The Butterfly Button
זה לא מוגזם הרגשות האלו?

שאלה מקטגוריה:

אני בת 16
ואני ממש אוהבת חברות חברה וכל זה…
וב"ה יש לי המון מזה בלי עין הרע.
אני ילדה רגישה בעיקרון
רגשנית
אבל אני מרגישה שזה מגיע לגבול
שאחרי דברים טובים שנגמרים או פרידות מאנשים שאני אוהבת אני מרגישה ממש רע
אני מרגישה נורא
ואני יודעת שזה לא הכאב הרגיל שמריגשים אחרי דברים טובים שנגמרים או אחרי םרידות רגילות
אני מרגישה כאב כזה עצב ממש קשה לי
למשל עכשיו היה לנו מחנה
היה ממש כיף נהנתי והכל ואז הגיע היום שחוזרים וזה נגמר ונסענו משם והרגשתי כזה כאב אוי נגמר ואחר כך כמה ימים הרגשתי כזה עצב כאב
במיוחד שכמה בנות שאני אוהבת מאד ניפרדות ממני כי הם לא ממשיכות בלימודים איתנו עכשיו
וזה היה לי מאד קשה
עדין קשה לחשוב בקושי ניפגש איתם מעכשיו וכו…
אבל זה קשה לי ברמה מוגזמת
נגיד כשאני חושבת שאני לא יפגשו משהו להמון זמן זה ממש ממש קשה לי…
זה לא מוגזם?
אני לא מרגישה עם זה טוב…
זה מציק לי
אני רוצה שנגיד שנגמר משהו טוב אני אגיד אוקי אז זה יהיה עוד פעם
פעם אחרת או כשניפגשים אנחנו נוכל להיפגש או נכון ניפרדים מאנשים
אבל זה ממש ממש קשה לי……………

תשובה:

שלום לך נערה יקרה,

ראשית סליחה על העיכוב הגדול והמשמעותי בתשובה. ראיתי את הכותרת של השאלה: זה לא מוגזם הרגשות האלו? ומיד לאחר מכן מצוין גילך : 16.

לא יכלתי שלא לחייך שראיתי זאת. לפעמים אני חושבת שכל מה שצריך לומר לנער או נערה בגיל ההתבגרות זה שהכל בסדר.

שהתחושה הזאת שהרגשות שלי טובעים במים אדירים זה הכי נורמלי ומתאים לגיל.

אני אנסה לתת לך כמה עקרונות בסיסיים הנוגעים להתפתחות הנפש והגוף בגילאי ההתבגרות, וכך תוכלי להניח את החששות לגבי עצמך בצד ולהבין שזה חלק מתהליך צמיחה בריא והכרחי.

ראשית גיל ההתבגרות מתוחם בערך בין הגילאים 11-21. יש חלוקות מעט שונות אבל לכל הדיעות גיל 16 הוא בהחלט הגיל הכי מסמל ומשמעותי בתקופה הזו.

במישור הפיזי- הגוף עובר תנופה אדירה של גדילה, גביהה והתפתחות. לצורך כך הוא צורך מסת אנרגיות רבות מאד, הרבה יותר מתקופות אחרות בחיים.

כמו כן המוח מפריש כמות רבה של הורמונים האחראיים לתפקודים שונים בגוף שלנו, וכל זה מוביל לחגיגה הידועה לנו בשם – "גיל ההתבגרות" .

תקופה שבה אנו עוברים במנהרה מלהיות ילד ללהיות מבוגר אחראי ועצמאי. הקב"ה ברא את הדברים כך, שעל מנת להפוך למבוגר בצורה בריאה, אנחנו מתחילים להכיר טוב יותר את עצמנו בתקופה הזו, להכיר עולמות רגש ודעת שקיימים בנו, לייצר קשרים משמעותיים יותר, לבחון את עצמי לעומת אחרים, לראות איך אני ביחס לסביבה וכו'. לכן, קודם כל, החוסר פרופרציות או "התחושות המוגזמות" כפי שאת מתארת בשאלתך הם תהליך נורמלי, טבעי ובריא בהתפתחות שלך. בדרך בעז"ה להיות אמא חמה ואוהבת, רעייה מלאת רגש ואישה קשובה ואכפתית לסביבה שלה.

