שואל נכבד.

קראתי את שאלתך בעיון יותר ממספר פעמים. משאלתך נראה שאתה אדם אכפתי, רגיש, וער מאד, וברור לך שהנהגת ה' מוכרחת להיות טובה. שהרי אם הייתי עונה לך שאכן ה' הוא לא אכפתי, לא היית מרוצה מהתשובה, משום שברור לכולנו שבורא העולם הוא ודאי טוב.

כללת בשאלתך מספר נקודות חשובות. לא ניתן בתשובה אחת לענות על כל כך הרבה. אתחיל מהסוף ואח"כ אתייחס לעצם השאלה.

חומרת נטילת החיים נובעת מהסיבה שאדם שהוא שותף לתכנית ענקית ומורכבת, שהוא שותף לקידום העולם ליעד, אינו יכול ואין לו זכות מוסרית להחליט להוציא את עצמו מתכנית זו. גם חסרונותיו וכישלונותיו הינם נקודתיים כלפיו, אבל הוא חלק ממכלול. כמו בפאזל שיש בו חלק שרובו שחור, לא ניתן להתעלם ממנו ולזרוק אותו, משום שחיסרון שלו יגרום לתמונה להיות חסרה.

שלילת אפשרות של נטילת החיים בידי האדם, אמורה לגרום לכל פרט ולכל יחיד הרגשת ייחודיות על כך שהוא אינו סתם עוד 'מספר' בעולם, סתם עוד יצור שחי. הוא חוליה חשובה מאד, שבהיעדרו לא תהיה הבריאה שלמה. שלילת אפשרות החיים כוללת בתוכה גדיעת יכולת שינוי, יכולת בחירה בטוב, יכולת התקדמות, יכולת יצירה. נטילת החיים כוללת בתוכה חוסר אימון בעובדה שתמיד ניתן לשנות, ושאסור לאבד תקוה.

רק במקרה אחד של בן סורר ומורה מצאנו שהתורה מעידה שלא יתכן שיהיה לנער זה שום סיכוי להתנהג כהוגן, ועל כן התירה התורה לאחר סייגים רבים מאד, נטילת חיים על שם העתיד. אך אפשרות זו על כל תנאיה, הינה נדירה עד כדי כך שהיו מחכמינו שאמרו ש'בן סורר לא היה ולא נברא'.

וכעת אעבור לעצם השאלה, וברשותך אנסח אותה מחדש בקיצור. אם ה' רוצה רק להיטיב מדוע הוא חייב אותנו לעשות דברים שאיננו מעוניינים בהם.

דברי הרמח"ל הידועים [שמקורם בדברי הזוהר] שהקב"ה ברא את העולם כדי להיטיב, התפרשו אצל רבים כאמירה שהקב"ה אמור להיטיב בכל עת ובכל רגע, וכל הנהגתו ותפקידו היא לתת הנאות וטובות לאנשים. הטעות שבתפיסה זו גורם לרבים לתהות שא"כ היה מן הראוי לתת לכל אחד לבחור לעצמו מה יגרום לו להנאה ומה ישמח אותו.

אך אין זה הכוונה בדבריו. אתחיל במשל שיעזור להבין יותר. אדם החליט לפתוח מפעל צדקה, בדף הארגון בעמוד הראשון מופיע מתחת לשורת הלוגו, מטרת הארגון וחזונו. בעמודים שלאחר מכן מפורטים ההכנסות וההוצאות, הקיזוזים שנערכו לעובדים על חיסורים וכדו'. לא ניתן לשאול היאך יתכן שמפעל צדקה שמטרתו להעניק לאנשים מקצץ לעובדיו? משום שישנה מטרת העל של הארגון, וישנה המטרה הממוקדת היורדת לפרטים ושופטת אותם לפי עניינם.

הנמשל הוא, שהקב"ה סימן לעצמו את מטרת העל של עצם הבריאה שהיא הטבה אינסופית. לא נכנס כעת לשאלה מדוע בריאת העולם בצורתו היא הטובה האמתית, משום שזו שאלה היפותטית מסוג של 'מה היה קורה אילו'. אנחנו מתייחסים לעצמנו לאחר הנחת הנתון הזה, וממנו נתחיל להסיק את המסקנות.

לאחר שהקב"ה סימן את מטרת העל, נקבעו דפוסי עבודה וצורות עבודה, ונקבע לוח זמנים מדויק להשגת היעד הסופי. מרגע זה ואילך התכנית אמורה לדפוק כמו שעון לקראת ההגעה ליעד. בכדי שהאנשים שנבראו בעולם, שהם בעצם שותפים לתכנית האלוקית הזו, יעשו את עבודתם כנדרש, חייב להיות מנגנון ענישה ושכר. לא שייך להסתמך על רצון טוב של אנשים בעלי בחירה, שהם יסכימו בלי שום שכר ובלי שום הרתעה לעשות את הנדרש מהם.

בקצרה, הקב"ה אכן ברא את העולם כדי להיטיב. אבל מתחת מטרה זו שהיא מטרת העל הוא סידר לעצמו באופן ברור את מטרותיו ורצונותיו, ודואג לכך שהתכנית הזו תתבצע.

הרבה מהתיאורים על שכר ועונש אינם כפשוטם. תיאורים אלו נועדו כדי 'לשבר את האוזן', כלומר לדבר אלינו בשפה מובנת. כך שהתיאורים על צליה ואידוי [שאגב, איני יודע מאיזה דברי חז"ל נלקחו הדברים] ודאי שאינם כפשוטם.

אקווה שכעת אתה מרגיש שמצאת מענה. ומאחל לך שתרגיש שעצם קיום המצוות הוא בעצם שכר לכשעצמו. ואשמח לענות לשאלות נוספות.

בניהו.

[email protected]