The Butterfly Button
אני לא מצליח להבין את הקב"ה.. למה? למה יותר מידי?

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה. ראשית אפתח ואומר יישר כח על הפעילות המבורכת שלכם.. אתם אוויר לנשימה ולנשמה.. משב רוח מרענן ומעודד..
בשאלתי אנסה לתמצת ככל הניתן..ומחילה על האריכות.

תודה לאל ברוך הוא אני נשוי לאישה מדהימה+ 2 ילדים מתוקים.. שהם הגלולה המתוקה בחיי. משתדל לעבוד את בוראי בשמחה. עם הרבה נפילות ונסיונות בעבודת ה' ובאמונת ה'. שבסופו של נפילה אני מתקרב שוב לה'

במשך חיי עברתי לא מעט טרגדיות. איבדתי את הורי בגיל צעיר בצורה טרגית. עם כל ההשלכות של זה.. חיי סבל נפשי רב מאד. ומה גם, שקירבת ה' לי טוב ואני מאוד 'רוחני'
ומלחמת היצר גם היא רבה ומתישה מאד..

עם כל הנ"ל לפני כחצי שנה+ אובחנתי כחולה שכרגע אין לה מרפא אמיתי. ולאחר מכן פוטרתי מעבודתי עקב הקורונה..
אני מאד חושש לשאול את השאלות באמונה.

אני לא מצליח להבין את הקב"ה.. למה? למה יותר מידי? אני יודע שיסורין מכפרים. אבל מרגיש שזה מוגזם, זה עוד יותר מרחיק אותי מהבורא.. הוא רוצה שאתקרב אליו אז למה הוא מרחיק אותי ממנו?

אני מתחנן אליו שירפא אותי.. בפורים האחרון כל הלילה התפללתי אליו והתחננתי שירפא אותי שיאזן אותי.. הרי 'כל הפושט יד נותנים לו'.. אבל אין מענה.. אלא להפך..
למה?
איך הוא רוצה שנתקרב אליו בשמחה? אי אפשר לנשום בתוך המים..
עם כל הנפילות..קירבת ה' לי טוב… אבל הוא לא רוצה כ"כ בקרבתי אליו.
בתוך תוכי אני יודע שזה לטובתי ולטובתי הניצחית..
אבל מה אשמים משפחתי וילדיי
אני מלחמות באמונה כל היום..
ממעמקיך קראתיך ה'.. למה תעמוד מרחוק?

תשובה:

שלום לך אדם גבוה…

ממש גבוה.. בגבהי מרומים… בשביל אנשים כמוך נברא העולם…

כבוד לקבל ממך פידבק על הפעילות.. אנחנו באמת משתדלים… תודה רבה!

לא אסתיר את התפעלותי הרבה ממך…

לא אסתיר את דמעותי שנשרו להם בקריאת מכתבך, דמעות של השתתפות, דמעות של הבנה, דמעות של שייכות, דמעות של הערכה, דמעות של קושיות-עד שנותרות ללא מענה. דמעות של השתוקקות בלתי נתפסת לחיים טובים…

הרבה דמעות…

איני ראוי לכתוב לך תשובה…

כלל.

איני ראוי להטיף לך מילות של אמונה…

כלל.

רק אומר לך, שבמהלך חיי היו לי לא פעם ולא פעמיים מחשבות מסוג זה במידת מה, בזמנים שעברתי דברים לא קלים… ובטוחני שבדורינו רבים וטובים חשים כך מידי פעם…

ותשובה אין לי..

יש לי רק תחושות שחשתי מידי פעם, אבל תשובות אין לי.

היתה לי תחושה פעם, מחשבה מעט משונה, שבעצם לחיות את החיים ככה חלק יפה וללא שום נסיון, זה דבר מקסים, אבל מבחינה מסויימת, לשם מה החיים הללו נועדו, במה שונה מהותית הנכנס לחיים אלו ליוצא מהם. נולד, חי חיים יפים, עשה מה שיכול, והלך.

הלא אנחנו מאמינים שהחיים נועדו לתפקיד מסויים, ואדם שהתייסר והתנסה, נפל וקם, נפל וקם, התלונן והתנחם, התרעם והתרצה, הלוך ושוב הלוך ושוב, רוחו ונשמתו בלא משים צומחת וגדילה, מתרחבת מצמיחה ומעצימה.

