לשואל היקר שלום וברכה, שנה טובה ומבורכת גם לך.

בענין שאלות באמונה, לפני שאנסה יחד איתך לברר את השאלות שהצגת, תרשה לי רק לומר מילה בענין.

בניגוד לכל הדתות האחרות שדורשות אמונה עיוורת, ולא מקבלות בעין יפה חקירה עצמית, היהדות לעומתם היא דת שאינה מפסיקה לחקור את עצמה, ויעיד על כך ארון הספרים היהודי המלא (בין היתר) בספרי אמונה וחקירה רבים, בכל דור, בכל נושא, בכל העומק ובלי הנחות. ומי שלא מפחד לשאול על עצמו כנראה יודע שהאמת איתו, לכן טוב עשית שהעלית שאלות יסודיות כאלו לאויר.

כעת אני מתלבט איך לענות לך, שמצד אחד חלק מהשאלות מתורצות מפסוקים מפורשים מהתורה, אבל אתה גם שואל על התורה בעצמה, ואם נרצה להוכיח את אמינות התורה, דבר זה נעוץ במעמד הר סיני, אבל גם על זה אתה שואל. לכן בא נתחיל משם, מעמד הר סיני, האם היה באמת כמו שמתואר בתורה, או שהיה תכסיס כלשהו שעשה משה כדי לזכות להערצת העם.

הדרך שלנו לבחון את זה הוא על פי תגובת הצופים. בתורה (פרשת ואתחנן) מתואר[1] שאחר שעם ישראל שמעו את קול ה' שנגלה עליהם בהר סיני (שעדיין לא הוכחתי שאכן היה זה קול ה') הם נגשו אל משה והתחננו על נפשם שהם לא מסוגלים יותר לשמוע את הקול הזה, "אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' עוד – ומתנו". אנו מדברים על עם שלם שמרגיש שהמעמד אותו הוא חווה קרוב לגרום לנשמתו לפרוח, וזו אינה יכולה להיות חוויה אנושית רגילה, גם לא חויה של אקסטזה, כי כידוע כל החויות שמוציאות אותנו מצלילות הדעת (אלכוהול, סמים, חלום וכד') מאבדות את ההשפעה כעבור זמן קצר ואינן מלוות אותנו יותר, ואנחנו מודעים לכך שהם לא היו חלק מהחיים הסדירים שלנו, אבל כאן יש תיאור של העם בעצמו שמתלונן על חויה אקוטית כמעט סופנית, שהם לא יכולים לעמוד בה יותר. ואילו כעבור 40 שנה אותו עם מקבל על עצמו את אותה תורה שבה כתוב אותו מעשה, וברור הדבר שאם היה להם ספק כלשהו באמיתות המעמד, גם כעבור ארבעים שנה, לא היו מקבלים מידי משה את הספר שמסר להם, ולא היו מתיחסים אליו כאל ספר מאת האלוקים.

דבר נוסף, התורה עצמה מוכיחה את האמינות של מעמד הר סיני בצורה לוגית, והיא שולחת אותנו למסע ברחבי העולם[2] לחפש דת כלשהי שטוענת שתחילתה היתה בהתגלות אלוקית לעיני ולאוזני העם כולו, כמו שהיהדות טוענת, והרי מה כל כך קשה להמציא סיפור כזה על שנים עברו? מי זוכר? והרי הרווח בסיפור כזה הוא עצום, הוא מעלה את האמינות של הדת אצל הקהל, ובכל זאת לא שמענו מעולם על דת כזו, מלבד היהדות, בדיוק כמו שחוזה התורה לפני אלפי שנים, איך יתכן הדבר?

הסיבה היא שבלתי אפשרי לתת לעם ספר חוקים שמתאר את התקופה שלהם עצמם והוא אינו צמוד במאת האחוזים למאורעות כפי שהם זוכרים אותם. הם פשוט לא יקבלו אותו. ואם למשל ילחצו אותם לקבל את אותו הספר בשיטת המקל או הגזר, אז יתכן שאותו דור כן יקבל את הספר, אבל הם לא ימסרו אותו לבנים שלהם בתחושת שליחות הסטורית, רק באדישות מה, והבנים בכלל ישכחו מזה, והנכדים כבר לא ישמעו על זה. אבל ספר שעובר מאב לבן במשך אלפי שנים ובכל כובד האחריות, מוכרח הדבר שראשיתו של מסירת הספר היתה לאדם שאישר את כל מה שכתוב בו מכלי ראשון, ומשם מתחילה המסורת שלנו עד היום.

