The Butterfly Button
האם להתחיל לשמוע שידוכים?

שאלה מקטגוריה:

היי ,אני בחורה בת 20 .
לומדת לתואר ראשון ובוגרת סמינר חרדי מאד נחשב במרכז.אני בת להורים חוזרים בתשובה כבר יותר מ 20 שנה הסגנון שלי הוא סגנון חרדי מודרני.
יש לי בעיה,אני רוצה להתחתן אבל אני מפחדת לצאת מהבית.ואני אסביר,אני קשורה רגשית מאד לבית ולהורים ואני לא נוסעת למחנות מטעם הסמינר,לא ישנה אצל חברות וכד'.
חשוב לי לציין שחוץ ממרכיב של קשר לבית יש גם את הרצון לנוחות…אני לא אוהבת להדחף במחנות מחא בנות בחדר וכו…אבל כן יש את העניין הרגשי של הריחוק מהבית.(אבל העניין הרגשי גדול יותר)
כמובן ששיתפתי את ההורים שלי והם אומרים שלפי דעתם ברגע שאני אפגש עם בחור שמתאים לי ואני אוהב אותו הפחד מהיציאה מחוץ לבית יעלם.
מה לעשות?האם כדאי להתחיל שידוכים או לחכות עוד קצת?או שאולי בכלל עדיף ללכת לפגישה עם מטפלת רגשית ?

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה,

אתחיל עם הכרות קצרה.

מהמעט שכתבת הצלחתי ללמוד עלייך כמה דברים – את בת 20, לומדת בסמינר נחשב, בת להורים חוזרים בתשובה, התחלת לחשוב על בניית בית ועוד. מעבר לכל אלו, היה גם גילוי מתוק – הקשר הקרוב והחם עם ההורים.

מאיפה לי? כי בחרת לשתף את ההורים. בחרת בהם להיות שותפים לקונפליקט שלך. איזה יופי! אני מאחלת לך שתמיד הבית יהיה המקום הטוב והחמים לחזור אליו ושהקשר עם ההורים יהיה לעולם מיטיב ומגדל.

ועכשיו לשאלה.

כדי לענות עליה, אצטרך קודם כל לוודא שהבנתי אותך נכון –

את חוששת לצאת מהבית (להתחתן), מכמה סיבות – נוחות ו״העניין הרגשי של הריחוק מהבית״.

בהמשך לכך, את שואלת – האם להתחיל שידוכים או לחכות, ואם לחכות אז האם כדאי לטפל בבעיה ואיך.

ברשותך, את עניין הנוחות אניח בצד. גם כי בעצמך את רואה בו עניין שולי, וגם כי אין ספק שבביתך שלך תוכלי ליצור את התנאים הנוחים והאידאלים (בלי מלא בנות בחדר )

אז מה לגבי החשש מפני הניתוק מחללית האם? מה עושים עם הפחד שמלווה את היציאה מהבית?

ישנו פתגם אנגלי עתיק שאומר ״ביתי הוא מבצרי״. הבית מגן עלינו (במקרה הטוב), מפני כל מה שמאיים עלינו בחוץ. הוא מאפשר לנו להשאיר מאחורי הדלת את כל מה שלא נעים לנו. הוא נותן לנו במתנה קן חמים בו אנחנו יכולים להתחפר.

אולם, בית הוא גם מקום לצאת ממנו ולשוב אליו.

לא ניתן להתבצר חיים שלמים בבית, ועל כן היציאה ממנו והחזרה אליו הם עניין בלתי נמנע.

נחזור אחורה לילד הקטן שהיינו. ילד שנולד לתוך זרועותיה המגוננות של אמא, לומד בהמשך לזחול, ללכת, לצאת ולחקור את העולם. מה שנותן לילד את הביטחון להתרחק, הוא הידיעה שתמיד יוכל לחזור לאמא. כמובן, ככל שתחנת האם נתפסת כבטוחה יותר, כך יעז הילד להתרחק יותר. במילים אחרות, קשר בטוח עם אמא (או כל דמות מטפלת אחרת) יבטיח ילד בטוח ומעז יותר.

אכן, היציאה החוצה היא מפגש בלתי נמנע עם כל מה שהעדפנו להשאיר מחוץ לדלת. היציאה החוצה היא ויתור על הנוחות והחמימות הביתית. היציאה החוצה היא מלחמה על הביטחון והצרכים שהבית מעניק לנו במתנה. כדי לצאת, אנחנו צריכים להיות מצוידים במידה של ביטחון. בהבנה שתמיד יהיה לנו לאן לחזור ויש מי שעומד(ת) מאחורינו.

למה אני מתכוונת? הבית האולטימטיבי הוא כזה בו אנחנו מרגישים רצויים, הצרכים שלנו מסופקים והסביבה מותאמת עבורנו. בחוץ – את כל אלו אנחנו צריכים לרכוש בעמל רב.

בחוץ אנחנו צריכים לעבוד כדי לייצר לנו סביבה בה אנחנו מרגישים רצויים. אנחנו צריכים לעבוד כדי לספק את צרכינו החברתיים, הגשמיים וכו. אנחנו צריכים לעבוד על מנת להרגיש בטוחים במי שאנחנו.

