דלג לתוכן
שלום ראשות אקדים לומר בעלי הוא בעל ואבא נהדר והרבה יותר מכך!
יש לו יראת שמים ומידות טובות באמת!!!! והוא אדם מיוחד!
אך יש לנו בעיה משותפת שיוצרת בלגן.
אנחנו דחיינים דוחים הכל עד למצבים נוראים ביותר אנחנו דוחים בכסף עד שעכשיו אנחנו בחובות של 400000 שח בלי דירה
ברוחניות שזה ממש מפריע לי. הוא לא מצליח לקבוע עיתים אפילו לא קצת. לפתוח ספר לעיין ככה כי הרצון בוער זה לא קיים וזה חסר לי מאוד.
איך אני יכולה לדרבן אותו באהבה לעשות את זה. למען שנינו…
שלום יקרה,
כמה טוב לשמוע על הערכה הרבה שיש לך לבעלך. זה בסיס איתן לזוגיות טובה.
בדברייך הקצרים מאד התייחסת לשתי נקודות, ואולי לשלוש.
כתבת על חובות גדולים וכתבת על עיתים לתורה והזכרת עובדה שאתם דחיינים.
יתכן ושלושת הדברים תלויים זה בזה ויתכן שלא.
ואתחיל באמירה כללית,
כאשר זוג מתחתן לפעמים מקובל לומר ששני חצאים נפגשו ומשלימים זה את זה אבל תרשי לי לנסות לדייק את הדימוי הזה ולהגיד שכאשר זוג מתחתן הרי זה שני שלמים היוצרים שלם נוסף.
למה כוונתי?
בתוך הזוגיות יש את היחד שיצרנו, את הקשר ביננו, את המשפחתיות. ולצד זה יש את הנפרדות של כל אחד ואחד מאיתנו. יש מקומות שנשארים עבודת המידות הפרטית של כל אחד, יש את החלומות והכישרונות של כל אחד וצריך בחכמה רבה לדעת מתי אנחנו מתעסקים בנושא זוגי ומי בנושא פרטי.
אתייחס לדבריך ואנסה ללכת דבר דבר לפי סדר כתיבתך,
נושא החובות וההתנהלות הכלכלית הוא עניין זוגי, של שניכם. יתכן ואחד מכם יותר מאורגן והשני יותר מפוזר אבל התוצאה נוגעת לשניכם ממש וגם לילדים ולכן צריך לעבוד בשיתוף פעולה.
במצב שאת מתארת של חובות מאד גדולים, בלי חסכונות ואני מבינה שגם עם ילדים אז נראה לי הכי נכון לפנות לעזרה מקצועית בניהול כלכלי בבית. זה ידרוש מכם לארגן את הניירת שלכם, זה ידרוש מכם משמעת עצמית אבל אם אכן תשתפו פעולה זה יעזור לכם להיות במקום אחר.
מקומות שהייתי פונה אליהם הם פעמונים או מקימי. שניהם ארגונים שעוזרים למשפחות במצבכם להתארגן ולהיות במצב אחר.
פעמונים: https://www.paamonim.org/he/
מקימי: https://www.mekimi.org.il/md/?gclid=EAIaIQobChMIpvyIk6-D6gIVQuvtCh3U5gm9EAAYASAAEgKSIPD_BwE
תתחילי בלקרוא חומר באתרים שלהם וממש מציעה לפנות לאחד מהם. לי יש נסיון עם משפחות שעברו ליווי של פעמונים ויצאו מבורות כלכליים גדולים.
לעומת זאת ובשונה מהתנהלות כלכלית שנוגעת לשניכם יחד ולבית שאתם מקימים, קביעת עיתים לתורה היא אחריות של איש על עצמו. זו המצווה שלו, הקושי שלו, ההנאה שלו וממילא ההתמודדות שלו.
מקום האישה היא להיות עזר כנגדו, להיות שם למה שהוא צריך.
מכיוון שכתבת בתמצות אני לא יודעת בדיוק מה הרקע אצלכם
אבל, אם יש אדם שההתמודדות שלו עם לימוד היא גדולה מסיבות שונות, קשה לו להתרכז, הוא נלחץ, הוא לא מבין מהר, אין לו חברותא טובה או מכל סיבה אחרת בד"כ בסביבה חרדית הוא ירגיש לא בסדר עם עצמו. מקום האישה להבנתי במצב כזה היא להיות המקום התומך ולא עוד זירת התמודדות.
המקום שלך זה להגיד- אני יודעת שזה קשה לך אני כאן לעזור במה שתרצה. לא להחמיץ פנים אם לא לומד, לא להלחיץ אם יושב עם עיתון. לשמוח בכל פעם שכן לומד ולאפשר את המרחב גם אם זה לא תמיד נח.
יש אנשים שיותר טוב להם ונכון להם לעבוד חצי יום וללמוד רק בערב והם עדיין אנשים יראי שמיים, צדיקים ואוהבי ה'.
תזכרי שזו מצווה שלו וגם התמודדות שלו.
והדבר האחרון, נושא הדחיינות.
אני חושבת שעבודה עם ליווי על הנושא הכלכלי תחייב את גם לגעת בנושא הדחיינות שכתבת שיש לשניכם. האם אכן זה של שניכם? האם זה יותר רלוונטי לאחד מכם?
דרך הליווי הכלכלי הייתי ממליצה לכם לברר למי יותר קשה ומי יותר יכול לקחת אחריות על נושא תשלומים, הודעות, רישומים ועוד.
במידה ואחד מכם דחין באופן שפוגע בבית זה נושא לטיפול בפני עצמו.
אני בטוחה שעם אהבה, תמיכה אכפתיות ורצון אמיתי תצליחו להתקדם ולבנות את ביתכם.
ברכת ה' עליכם.
רחל
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