ואם קיבלנו את עדותם של משתתפי מעמד הר סיני, שהאירוע היה אמיתי במאת האחוזים אפשר להתקדם.

אתה שואל האם התורה שלפנינו היא דבר ה' מילה במילה, או הרעיון הכללי הוא של ה' והניסוח הוא של משה. אבל אני מבין שאתה לא מסתפק האם הקב"ה דיבר עם משה, או שצוה אותו תרי"ג מצוות, זה ברור לך שאכן כך היה.

אם כן, בהמשך לאותו בקשה של העם ממשה שהזכרתי כעת, הכתוב מתאר שהעם מציע למשה פשרה כדי שלא ישמעו שוב את קול ה'. והפשרה היא שמשה בעצמו יגש אל ההר וישמע את דבר ה', ויבוא ויגיד אותו לעם ועל פי זה הם יעשו. נשמע הגיוני נכון? אלא שבמילים האלו הם קיבלו את משה לנביא באופן מוחלט, וכל מה שיאמר משה בשם ה' מקובל עליהם לגמרי. וכזו התבטלות מוחלטת לבן אנוש ולזמן בלתי מוגבל לא תתכן אם לא שהתחושה באותו מעמד היתה ברורה וצלולה ללא עוררין שבורא העולם שכל הכח שלו מינה את האדם הזה להיות שליחו ולהודיע את רצונו לעמו. וממילא העם האמינו למשה שכל התורה שהוא מסר להם היא דבר ה' ממש, ללא עריכה וללא ניסוח, וכל העת ליותה אותם השפעת אותו מעמד רב רושם ולא נתן לשום ספק לחלחל לליבם, וכך גם כעבור 40 שנה הם ובניהם קיבלו את ספר התורה ככתבו כאילו שמעו אותו מפי הקב"ה בעצמו, הלא הסכם זה הסכם, לא?

ומלבד זאת, אם משה היה כותב את התורה בעצמו, הוא ודאי היה משמיט את החטא שלו במי מריבה, לא? זה לא כל כך מחמיא שכתוב עליך דברים שליליים באותה תורה שאתה בעצמך מוסר לעם, לא? גם את מה שדיברה עליו מרים היה לו להשמיט, הלא היה בדברי ביקורת עליו, וגם את עונשו של אהרון, זה לא כך נעים לפרסם בעיות בתוך המשפחה… ומה עם המרד של קורח? עדיף שלא ידעו שהיה מי שפקפק במשה, ומה עם חטא המרגלים או לפחות החלק שרצו לסקול את משה באבנים, עדיף בלי, לא? אבל כל אלו נכתבו על אפם וחמתם של המשתתפים.

ואם את הסיפורים משה לא ערך, אלא הם דבר ה' מילה במילה, בודאי שהמצוות שאין למשה ענין לשנות בהם משהו, הם דבר ה'.

וזה עיקר התשובה לשאלות ג' וד'. אמנם אני מניח שמה שעורר אותך לשאול על ספר דברים בעיקר היא העובדה שהספר נכתב בגוף ראשון, לא כמו שאר ארבעת החומשים. ובאמת המפרשים עמדו על הנקודה הזו, ואני ממליץ לך לעיין בדבריהם בתחילת ספר דברים.

עוד אתה שואל אולי ה' מסר את ההנהגה לכוכבים ומזלות. ויש בזה קצת מהאמת לומר שיש להם ממשלה עלינו, ואבאר. הקב"ה ברא את עולמו באופן שהעולם שלנו מונהג ע"י העולם שלמעלה ממנו, לכל ארץ ולכל עם יש כח רוחני בשמים שהוא מנהיג אותם ומשפיע עליהם, ואותו כח רוחני שוכן באחד מגרמי השמים, וזה מה שהטעה את האומות לעבוד לכוכבים, כי הם ידעו שיש להם ממשלה עליהם, רק טעו בשתי נקודות. האחת, גרמי השמים מנהיגים את העולם שלנו כפי מה שהוטבע להם בתחילת בריאתם, על פי מחזוריות כזו או אחרת, אפשר לקרוא לזה איתני הטבע או הגורל או המזל, אבל אין להם יכולת לשנות את העתידות לפי רצונם, ולכן אין שום תועלת לעבוד אותם. והשניה עם ישראל אינו כפוף באופן מוחלט למזל, אלא הוא יכול ע"י זכות או תפילה לשנות את המזל שהיה צפוי להם.

כעת אתה שואל אולי הקב"ה מסר את ההנהגה לכוכבים, זה לא אולי, באמת יש להם איזושהי ממשלה להנהיג את העולם לפי כללי הטבע, ולפי מחזוריות מסויימת, וצירופים שונים של מיקומי הכוכבים משפיעית בדרכים שונות על העולם שלנו, אבל כל זה הוא בתוך הטבע שקבע בורא העולם. אבל למסור להם גם את הניהול מעבר לטבע זה לא אפשרי, רק בורא עולם יכול לשדד ולבטל את הטבע, אבל הכוכבים הם כמו פקידים שממונים על תחום מוגדר ומוגבל, וגם לזה אין להם כח מצד עצמם רק מכח מינוי שקיבלו מהבורא.

ודע לך, שאת הטענה הזו שה' מסר את הנהגת העולם לכוכבים היתה רווחת בימים הקדמונים, בהם בני אדם לא העלו בדעתם שיתכן שהעולם תמיד היה כאן (כמו שטען אריסטו לפני כ2500 שנה), ומצד שני לא רצו להיות כפופים לעבודת האלוקים, לכך הגו את רעיון הביניים שאכן אלוקים ברא את העולם אבל לא נשאר כדי לנהל אותו אלא מסר את ההנהגה לכוכבים ומזלות, וכעת בני האדם כפופים אליהם, ואם יקריבו להם יקבלו מהם שפע, אבל באמת אין בה שום היגיון כמו שביארתי.

לגבי השאלה החמישית, אתה שואל האם יתכן שספרי הנביאים וכתובים אינם אמת. ולדעתי זה אותו עיקרון כמו שביארתי קודם. ספרי הנ"ך נכתבו ע"י נביאים שהיו מקובלים על העם כנביאי אמת, וכאשר כתב כל נביא את ספרו ברוח הקדש קיבלו העם את ספרו כחלק מכתבי הקודש, וכך העבירו לבניהם עד שנחתם התנ"ך ע"י אנשי כנסת הגדולה.

ומה שהזכרת מאיוב אינו קושיה, כי לא אמרו שספר איוב הוא שקר ח"ו, אלא שהוא נכתב כמשל, אבל שים לב שאמרו זאת רק על ספר שאינו חלק מתולדות עמינו, ולא ידענו באיזה תקופה התרחש, ולא נזכרו מצוות או אזהרות, רק סיפור שרובו ויכוח אל אמונה בין ארבעה אנשים לא ידועים שלא נזכרו באף מקום אחר בתנ"ך (בניגוד למקבילות אחרות שקיימות לרוב בספרים אחרים בתנ"ך), רק בזה אמרו חז"ל שיתכן והוא לא היה, ונכתב בשביל הנמשל.

ומה ששאלת על תורה שבע"פ, הפסוק המדויק הוא: עלה אלי ההרה והיה שם, ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם. והלוחות ודאי היו כתובים ולא בעל פה, אבל זה לא מוכיח שאין תורה בעל פה.

אמנם ההוכחה לכך היא מעצם היות התורה ספר ציוויים שאינו מבואר כל צרכו, למשל התורה מצוה אותנו לשחוט בעל חיים כדי שיהיה מותר באכילה, אבל היא לא מבארת מהי השחיטה, אולי שחיטה זה להטביל אותו במים? אולי לזרוק אותו מהגג? אין כלל רמז היאך לקיים את המצוה, וכך הוא במצוות רבות, ברית מילה, איך עושים את זה? מהי הערלה? מה פירוש למול? מה זה לשמור שבת? מפני מה צריך לשמור עליה? האם מישהו רוצה לגנוב אותה? מה עושים ביום כיפור, צמים, נכון? אבל התורה אומרת לענות את הנפש, אולי צריך גלגל עינויים? אולי עינויים סיניים? איך יתכן שמצוות כל כך בסיסיות נאמרו בלי יכולת להבין ולקיים אותם??

הדבר הזה בעצמו מוכיח שהתורה שבכתב צריכה פירוש ממי שכתב אותה. וממילא כאשר משה לימד את העם את התורה שבכתב על פי התורה שבעל פה קיבלו העם את דבריו כמו שביארתי, וכך עברה התורה שבע"פ מדור לדור.

נדמה לי שנגענו בנקודות שהצגת. אבל אני רק התחלתי, מכאן והלאה אתה יכול לפתח את הדברים ולהעמיק בהם.

אם משהו לא ברור אשמח לשמוע.

נועם