שואלת יקרה
תודה על הכנות, השאלה שלך היא שאלה במקום! אני מבין לגמרי את התחושות שלך, את הכאב והחרדות, אלו ימים פחות שמחים ולא פשוטים בכלל לכל אחד ואחת, במיוחד למי שחווה דברים קשים כמוך.
למרות הכל יש דרך אחרת, אולי היא יכולה להביא קצת יותר חיבור לימים האלו.
בדרך כלל הסיפור נראה אחרת כאשר מתחילים אותו מהתחלה.
לכן חשוב להתחיל מההתחלה. למה באמת כל כך חשוב לנו בית המקדש ויתרה מכך למה ביאת המשיח נחשבת אחד מי"ג עיקרי האמונה? למה כל כך חשוב להאמין בביאת המשיח ולחכות לו?
התשובה על כך היא שבעצם הקב"ה ברא את העולם רק בשביל להיטיב, רק בשביל לעשות שיהיה יותר ויותר טוב. רק בדרך היו כמה טעויות והיה צורך לתקן אותם לכן כל החורבן הגלות והצרות כולם הם סדר אחד ארוך של תיקון של כל הבעיות שיש בעולם עד שהעולם יהיה מושלם, עולם שכולו טוב.
זו בעצם הצפייה לביאת המשיח, לראות איך כל העולם חוזר להיות טוב כי זה המטרה שלו הראשונית, לשם העולם צועד מאז קיומו.
החורבן, הגלות וכל הצרות כולם הם רק הכנה, הם הצעדים הנדרשים מאתנו כדי להגיע אל הטוב השלם.
לכן אין כאן פחות השגחה אלא אדרבה יש כאן תוכנית מחושבת איך כל צעד וצעד יוביל את העולם עם כל החשבונות הגדולים שצריך לתקן בו – אל תיקונו המושלם. אין רגע בלי השגחה ואדרבה ההשגחה של הגלות היא גדולה יותר.
הגלות אינה עונש, הגלות היא הכנה לדבר גדול יותר, הגלות היא תוכנית מסודרת מהקב"ה, תוכנית איך להביא את הגאולה.
מה התפקיד שלנו בכל הסיפור הזה? התפקיד הוא פשוט מאוד, רק להאמין שהסיפור שלנו הרבה יותר גדול ממה שיש לנו עכשיו, העולם עם כל הטוב שהוא יכול להציע לנו אינו מקומנו האמיתי, לכן אנחנו חולמים ובמיוחד בימים אלו על עולם יפה יותר, טוב יותר ומתוקן יותר.
עולם בלי פחדים, בלי חרדות ואסונות.
זה בעצם כל הסיפור של האבלות על ירושלים.
לא נדרש מאיתנו לשבת ולהתאבל רק לנהוג מנהגי אבלות בימים אלו ובתשעה באב, לנסות לחלום על עולם יפה יותר, עולם שהיה בו בית המקדש, פשוט לשבת ולהתגעגע.
לא מדובר על אבלות של אובדן אלא על אבלות של תקווה!
האבלות היא בעצם התקווה שלנו, לא טוב לנו עם מה שיש לנו היום אנחנו מחפשים עולם טוב יותר! חיים טהורים יותר!
נבואות החורבן, מגילת איכה וגם הקינות כולם בסוף מסיימים עם נחמה, אין לנו אבלות ללא תקווה!
זה כל הסיפור.
לכן סביר להניח שכמעט אין יהודי ואפילו הרחוק ביותר שבתוך עומק לבו לא מצפה לעולם טהור יותר וקדוש יותר.
אין יהודי טוב שלא כואב לו הלב על ירושלים כפי שהיא נראית היום, כמעט כל אחד היה שמח לראות את ירושלים בבניינה ובקדושתה.
דבר נוסף, שימי לב למשפט כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, לא כתוב יזכה, כתוב זוכה בלשון הווה!
יש כאן דבר מדהים, מי שזוכה לחוות צער מתוך תקווה וגעגועים לבניין ירושלים הוא מסוגל להרגיש כבר היום משהו מתוך האוירה של ירושלים הבנויה, הוא מסוגל לחוש משהו מתוך השמחה שתהיה לעתיד!
לעומת זאת מי שמתעלם מהצער וממשיך לחגוג כרגיל, הוא לא יכול לקלוט שום דבר מקדושת ירושלים, הוא חי בעולם רחוק, זה עומק כוונת דברי חז"ל מי שלא מתאבל – היינו מי שמתעלם ולגמרי לא אכפת לו ממצבה של ירושלים כיום, זה לא נוגע לחיים שלו, הוא נמצא בעולם רחוק מאוד מירושלים והוא לא מסוגל לחוות קדושה ושמחה שבאה מירושלים שהולכת ונבנת, לא מדובר כאן על עונש אלא על תיאור של המצב שלו.
בסופו של דבר הגאולה היא נוגעת לכל יהודי בכל מצב שהוא, הגאולה היא לא לקבוצת אנשים מצומצמת אלא היא לכל עם ישראל, אין יהודי שאין לו חלק בגאולה ובבניין ירושלים, כל הנושא כמה כל אחד קרוב אליה כבר היום.
הסיפור של אסונות זה עניין סגולי מיוחד שיש בימים אלו אבל לא כתוב להסתגר בבתים ולפחד, רק להיזהר מדברים שיש בהם סכנה קצת יותר זהירות מכל השנה.
יש כלל ידוע שאין הקב"ה בא בטרוניא [בטענה] עם בריותיו. עבודת השם היא מותאמת באופן אישי לכל אחד לפי היכולות שלו והכוחות שלו. אין שום טענה ועונש על הרגשה שאת לא מצליחה להרגיש בכל נושא שלא יהיה.
לסיום: הדרך הטובה ביותר לימים אלו להיות מה שאת, להתגעגע ולצפות, לחשוב על ירושלים להתחבר אליה בדרך שלך, לנסות למצוא את החוויה האישית שלך בהרגשת החיסרון של ירושלים, לחלום על עולם טוב יותר ומתוך כך תזכי לחוות חוויה אמיתית של שמחת ירושלים ובעזרת השם לראות בבניינה בקרוב.
בברכה
יוסי ב.
[email protected]
דלג לתוכן