קודם כל – הורידי את הלחץ של "מה לא בסדר בך". קבלי את התהליך הזה, את התקופה הזו באמונה , באהבה ובשמחה. זכרי שכך הוא רצון ד' שהרי הוא זה שטבע בנו את הרגשות והוא זה ששרטט עבורנו את מסע חיינו.

התחושה של "אוי, מה קורה לי" לפעמים היא 90 % ממה שמפריע לנו, וכאשר מסכימים לגוף ולנפש להיות במקום הזה בלי לדחוק, בלי להאשים, אלא מתוך כבוד וחמלה כלפי עצמינו, פתאום מגלים שאין באמת בעיה ואפשר לנשום עמוק. לגבי הרגשות עצמם כאשר הם גואים ומציפים, אפשר לנסות למצוא בעצמנו כלים וטקטיקות שיעזרו לנו לאזן אותם, אני כותבת לך רשימה חלקית שעולה לי בראש, אבל בסוף זה חיפוש ותהייה מתמשכים, לוקח זמן עד שאנחנו מכירים את עצמנו ויודעים מה עושה לנו טוב ומרגיע אותנו:

1. צאי להליכה טובה

2. מוזיקה שמחה או אהובה עלייך

3. שיחה טובה עם עצמך/אמא/אחות/חברה

4. תפילה במילים שלך

5. התנדבות (להתנדבות יש כמה מעלות: משמעות, סיפוק, פרופרציות, הסחת דעת, יציאה מגבולות העצמי הקטן ועוד).

6. ציור / בישול / כתיבה ביומן אישי

7. ריקוד או כל סוג אחר של פעילות גופנית משחררת

8. לפעמים ללכת לישון ממש עוזר.

9. חשבי על דברים שמסיחים את הדעת ועושים טוב על הלב, נסי לצאת מה"בועה" של הרגש המציף, לפעמים שמסתכלים הצידה ורואים עולם שלם חי, פורח ומתפקד זה עוזר לקבל פרופרציות ולהבין שגם אם כרגע אני חשה רגשות מאד עוצמתיים עלפי אדם מסוים או סיטואציה מסוימת, זה בסך הכל גל והוא תמיד בסוף עובר, תמיד! חשבי על עצמך כחלק מהטבע השלם שברא לנו ד'. איך הוא ברא את כל הבריאה בצורה מחזורית, בצורה ששום דבר הוא לא סופי ולנצח. אחרי היובש בא הגשם, אחרי הלילה עולה הבוקר, אחרי גאות בים, יש רוגע וכן הלאה, גם נפש האדם היא עונתית, היא חווה קשת של רגשות ותקופות ומה שחשוב לזכור שבסוף הכל חולף ומשתנה, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"!

מקווה שעשיתי לך סדר ולו במעט, את מוזמנת בשמחה רבה לשוב ולשאול אם משהו לא ברור!

דרך צלחה,

נועה.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חיכיתי מאד להתחתן ועכשיו אני נשואה ואבודה
אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת ואני לא יודעת איך לפתוח את הדבר הכואב הזה שלי. אני נשואה פלוס תינוקת מתוקה בת שנה התחתנו בגיל מאוחר, רווקות מאוחרת, אחרי כל כך הרבה תפילות ודמעות ברוך השם זכינו להינשא. אבל גם זה היה כרוך בהמון כאב הרבה מריבות לפני, והתחתנתי איתו למרות,...
בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
למה חשוב לחיות וכזה גרוע למות?
אני בת 22 ויש שאלה שמטרידה אותי כבר שנים. מה המשמעות של החיים? כאילו הבנתי שזה לעבוד את ה' וכו' אבל זה לא באמת ממלא כמה אפשר? למה זה כל כך גרוע פשוט למות כאילו למה אני אענה על זה בסך הכל לא באלי לחיות לא כיף לי… וואלה אין...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן