים כל השנים.

הדרך לצאת ממעגל הקסמים המזיק הזה היא דרך שינוי הפרשנות.

כשנבין טוב יותר את דרך המחשבה שלנו ואת הפרשנות שלנו, ונוכל לשנות את הפרשנות ע"י מחשבות אחרות, נוכל לשנות את כל הסיטואציה. כי כיוון שהמצב תלוי בשני צדדים שמזינים אחד את השני בהתנהגותם, אז מספיק שצד אחד מפסיק את ה"ריקוד המשותף" הזה, אז מעגל הקסמים נפרץ.

כדי להצליח למצוא משפטים חדשים (פרשנות חדשה) כדאי להכיר את המושג "ניפרדות". נפרדות זה אומר שבעצם כל אחד הוא אדם בפני עצמו, עם התכונות ודרך החשיבה והפעולה שלו. וכל אחד פועל לפי ראות עיניו ובעצם אין קשר בין מה שכל אחד עושה ומרגיש לבין השני. ברור שלפעמים ההתנהגות של השני משפיעה עליי טכנית, אבל הדבר שהכי משפיע עליי זה הפרשנות שלי את ההתנהגות שלו. כשבעצם, לפי האמת, כל אחד מתנהג לפי מה שעובר לו בראש.

לדוגמא, זה שאמא שלך כועסת ולחוצה ברגע האחרון ואולי היא מוציאה את זה עלייך, זה באמת לא קשור אלייך, אלא לזה שהיא לא מספיק מאורגנת.

אבל היא מוציאה את זה עלייך פשוט כי את שם. זה לא אומר שהיא לא סופרת אותך, זה רק אומר שהיא לחוצה, ואולי היא גם מרגישה אשמה בזה.

וזה שאת מרגישה כל כך רע עם המצב ומגיעה לשבת סחוטה, זה לא כיוון שאמא שלך צעקה שהכל הפוך אלא כיוון שאת אמרת לעצמך שהיא לא סופרת אותך ושאת לא עושה את מה שצריך ואולי גם שאת לא טובה או לא בסדר. אם תצליחי להגיד לעצמך "או.קיי. אני שומעת שאמא שלי צועקת עליי אבל זה ממש לא קשור אליי.

זה נובע מזה שהיא לא התארגנה מספיק מראש ולכן היא בלחץ. אבל אני ממש בסדר. אני עושה את כל מה שאני יכולה וזה בסדר גמור." אז אולי תוכלי לראות אותה לרגע כמו הילדה הקטנה שבדוגמא, שעושה בלאגן במטבח אבל זה בסדר, כי היא רק לומדת והיא בטח לא מאשימה אותך בזה.

אנחנו לא יכולים לשנות את המחשבות והפרשנות של השני. אנחנו רק יכולים לעבוד על דרך המחשבה שלנו. ולכן, אני מציעה לך שכל פעם שיש סיטואציה בחיים שמפריעה לך, תכתבי לך מה עובר לך בראש (זה הרבה משפטים) ואח"כ תנתחי את זה ותנסי להחליף את המשפטים האלה למשפטים חלופיים יותר נכונים לאמת, תוך התחשבות בכלל שכל מה שאדם עושה הוא עושה בגלל עצמו ולא בגלל מי שמולו. אחרי הרבה פעמים שעושים את זה המחשבות האוטומטיות ממש משתנות לנו. וזה משהו שמגדל את האדם וגם, כתוצר לוואי, משנה את מערכות היחסים שלו לטובה.

(ברור שהרבה פעמים המציאות שלנו מושפעות בצורה ישירה מההתנהגות של השני, אבל ככל שנצליח להבין ולהרגיש שאנחנו בעצם נפרדים ממנו, כך ההתנהלות מולו תהיה פחות מורכבת לנו).