לעבוד זה לא נח. לעבוד זה קשה. לעבוד זה מאתגר. אבל בסוף – זה מתגמל ומגדל. כי כשיוצאים מגלים מקומות נפלאים.

אם נחזור לילד הקטן שהזכרנו – כשיש לנו בית חם ומכיל לחזור אליו, קל יותר לצאת, לחקור ולהתמודד עם מה שבחוץ.

ב״ה קיבלת במתנה בית והורים חמים ומכילים. לכן, הקשר הרגשי עם הבית אמור לסייע לך להתמודד עם היציאה החוצה ולא למנוע אותה. הוא אמור לצייד אותך במידה של ביטחון בדרכך החוצה. הידיעה שיש בית חמים לחזור אליו היא פתרון וחלילה לא אתגר.

לכן, אני מציעה לך לבדוק את האפשרות שלא הקשר אל הבית הוא האתגר, אלא מה שמחכה מעבר לדלת.

כשעולה בך החשש מפני היציאה החוצה, תנסי לזקק לעצמך את אותו החשש – מה מלחיץ אותך בחוץ? מאיזה אתגר את חוששת? מה מכל מה שנמצא מחוץ לבית גורם לך לסגת?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות האלו תוכלי לבדוק עם עצמך, או בהתייעצות עם הורייך, האם אכן מדובר באתגר רציני או בסך הכל בפחד הגיוני ונורמטיבי.

פחד הגיוני ונורמטיבי הוא כזה שמצד אחד נותן מקום לרגשות שמלווים אותנו ביציאה מהבית אך מצד שני אינו מונע ממנו לצאת.

היציאה מבית הורייך אל ביתך שלך תהיה מלווה בחששות גדולים וקטנים. כי הרי הרבה יותר נח להישאר באזור המוכר והחמים על פני האפשרות לעזוב לטובת מקום חדש וזר.

אבל, עם הרבה עבודה משותפת בעזרת ה׳ תצליחי עם בן זוגך העתידי לייצר במקום החדש אווירה בטוחה ומוכרת של בית.

בחזרה לשאלה שלך – הבית הוא מקום טוב להיות בו, וגם מקום טוב לצאת ממנו. היציאה החוצה מאלצת אותנו לדאוג לעצמינו ולכן החששות שמלווים אותנו בדרכינו החוצה, הגיוניים ונורמטיביים.

כדי להבין עד כמה הפחד שלך דומיננטי ומעכב, אני מציעה לך לסמן את הקושי שאת מרגישה שממתין לך מאחורי הדלת, ולבדוק עד כמה הוא מונע ממך לצאת החוצה.

מאחלת לך הרבה הצלחה בבירור התשובות.

דבורה,

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
חייבת לסדר את האמונה שלי לפני שאתחתן
אני  בת 25 עוד מעט. תמיד היו לי שאלות באמונה והייתי הולכת גם לשיעורים במדרשות, חיפשתי הרבה זמן מקום שיתן לי מענה מדוייק לשאלות שלי אבל לא ממש מצאתי. תמיד הרגשתי בידיעה שחייב להיות שיש ה', הרגשתי את זה שהוא שומע ומכוון אותי. אבל פתאום זה כאילו נכבה. אני לא...
חיי תורה או בריחה מהחיים?
לא יודעת איך להתחיל אז אני פשוט אתחיל 🙂 גבר בעיני צריך להיות גבר , זה מאוד מוזר לי מה שאני אומרת ואני אסביר , אני מאוד מעריכה את התורה , אני רואה גבר עם ספר לימוד אני נמסה , באמת אבל משום מה כשאני קוראת על אנשים שזה העיסוק...
התייעצות על קשר רציני והתלבטות לגבי העתיד
אני בחור ישיבה בן 21, ונמצא כרגע בהתלבטות גדולה  ואשמח לעצתכם. לפני כמה שנים, הכרתי דרך האינטרנט נערה. אני הייתי אז באזור גיל 18, והיא הייתה צעירה ממש, בת 14 בערך. אני יודע שקשרים באינטרנט, במיוחד בין בנים לבנות, בדרך כלל מתחילים ממניעים לא טובים והם מתדרדרים וכו, אבל בסייעתא...
יש דרך לעורר רצון להתחתן?
השאלה שלי מאוד פשוטה אך לא מצאתי עד כה מישהו שמתייחס אליה, לכן, כמו בכל נושא לא מדובר – אני פונה לעזרתכם. קודם קצת עליי: אני בחור בישיבה גדולה בן 26. לא אחת אני שומע מהוריי ומהרבנים בישיבה את שידוע לכולנו – שידוך זה משמים, יש רק צורך בהשתדלות, או...
מחשבות מבלבלות שיש לי על האמונות שלי
שלום ותודה ענקית! אני במחשבות על המשך החיים שלי, אני שכלית מאוד ובררתי את האמונה וכרגע אני מאמינה אבל אני מפחדת להקים משפחה ולהתחתן כי זה בעצם מחייב אותי להיות דוסית בשביל המשפחה שאקים.. אני רוצה מסגרות חרדיות ותורניות מאוד לילדים שלי ומצד שני מפחדת להנדס להם את התודעה, קשה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן