כתוב בתורתנו הקדושה שאדם נענש על עוונותיו ועוונות הוריו עד 4 דורות. (פוקד עוון אבות וכו).
עם זאת אנחנו עדיין סוחבים את קללת אדה"ר וחוה. בעצב תלדי בנים, ובזעת אפיך תאכל לחם.
תשובה שאדה"ר היה נשמה כללית אינה 'פשט' – ובכל אופן אשמח למקור על התשובה.
דלג לתוכן
כתוב בתורתנו הקדושה שאדם נענש על עוונותיו ועוונות הוריו עד 4 דורות. (פוקד עוון אבות וכו).
עם זאת אנחנו עדיין סוחבים את קללת אדה"ר וחוה. בעצב תלדי בנים, ובזעת אפיך תאכל לחם.
תשובה שאדה"ר היה נשמה כללית אינה 'פשט' – ובכל אופן אשמח למקור על התשובה.
שואל נכבד מאד.
שאלתך הינה שאלה חשובה ויסודית מאד, בבירור הנהגת ה' בעולם. שאלתך מביעה את ביקוש הצדק במשפטיו של הקב"ה. אכן אין שום צדק שאדם ייענש על מעשים שהוא לא עשה, בין אם מדובר בעבירה שנעשתה לפני ארבעה דורות, ובין אם מדובר בחטאו של אדם הראשון.
חוסר צדק זה בהכרח מלמדנו שישנה משמעות עמוקה הרבה יותר מאשר הרובד הפשטני של הדברים, כפי שהם נשמעים בהשקפה ראשונה.
לנו נדמה שעבירה שנעשית יש לה השלכות אישיות על עובר העבירה, הכוללות ענישה, ריחוק מהקב"ה, ועוד.
אך התורה באה ללמדנו שחשוב שנדע שלמעשה שאדם עושה ישנה השפעה על הדורות הבאים, כמו שגנטיקה פגומה עוברת בתורשה לצאצאים, כך מידות רעות עוברות בתורשה לארבע הדורות הבאים אחריו. עבירה אינה פועלת רק על האדם עצמו, אלא במעשיו נגרם לילדיו התמודדות גדולה יותר בקיום מצוות.
זהו עומק כוונת הגמרא (ברכות ז, א) "כתיב "פקד עון אבות על בנים" וכתיב "ובנים לא יומתו על אבות" ורמינן קראי אהדדי, ומשנינן לא קשיא, הא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם הא כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם".
בקריאה ראשונית דברי הגמרא קשים מאד, שהרי אם הילדים עושים את מעשיהם הרעים של אבותיהם, עליהם להיענש מחמת עוונותיהם האישיים, ומדוע הגמרא אומרת שבמקרה זה הבנים נענשים בעוונות אבותיהם?
אך העומק בדברי הגמרא הוא כמו שביארנו, שמעשי האדם הרעים משפיעים על ילדיו וגורמים להם לעבור עבירות, וניתן לראות זאת כעונש על מעשי האבות.
ישנם מחלות שהתורה העידה בהם שהפגם שבהם אינו נעלם ונמחה לעולם, כמו ממזרות, שפגם הייחוס שבו אינו מתבטל לעולם, וכמו העמים עמון ומואב, שאף לאחר גרות, ועשר דורות היטמעות בחברה היהודית, לא יעזרו למחוק את המטען השלילי שהם נושאים עמם.
וכנגד זה השפעה טובה יכולה להשפיע לחמש מאות דורות.
בחטאו של אדם הראשון כותבת הגמרא (שבת קמו, א; ע"ז כב, ב) שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ובמעמד הר סיני פסקה הזוהמה מישראל, ובחטא העגל חזרה שוב. גם כאן כוונת הגמרא לומר שמעשה החטא של עץ הדעת הטמיע באנושות פגם נצחי של אפשרות לחטא, ורק מעמד הר סיני יכל לתקנו, ולאחר הבחירה הגרועה בחטא העגל, חזר אותו פגם נצחי והותיר את רישומו גם ביהודים.
גם בגמרא (ב"ב יז, א; שבת נה, ב) מונה הגמרא ארבעה אנשים שמתו בעטיו של נחש, כלומר שהם לא בצעו שום עבירה שבגללה היו צריכים למות. אך חטאו של אדם הראשון גרם להם פגם שבגללו היו צריכים למות. לא בתור עונש, אלא בתור תוצאה. כמו אדם האוכל רעל, מיתתו איננה עונש אלא תוצאה, כך עונש המיתה שנגזר על אדם הראשון, אינו עונש אלא תוצאת פירוד שנגרמה מהחטא. תוצאת החטא היתה שהנשמה איננה מסוגלת לדבק בבורא ולהתגבר על מניעות הגוף בצורה מושלמת, ועל כן תהליך המיתה הינו בלתי נמנע.
מקורות נוספים להעשרה שמומלץ לעיין בהם, הינם פירוש הרב הירש לשמות לד בביאור הפסוק פקד עוון אבות על בנים. הרמח"ל בספרו דרך ה'. המהר"ל עצמו במספר מקומות מאריך בביאור חטאו של אדם הראשון ומשמעותו לדורות.
אקווה שעזרתי לך בהבנת חידה זו של משפטי ה', ואשמח לענות על כל שאלה.
בהצלחה.
בניהו.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