קושי נוסף בסיטואציה שלכן הוא עניין האחריות. יש כאן שתי נשים שלוקחות אחריות: אמא שלך, שהיא בעלת הבית, ואת, שאת כבר גדולה כדי להיות בעלת בית בעצמך, וגם נראה שגם חלק מהכישורים שלך יותר מתאימים לארגון הבית. זה באמת מאתגר. אולי היה יותר קל אם המצב היה הפוך: את היית האמא והיא הילדה. אז אולי היה צריך לחשוב על דרכים ללמד אותה להיות יותר מאורגנת ולהעביר אליה את האחריות. לגרום לה להבין את התוצאות של המעשים שלה, לדוגמא, להחלטה להכין כמה דברים מורכבים ברגע האחרון. אבל המצב שלנו יותר מאתגר, כי את לא כאן כדי לחנך את אמא שלך. זה יותר דומה למצב של מנהלת עבודה שאת יותר כשרונית ממנה או של כל אדם אחר שהוא בעל הסמכות, למרות שאת אולי יותר טובה בעבודה הספציפית הזאת. אז מה עושים?…

צריך לצאת מנקודת הנחה, כמו שאמרתי קודם שהאדם השני לא הולך להשתנות ואנחנו צריכים לעבוד על עצמנו

את כותבת על עצמך שאת מסודרת ואיסטניסטית ואוהבת שהכל יהיה מאורגן ובזמן. את גם כותבת שזה חלק מה-DNA שלך. ואני שואלת את עצמי, האם זה באמת חייב להיות דבר כל כך מוקפד שאסור לעבור עליו?

מה יקרה, לצורך העניין אם שבת אחת יישארו חלק מהכלים בכיור בכניסת שבת? או שהמטבח לא יהיה 100% אלא רק 80%? האם תצאי מכלייך? האם תרגישי תסכול, כישלון? אכזבה? את קבעת לעצמך שזה דבר מאוד חשוב לך ואני מסכימה איתך שהוא מאוד מבורך.

זאת באמת דרך נכונה ורגועה יותר לחיות. אבל, האם זה באמת יהרג ובל יעבור? מה המחיר שאת משלמת על זה? מה המחיר שהסביבה שלך משלמת? עכשיו אלו קשיים מול אמא שלך, אבל מה יקרה בבית שלך בע"ה? האם כל דבר שלא יעמוד בדיוק במקומו בזמן יגרום לתסכולים ומריבות מול בעלך ומול הילדים? ומה יקרה אם בע"ה יהיו לכם ילדים צפופים ולא תצליחי להגיע לסטנדרטים שאת מצפה להם?

אני חושבת שצריך לחשוב על כל נקודה באופי שלנו ולאזן אותה בצורה נכונה. אפשר להיות אחראיים, מסודרים, עומדים בזמנים. אבל צריך לזכור שלפעמים זה לא תלוי רק בנו. אני חושבת שהתכונה של גמישות היא לא פחות חשובה באישיות מלעשות את הדברים כמו שצריך. כמו שאת מרגישה שאמא שלך לא מבינה שאת שונה אולי גם היא מרגישה שאת לא באמת מבינה עד כמה חוסר ארגון זה חלק בלתי נפרד ממנה.

אני מבינה שגם היא סובלת מהבלאגן אם היא בלחץ כשהיא רואה שהכל הפוך. אבל באמת, אפשר להיות שמחים ורגועים גם כשהמטבח לא פיקס. ואפילו בשבת. הנחת היסוד של שתיכן שהכל צריך להיות מושלם לפני שבת (כל אחת והדרך שלה להשיג את זה) גובה מכן מחירים כבדים של חוסר שקט נפשי ומתח ביניכן. לא חבל? לפעמים להוריד ציפיות זה דבר מאוד משחרר. לדוגמא, גם אדם מאוד יסודי יכול לעשות את הדברים מצויין בעבודה שלו. השאלה מה יקרה אם תהיה תקופה יותר לחוצה? האם הוא יקרוס מחוסר שעות שינה ולחץ או שהוא ידע להגיד לעצמו: "בסדר, את זה אני אעשה רק הפעם קצת פחות מושקע"?

ואחרי כל העבודה העצמית שהצעתי לך כאן, אחרי שתהיי יותר רגועה בתוך עצמך… נעבור לחלק המעשי.

לדעתי יש כאן שני דברים: תקשורת נכונה ולמצוא פתרונות מעשיים ביחד.

