שואל יקר.

אני קורא את שאלתך שוב ושוב, וחושב לעצמי "למה להרוס לך את ההנאה שבחיפוש"? כן. את ההנאה הכרוכה בחיפוש האמת. אנחנו כיום רגילים שידע מגיע אלינו תוך כמה שניות [תלוי במהירות של רשת האינטרנט…], החל מתאריכים, ארצות, שערי מטבעות, ועד לנושאים שברוח.

עוד אחד מהמאפיינים של דורנו, הוא שאסור לטעות. חייבים למצוא מיד את התשובה הנכונה. או להחליט שאין תשובה.

לפי איך שרואים מחז"ל לא זו הדרך ולא זו העיר. אשרי האיש שאמונתו זכה וברורה ומאירה לו בימים ובלילות, ואשרי האיש אשר מבקש ומחפש אחר האמונה [כמובן בלי להזניח את קיום המצוות חלילה!]. חיפוש האמונה של אבי האומה – אברהם אבינו – לקח שלושים ושבע שנה! יתרו, חותן משה, עבר בירור וחיפוש בכל סוגי העבודות הזרות שבעולם. בפסוק (ירמיהו ה, א) כתוב: "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ". הגמרא (שבת קיט, ב) מביאה פסוק זה, וכותבת על כך: "ואמר רבא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה, שנאמר שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא [ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש] עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה". שים לב! לא כתוב בפסוק "אדם מאמין", אלא כתוב "מבקש אמונה". אדם זה מוגדר בפי הגמרא כאיש אמנה.

הסיבה לכך היא משום שהאמונה איננה מדע הנרכש אי פעם, ונמצא בירכתי המוח מוכן להפעלה ושימוש. האמונה היא דבר דינמי ומתפתח. על האדם לרומם את מדריגת האמונה שלו עם הגיל והזמן, ולא להישאר עם האמונה מגיל הגן והינקות.

אני לא רוצה להרוס לך את הנאת החיפוש, אבל אנסה לצייד אותך במפת דרכים. אין אני מכיר את נטיות ליבך, האם הינך נמשך יותר לפילוסופיה, רוחניות, או משהו אחר; ועל כן איני יכול לצייד אותך במפה מדויקת. אוכל רק להגיד לך כללי "עשה ולא תעשה": תעיין בספרים שאתה מרגיש שמדבריהם נושבת כנות ולא סיסמאות או דברים שאינך מתחבר אליהם, עדיף ספרים שמכירים ברב ממדיות של הבריאה ולא בוחרים בזווית ראיה קטנה. לאחר קריאה של רעיון או מחשבה, תעצור ותפנים, תבדוק אם אתה מבין עד הסוף, או שרק הוספת לעצמך אוסף ציטוטים. ועצה אחרונה – סבלנות… לא ביום אחד ולא ביומיים מוצאים את שאיותה נפשנו. לאמיתו של דבר, זהו מסע ארוך של כל החיים.

מאחל לך הנאה במסע היפה של חיפוש האמונה, ומברך אותך שתראה הרבה נופים יפים בדרך [עדיף נכונים, אם לא – לא נורא], ואשמח מאוד אם תשתף אותי במסע היפה שלך.

קדימה……

בניהו