הרי בעלי היסורין יכולים להגיע לעיתים לתחושות של קרבת ה' מופלאה, לתפילות מתהום הלב הפצוע.. מה שאין אחרים יכולים לעשות לעולם…

אולי זאת ה' מבקש..

אולי בזאת הוא חפץ..

אדם שנולד והתייסר במשך שנים, ואחר כך יוצא מן העולם לעולם שכולו טוב. האם אפשר להשוות את כניסתו ליציאתו? נכנס תם וצעיר, ויצא מלא וגדוש בעומק בכאב בחוויה, באמונה, בהבנה על מטרתו של העולם.

אורח קבע, כשאני פוגש את קדושי השואה, סבתא רבה שלי, ועוד ניצולים. אני מסתכל מתבונן שומע את הסיפורים, את האכזריות, את הגורל הנוראי והאיום שאי אפשר לתארו במילים בכלל, ואני מקשיב ומפנים, ומסתכל בעיניים של הגיבורים הללו שהיו שם, ופתאום תחושה מתגנבת בלב, תחושה מאוד משונה, ואפילו הזויה קמעה, אני מעט מקנא באלו, הם השבים משם, חוו את החיים בצורה בלתי רגילה, הם זכו להתחשל ולהתרומם לפסגות, הם מבינים באמת את ערך החיים ואת מטרתם, הם ראו את יד ה' במוחש, כמובן שאני אינני מסוגל לחשוב לעבור אפילו פסיק ממה שהם עברו, אבל הלב מעריך את האדם על שלל מאורעותיו שעבר בחייו….

ישנה זכות מיוחדת להיות בעל יסורים, ישנו מושג של יסורים של אהבה המבואר באריכות בגמרא בברכות (ו), ויסורים של אהבה משמעותם שהקב"ה מחפש את אותם המיוחדים שלהם הוא משתוקק לתת קרבה מיוחדת אליו, ולהם הוא מעניק יסורים של אהבה. קשה לנו לעכל את זה, איננו מבינים את זה. זר לא יבין זאת. אבל רק בשעות קטנות של אפילה וחושך, של שקט וכאב, בוקעת מתנוצצת ועולה קרבה מיוחדת להקב"ה, זורחת ומפציעה השלכה מיוחדת של האדם על אלוקיו, בבכי בדמעה בתחינה ובאהבה אין סופית…

אמונה גדולה מאוד צריך לשם כך, אמונה אמיתית בתכלית החיים, במהות החיים, בבורא יתברך…

אמונה חזקה ושורשית, אמונה שמפילה את כל חומות החיים למטה, ובונה לה חומה חדשה שיצוקה מאבני השמיים….

בימינו אנחנו כל כך מרוחקים מה' יתברך, והוא קורא לנו וזועק לנו ומבקש ומתחנן, ומשאנו לא מגיבים, הוא משליך עלינו מעט כאב, כדי שנציץ למעלה, ונבין שהוא הוא אלוקינו ואין בלתו, ואנחנו עמו וצאן מרעיתו… ואתה זוכה לבכות להתחנן ולהכיר בה' יתברך בכל שעה.

מותר לשאול, ומותר לצעוק, כי בן שלא צועק על אביו, אינו בן ואינו אוהב, רק האהבה העזה והנוראה, מתירה לצעוק לזעוק לבכות להטיח ולהתחנן, ואז לבכות להתרפס ולהתנחם…

אתה כותב – ממעמקיך קראתיך ה'.. למה תעמוד מרחוק?

דע לך, כי אלוקים עומד קרוב אליך, יותר קרוב מלכל אחד אחר, משום שאתה קשור בו ואגוד בו ומשוחח איתו תמיד…

אלוקים לא מפספס דמעה אחת שלך, והלא הוא עומד מונה וסופר, ומניח בקופסא, ושומר את כל דמעותיך אחת לאחת, ומביט בהם כל העת… יסוריך יסורים של אהבה הם, יסורים שנועדו להצמיח אותך , לגדל אותך, לרומם אותך, ולתת לך שכר, שכר גדול ועצום.

ואמנם תפקיד גדול לך…

להתמודד בגבורה…

אתה נשוי לאישה מדהימה, ויש לך ברוך ה' 2 ילדים מתוקים…

הקב"ה נתן לך גלולה מתוקה בחייך, כמו שאתה כותב זאת בחדווה…

יש לך תפקיד שה' העניק לך, והוא, להעניק לאשתך ולשני בניך החמודים את כל אהבתך, ואת כל עומקך, ואת כל מה שיש בך..