תקשורת נכונה זה אומר לדבר עם אמא שלך שיחה בזמן רגוע על כל העניין הזה. השיחה צריכה להיות אחרי שאת כבר עשית את כל העבודה על עצמך ואת מרגישה רגועה עם המקום הזה ויכולה לקבל כל תשובה, אפילו תשובה של: "זה ממש לא ככה. אני דווקא בסדר ואת העצלנית". ואחרי שאת במקום יחסית רגוע, צריך לדבר במסר "אני". הכוונה- זה לא שאת לא מסודרת ולא מאורגנת, אלא "לי קשה לעשות דברים ברגע האחרון. לי קשה לראות את המטבח מבולגן לפני שבת. לי קשה להגיע לשבת 'עם הלשון בחוץ'." תמיד לדבר עליי ועל מה אני מרגישה. זה גורם לאדם השני לא להרגיש מותקף ולרצות להתגייס לעזור.

למצוא פתרונות מעשיים ביחד יכולים להיות אולי:

להוריד עבודה וציפיות בעניין הבישולים- נשמע שיש הרבה מאוד עבודה, שלאמא שלך כבר קשה איתה, אולי אפשר לדבר על זה ברוגע ולהחליט שמהיום (או בשבתות ספציפיות) נעשה רק 3 סוגי סלטים ומנה עיקרית אחת? ולמרות שזה מאוד מפתה לא נוסיף עד שנראה שזה לא קשה לנו מדי?

אולי נקנה חלק מהדברים שהם לא יקרים ולוקחים הרבה זמן עבודה?

אולי נארח קצת פחות?

אולי גם האורחים יכולים להביא משהו קטן כמו קינוח?

אפשרות נוספת- אולי תכתבו מראש מה אתן בוחרות להכין ותלכו רק לפי הרשימה? (אני לא יודעת אם אמא שלך תעמוד בזה, אבל אולי היא תסכים לנסות).

ואולי תחליפו תפקידים: את תבשלי הכל והיא תנקה? את יכולה לעזור לה גם בניקיונות, כמו שאת עוזרת לה בבישולים, אבל זה יאפשר לך לסיים לבשל מוקדם וגם יהיה פחות מה לנקות.

יכולים להיות הרבה פתרונות מעשיים, ברגע שמדברים על הדברים ביחד ומקבלים את האופי השונה של כל אחת.

דבר אחרון שאני רוצה להמליץ לך עליו הוא יעל זלץ. היא יועצת אירגונית שמלמדת נשים איך להיות מנהלות של הבית שלהן. היא מעבירה מאוד יפה נושאים שונים בסידור וארגון הבית והזמן. יכול להיות שאמא שלך תהיה יותר פנויה לשמוע ממישהו חיצוני ולא ממך. זה המייל ממנו היא שולחת עצות [email protected]‏

את יכולה להציע לאמא שלך להצטרף לרשימת התפוצה. ואז לכתוב מייל לכתובת הזאת ולבקש להצטרף לרשימת התפוצה. יש לה גם סדרת ספרים שנקראת "הבית- העסק הנבחר". אבל כל זה בתנאי שאמא שלך מעוניינת. אם לא- את לא יכולה לעזור לה בזה בכלל. אני מקווה שאם ירדו האנרגיות השליליות סביב הנושא הזה היא כן תהיה מוכנה לשמוע. בעזרת ה'.

אז דיברנו כאן על הרבה דברים. זה סיכום קצר כדי לסדר אותם יותר טוב:

רגשי:

1. כל דבר בחיים אפשר לראות כקושי או כהזדמנות לגדול.

2. ללמוד לחיות עם אדם שונה ממני.

3. חלק טכני וחלק רגשי.

4. פרשנות מובילה לרגש מוביל לתגובה.

5. נפרדות- זה לא קשור אליי.

6. אני יכולה לעבוד רק על עצמי.

7. להוריד ציפיות.

מעשי:

8. תקשורת: מסר אני. לנסות למצוא פתרונות ביחד.

9. מישהו חיצוני

אני בטוחה שתוכלי להצליח לצמוח מתוך ההתמודדות הזאת. את כבר מאוד מודעת ומקשיבה וגם יודעת לבקש עזרה מבחוץ. אני מאחלת לך לא רק שהדברים יפתרו בבית שלכם אלא גם שתגדלי מזה לחיים ותקבלי כלים להתמודדויות עם אנשים נוספים בעתיד. בהצלחה רבה!

נעה עינב.