שלום שואלת יקרה,
קראתי לך שואלת כי בעיניי זהו תואר כבוד. התורה מעודדת אותנו לאפשר לילדים לשאול, ובלילה שבו מועבר לפיד האמונה מצווה ההורה לפתוח את הערוץ הזה אפילו לבן שאינו יודע לשאול. אז שאפו על השאלות שלך. כולן טובות וראויות, יש להן מקום של כבוד בעולם הנפש של אדם עובד ה'.
יש לי תחושה שיש משהו משותף לארבע הנקודות שהעלית. בסאבטקסט שלהן יש תפיסה קצת דיכוטומית שמחלקת את הדברים לטוב מוחלט ולרע גמור, לאסור ולמותר, לשחור וללבן. אבל העולם וכך גם היהדות – מורכבים מרבדים וגוונים. בין מאמין לכופר יש אלף דרגות, ובין לתת לשאלות להתפרץ לבין להדחיק באופן טוטאלי יש עוד אפשרויות, וכך בכל תחום. אז בואי נחפש יחד את הגוונים בכל אחת מהנקודות שהבאת:
1. האדם מורכב מחלקים. יתכן שברגע מסוים הנפש שלו אבלה וכאובה, ואז היא משתלטת על התמונה. ברגע כזה אדם לא חושב אלא חש, ויתכן שהוא יבטא צער גדול ואפילו לפעמים שאלות ותלונות. ברגע אחר הנשמה יכולה לקחת את הפיקוד, ואז האמונה וההבנה שהכל משמים ולטובה מדברות מתוך ליבו. ומיהו האדם באמת? התשובה היא גם וגם. הדיאלוג בין שני החלקים האלה הוא האדם. מה שאת שומעת מאמא שלך הוא דוגמה טובה לשני הקולות שיש בה, ולניסיון להחיל את האמונה שיש לה בראש גם על הלב שכרגע כאוב. אז את שואלת אם אנשים מאמינים או לא, ואני מציעה לשנות את הניסוח, כי הם מאמינים יותר או פחות. זה דינמי ונתון לבחירה כל רגע.
2. שאלות הן כלי לבירור האמת, ואין טעם אבל גם אין צורך להדחיק אותן. שאלות מקדמות אותנו לאחד משני מקומות: או שנגיע לתשובה, או שעדיין לא. וגם זה בסדר. היכולת לחיות עם שאלה בשלום נובעת מענווה והבנה שלא אנחנו קובעים את הטיימינג שבו התשובה תגיע אלינו. אם יש לי שאלה לא פתורה, זה לא אומר שהתשובה לא קיימת אלא שהתשובה עדיין לא ידועה לי. כמה נפלא ומרתק יכול להיות המסע בדרך לתשובות! אני אישית הכנתי לי תרמיל מלא בשאלות, וכבר סקרנית לדעת מה יענו לי עליהן כשאגיע לגן עדן. בינתיים קיבלתי תשובות טובות מאוד לשאלות הגדולות והקריטיות מתוך הרשימה, אבל עדיין יש שפע של סימני שאלה שמצפים שיגיע תורם. ועד אז את יכולה לנסות אותנו כאן באקשיבה ואולי נעזור לך לדלל קצת את הרשימה. ממליצה לך בחום לרשום כל שאלה, כי כשזה מסתובב בראש לפעמים זה מתחיל לחזור על עצמו ולהעיק. אז תוציאי הכל על הנייר (או המקלדת) ותתייחסי למאגר השאלות שלך בכבוד גדול, כיאה לחלק מהמסע שלך אל האמת.
3. התורה היא אמת נצחית ואבסולוטית, אבל אלה שמעבירים אותה הם בני אדם. כך קורה שאנשים מסוימים ודורות מסוימים מדגישים חלקים בתורה, ולפעמים שוכחים לתת מקום לחלקים אחרים, וכך נוצרת תמונה לא נכונה, שעליה נכון לומר: חצי אמת היא שקר שלם. הנוצרים עשו את זה ויצרו להם אלוהים קנא ונוקם במקום קל רחום וארך אפיים. אז נכון שהתורה כותבת על עונשים ואפילו עונשים קשים, אבל זה הצד של 'אם לא תשמעו', וקודם לו 'והיה אם תשמעו'. אותה תורה שאומרת 'את ה' אלוקיך תירא' היא זו שמצווה עלינו 'ואהבת את ה' אלוקיך'. ה'ריקוד' בין אהבה ויראה הוא אומנות גדולה, וחז"ל לימדו אותנו להשתמש בשני הכוחות האלה, כאשר הכוח המרכזי והמניע אמור להיות האהבה, והכוח שבולם ושומר על אדם מעשות רע הוא היראה. עכשיו תארי לעצמך רכב עם בלמים מעולים אבל ללא מנוע. לאן נגיע ככה?
ברוך ה' זכית שינקת את תחושת היראה, אז נחסך ממך חלק מהעבודה, אבל עדיין נשאר לך פרויקט ענק והוא: לבנות ולפתח בכוחות עצמך את המרחב החשוב מאין כמוהו של עבודת ה' מתוך אהבה. זו עבודה לא קלה בכלל, ולמי שלא קיבל את זה מילדות זה לפעמים מרגיש כמו לברוא יש מאין. לפעמים זה לא יותר קל מלהתחיל לשמור שבת, אבל זו החזרה בתשובה שלנו החרדים.
בהצלחה רבה!
ברוריה
דלג לתוכן
תגובה אחת
"אני אישית הכנתי לי תרמיל מלא בשאלות, וכבר סקרנית לדעת מה יענו לי עליהן כשאגיע לגן עדן".
איזה יופי!
"לפעמים זה לא יותר קל מלהתחיל לשמור שבת, אבל זו החזרה בתשובה שלנו החרדים".
נוקב ומדויק!
ישר כח על עוד תשובה ישרה ונפלאה מאד!