אל תתעסק בנפילות ונסיונות, אלא אך ורק בקימות ובהצלחות, אתה קרוב לה', וה' אוהב אותך, ומבקש ממך לחיות לקבל ולהעניק, למרות הכל, ובגלל….

זה לא קל וזה לא פשוט, אבל איך אומרים, הכל תלוי לעבר איזה כיוון מפנים את הפרוז'קטור, תפנה אותו למשפחתך, שכח מהצרות, ונסה לנצל את כוחותיך הרבים, את נסיונך הרב, להעניק למשפחתך ולאחרים…

אני באמת בתמים ובאהבה מאחל לך רפואה שלימה ובריאות איתנה

ראיית הטוב ושמחה גדולה ועצומה בכל שלב בחייך

ברכה והצלחה בכל אשר תלך תפנה ותעשה

ואני הנני כאן תמיד לשמוע ד"ש ממך

דוד [email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

שאלות כאובות אחרי טראומות מטלטלות
  כמה לילות אני ״שורפת״ על האתר שלכם מכורה קשות מוצאת נחמה לכל כך הרבה נושאים ושאלות שמתעוררים סתם ככה באמצע החיים. במפגש החזיתי בין אנשים, דפוסים, התנהגויות, קהלים, זרמים, מצב בטחוני, עולמי ואפילו מזג האויר. סקרנות טבעית שמוצאת מאגר תשובות מדהימה כאילו כיוונו גם אלי. לפעמים נראה שהשקעתם בתשובה...
אנחנו אמורים להיות בתודעת גלות או תודעת גאולה?
  הימים האלו מזכירים לנו ש'צריך' להתאבל על החורבן והגלות. ולצערינו זה לא בא בטבעיות ובקלות. הרבה כותבים על כך שקשה לנו להתחבר כיון ששקועים בחומריות, יש גם כאלו שמדגישים עד כמה הסבל בדורינו הוא קשה ונוראי וכמה יהיה טוב שתבוא הגאולה ועוד ועוד. אני מנסה להבין מה ה' רוצה...
ככל שאני מתחזקת באמונה מגיעים יותר נסיונות
  יש לי שאלה שמעסיקה אותי מאוד. אני מרגישה שכל פעם שאני מחליטה להתחזק באמונה ובביטחון בה', דווקא אז מגיעים יותר ניסיונות, חרדות וקשיים – בזוגיות, בעבודה ובחיים בכלל. האם זו באמת הדרך? האם כולם חווים את זה כחלק מההתקרבות לה'? או שזו רק התחושה שלי? לפעמים דווקא בתקופות האלה...
איך מתאבלים באמת על חורבן הבית?
אנחנו נמצאים עכשיו שבוע לפני תשעה באב, ואני שואלת איך מצליחים באמת להיות באבלות הזאת? כמו הרבה קשיים שקורים בחיים הנטייה המאוד אנושית היא להדחיק, לדחוף הצידה למלא את הראש בדברים משמחים ולנסות לשכוח מהצער. נכון שהדרך הנכונה להגאל מכל דבר בעצם היא לתת לעצמינו לעבור דרך הקושי, להרגיש אותו,...
איך חיים עם אי וודאות???
אני רוצה לשאול אם ההסתכלות שלי על החיים נקראת בוגרת וקצת מבן אדם שקלט את החיים , או שהיא שגויה ומוטעת.וכדאי לשנות אותה . כי אם היא נכונה אז החיים מייאשים!! אני קלטתי שבחיים האלו אנחנו בחיים לא נוכל לקבל וודאות בכלום .וגם מה שנחשוב שאנחנו יודעים מסתבר שאנחנו רק...
לא יכולה עם זה שילדים סובלים
יש נושא אחד שמאוד מאוד מאוד מטריד אותי אני מאוד אוהבת את החיים, אומרת תודה על המובן והלא מובן חיה חיים נפלאים ברוך השם אבל.. יש נושא אחד שיכול להפיל אותי מהאמונה ומוציא אותי מאיזון ומצב רוח שלילי וזה נושא התינוקות וילדים. אני רגישה ביותר שמשהו מגיע לתינוקות וילדים אגב...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן