שלום לבחורה שיש לה בית טוב וגם פרצוף שואב כמו באר…

מה את גי'נג'ית? אולי מתולתלת עם ערמה שתמיד מתפלק איזה תלתלון בייבי? גבוהה? עזת מבע?

מה זה משנה?

בטח משנה כי כבר בסיפתח את מספרת על עצמך כמה אנרגיות יש בך. יש נערות שהקב"ה בורא אותן ממים ,עפר ,רוח וניצוץ של אש .ויש כאלו שהוא מארגן להם בעיסקת חבילה :טיפה מים ,עוד שפריץ של רוח ,משיחת מכחול של עפר ואז למנה העיקרית: מדורת אש בוערת בוערת בוערת ולא מתכלה. נערות אנרגיות וטמפרמנטיות כאלו מושכות הרבה חיים ומשדרות הרבה חיים. ויש להם תפקיד גדול בעולם- להאיר, לחמם, להפשיר, לעשות שמח וטוב. להפיץ אבוקות גדולות של טוב נשמתי לוהט.(בתקווה שהמורה זלדה לא תרתק אותן ליותר מידי זמן בעונש…)

את מתארת התאהבות ,שאצלך בוודאי ,(לפני תאור פרצופך הדורש…) לוהטת עוד טיפה ועוד קצת יותר מאשר אצל בת סטנדרטית ממוצעת.

אני רוצה לגלות לך סוד: את ממש שפויה ונורמלית ובעיקר צדיקה. אין כמעט בת שלא מתאהבת בגיל הזה. אחת נדלקת על המורה שלה. לשניה יש איזה בן דוד צדיק שהיא מעריצה את תורתו אבל בעצם מאחורה יש התאהבות בלתי מודעת. השלישית מאזינה לשיעורי הרב הגאון שגורם לה לריגוש רוחני אדיר והרביעית מתוסבכת על בת דודה של גיסתה…

לכולנו יש בגיל הנעורים שפע של רגשות ואנרגיות שיכולנו להאיר באמצעותן מדינה שלמה כמעט כמו מאגרי הגז לוויתן או תמר. אך מה לעשות? שם יש גם קצת ים שיצנן את הלבה. ופה אנחנו נשרפות בלהבות כל בוקר צהריים וערב…

כל העומס הרגשי הזה נוצר כדי להכין אותנו לחיים של קשר ושיתוף עם בעל ואחר כך למשימת האמהות. כדי שנוכל להיות אמהות טובות ואוהבות ורעיות שמחות ותומכות הקב"ה מזריק לנו אמפולות מרוכזות של אהבה. וכמו בכל הליך של התפתחות . בזמן הבניה מייבאים אל האתר- הרבה מאוד חמרי גלם שלא בכולם יצטרכו להשתמש אך כרגע הם שם כדי למלא מאגרים שלא יחסר. ברגע שתגמר מלאכת הבנין- תבואנה משאיות ותחזרנה את הציוד למחסנים של עיסאם מוסטפה קבלנים ובניו…

עכשיו את בתוך אתר בניה של רגשותייך שלך .והאהבה הגיעה לאתר בסמי טריילר תלת מנועי…

את זה עשה השם יתברך . אז בלי לחוש לא בסדר. או לא לענין. מגיע לך צלש מצולש על כל השנתיים וחצי שבהם את מקבלת כל יום עוד ועוד חמרי בניה ולא עושה איתם דברים שיגרמו לך להצטער. בינתיים את רק אוגרת ושומרת וכמעט מתפוצצת. אך את ראויה לכבוד אמיתי .

בזה הרגע קמתי לכבודך מעמקי סלוני המבולגן (אני מבטיחה לך. הילדים שאלו למה? אמרתי להם-לכבוד בחורה אמיצה ונמרצה שכובשת רגשות במאמץ חוצה יבשות). כי זה באמת לא פשוט כלל להתאפק ולהתאפק ושוב להתאפק בפעם המליון ושתיים עשרה.

מי שנתן לך את כל האנרגיות הנפשיות הללו- יודע שיש לך גם כוח ,לכלוא אותן, כרגע, באופן זמני. עד שתגדלי קצת יותר ותוכלי להפנות את כל שפע האש הזה לדבר האמיתי.

את בטח כועסת עלי. מי אמר שזה לא הדבר האמיתי?

את. את מספרת שיש בינכם פער גילאים ופער עדות וכאן שמעתי איך בתוך השלהבת הרגשית הגדולה יש אצלך גם איים נהדרים של שכל.

עכשיו הוא נראה לך נסיך החלומות ,וקשה לכם לעצור ולהרגיע. אבל בפועל קשר יציב לאורך זמן, כזה שיש בו אהבה אמיתית ולא רק התאהבות סוערת עשוי ממרכיבים אחרים לגמרי.

דווקא ההתאמה התרבותית חשובה מאוד בקשר בין בני זוג. מחקרים רבים מוכיחים שאחד המנבאים להצלחתו של קשר וחוזקו הוא מסד נתונים דומה כמה שיותר מתחילת הנישואין- עדה, שפה, מאכלים משותפים, מנהגים דומים.

כל ההאהבות הכי גדולות מתחילות לגווע בערך אחרי כשנתיים(הכי הרבה…) מרגע ההדלקות ואז בא רגע המבחן מה עכשיו? אולי אני אמצא עוד מישהו ואדלק עליו ? ואז עוד אחד?

הבטחון האמתי בקשר שהופך בהדרגה מהתאהבות לאהבה –נבנה דווקא ממכנים משותפים קודמים.

אני יודעת שכרגע קשה לך מאוד לשמוע את זה – מה איכפת לך אם הוא מתפללת בחולם מלא ואת בצירה חסר או שאצלכם הקניידלאך הם משאת הנפש בזמן שאצליהם בבית געפילטע פיש זה שם גנאי?.

אבל דווקא בגלל שפנית לכתוב לנו- סימן הוא ואות שאת מחפשת איזה איתות שיש בו גם שכל ולא רק סערת רגשות. ולכן אני מאותת אל המקום הזה הבוגר, המבין, היודע שהדלקות שמיוצרת במוח כמו כימיקל או כמו איזה חלום –אין בה קיום וממשות.

אם באמת איכפת לך ממנו ואת יודעת שהוא בשידוכים- הניחי לו. אל תתכתבי , אל תנסי ליצור קשר. לפעמים לגברים קשה אפילו יותר לנתק את השכל מן הרגש. אל תקשי עליו עוד יותר.

אני ממליצה לך בחום למצוא דמות בוגרת-מורה, מדריכה, שכנה גדולה שאת סומכת עליהן (לא חברה בגילך שיכולה להסחף לעולם הרגשי שלך) ולשתף אותה בקשיים שלך. לבקש ממנה שתיתן לך כוח לנתק, להרפות, לשכוח.

כל איפוק שלך  וריסון יוצרים בנפשך חוסן וחוזק שיעזרו לך אחר כך הרבה מאוד בחיים. הם מצמיחים אצלך כוח ובונים בך יכולת התמודדות עם אתגרים, ויכולת הכלה מול עצבנות, כעס או עצב.

כשאנו מלמדים את עצמינו לחוש מצד אחד אך גם לאפק לעיתים ,במקום שצריך, אנו מאמנים את שרירי הלב להיות חזק, בוגר ובשל בקשיי החיים.

את עושה את הדבר הנכון. את מאפקת ומתגברת. משליטה את השכל המחושב על הרצון העיוור.

אין לי אלא ללחוש באזנייך : המשיכי כך, באומץ, בגבורה ובנאמנות.

פסיכולוגים רבים מדברים על כך ששמחה בחיים איננה מושגת על ידי הנאה, אלא על ידי סיפוק ותחושה של עמידה בנסיון.

את בדרך לשם יקירתי- בדרך לאי השמחה ,שאיננו שוכן ליד אי ההנאה המדומינת, אלא דווקא במעמקי הים הסוער רצונות ודחפים ותשוקות ובאופק מגדלור של הבנה עמוקה ,של התגברות ושל עמל.

אין לי אלא ללחוש באזנייך:המשיכי כך: באומץ,בגבורה ובנאמנות.

איתך מאוד

אתי

[email protected]