בס"ד

שלום לך

ראשית, מודה לך שהעלית את הדילמה. אין לי ספק כי צעירים לא מעטים בגילך מתמודדים עם דילמה זהה, אך אינם אמיצים ובהירים כמוך כדי להתמודד עם הסוגיה, לנסחה באופן בהיר ולשלוח זאת כשאלה. תופעת הגירושין בציבור החרדי הולכת ומתרחבת, ועמה גם היכרות קרובה של צעירים שטרם נישאו את חבריהם הגרושים. היכרות זו יוצרת חששות ותהיות בתקופת טרום הנישואין, עד כדי דילמה מעיקה וכבדת משקל כפי שתיארת בשאלתך.

במצב הפוקד אותך, ישנם כמה אלמנטים שראוי לשים לב אליהם:

ראשית, אתה בחור בן 23. תרשה לי לנחש שאינך נחשב "צעיר" בקרב חבריך, חלקם הגדול נישא והקים בית בישראל (חלקם אף הספיקו לפרק בית זה) ואתה חש מיום ליום כמי שהגיע זמנו ואינו מסוגל או אינו רוצה, לעשות את הצעד קדימה ולהתחתן. בסתר לבך הנך חפץ לקיים את מצוות "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק…", אך בפועל עולים אצלך קולות מונעים המונעים מחרדת הגירושין.

האלמנט השני זו ההסתרה. מצב שבו הוריך ומשפחתך רואים את סירובך לשמוע הצעות ולצאת, אך אינם יודעים מה באמת עומד מאחורי זה. מבחינתם מן הסתם, ההערות והדחיקות שהם דוחקים בך, נובעים מרצון כן לעזור לך להתקדם. הם אינם מבינים מדוע אתה אדיש לדאגתם זו הנוגעת לעתידך, מה שמלחיץ אותם יותר וגורם להם עוד יותר לדחוק בך. מצב לא נעים בהחלט. זהו "מעגל קסמים" המכביד עליהם לא מעט, אך עוד יותר מכך מכביד עליך. הצורך להסתיר ולהעמיד פנים מבלי לפרוק ולשתף אותם במטען הכבד שמטילה עליך הדילמה הקשה, הנו לא-קל ועם הזמן הוא רק הולך ומכביד. אתה זקוק ליותר ויותר משאבים מנטליים כדי להתמודד עם "ההסתרה שבתוך ההסתרה" והדבר מונע ממך מלהקצות את אותם משאבים להתמודדויות בונות אחרות.

האלמנט השלישי זו שאלת הגירושין. כפי שכולנו יודעים, אחוזי הגירושין בקרב זוגות חרדיים גדלים במהירות בשנים האחרונות. יותר ויותר זוגות שבעבר עשו כל מאמץ לשמור על "החורבה מחרבות ירושלים" שבנו יחד, ולו גם במחיר של סבל ודמעות במשך שנים רבות, קוראים לעצמם דרור כיום לפרק את החבילה גם כאשר קישוריה רופפים אך מעט. ישנם כנראה סיבות שונות לתדירות הגוברת של הגירושין, אך אין ספק כי "מערביזציה" הינה אחת מהן. ערכן של הנישואין פחת ובמקביל חלה עלייה בערכן של תופעות אחרות כמו "קריירה", "פנאי", "חינוך", ועוד. אם בעבר שווה היה לאנשים לשמור על הנישואין גם במחיר איבוד ההגשמה העצמית, היכולת לפתח כישורים ויכולות וחינוך ראוי לילדים, כיום התפיסה הולכת ומשתנה. גם בקרב ציבורים חרדים שמרניים יותר, היד קלה על ההדק מבעבר וה"היתרים" להתגרש גדלים והולכים.

מצד שני, לכל מטבע ישנה שני צדדים. זוג שנישא לאחר שבדק היטב את ההתאמה ההדדית ואין אצלם מקרה חריג ויוצא דופן, הרי שהיפרדות החבילה קשורה לשניהם ואין צד היכול לומר "ידי לא שפכו את הדם הזה". היכולת של שני בני אדם לחיות יחד זו לצד זה, במשך שנים רבות ומתוך מחוייבות עמוקה לקשר, אינה דבר המובן מאליו. תאר לעצמך כי נגזר היה עליך ליצור קשר דמוי-נישואין עם חבריך הטובים מן הישיבה. מחוייבים הייתם להתגורר יחד, לצאת יחד לאותם מקומות, להודיע על כל איחור או היעדרות ואף לוותר על תכנונים שונים בגלל צרכיו של האחר. האם הייתם שורדים בקשר זה יותר מכמה חודשים? תרשה לי לנחש כי התשובה שלילית, אף שמדובר בחבריך הקרובים ביותר. לעומת זאת אצל זוגות שאך זה מקרוב הכירו, הפלא ופלא. על אף המגבלות והמחויבויות שקשר הנישואין מטיל, רובם הגדול מצליח לעמוד בכך שנים רבות, ורבים אף נהנים מכך. כיצד קורה הנס הזה? כיצד אנשים נכנסים ל"כלא מרצון" ואף שמחים על כך? (או כפי שכתבת בשאלתך: "בינינו, מי אינו רוצה להתחתן"…).

כדי לענות על כך, אשתף במקרה בו הייתי מעורב בחודש שעבר: זוג צעיר הנשואים מזה כחודש וחצי, חתונתם נחוגו ברוב פאר ונראה כי האהבה והאחווה פורחת. והנה בוקר אחד, כששה וחצי שבועות לאחר נישואיהם, שולח הבחור SMS  לרעייתו הטרייה כי הנו חפץ לפרק את הנישואים. ואם לא די בכך, הוא גם הסביר לה כי ברצונו לפרק את החבילה כדי לשוב לבחורה עמה נפגש בעבר. מה רב היה השבר אצל הבחורה, משפחתה וכל הסובבים אותם. היא ומשפחתה וכך גם כל חבריו וידידיו של הבחור, לא הבינו מה עבר עליו. בירור העלה כי בשבועיים הקודמים לכך הוא נפגש בסתר עם הבחורה שהכיר בעבר וזה הביא להחלטתו לפרוש, אך מדוע שיעשה זאת דווקא עתה? מה ראה בחור נבון כמותו לשטות כזו, דווקא עכשיו שבנה בית והגיע כביכול לאושרו המיוחל???

שיחה שערכתי עם הבחור פתחה לי צוהר קטן להתנהגותו התמוהה. "נכון" הוא אמר לי, "הייתה לנו אהבה, היה לנו כיף יחד והתכוונתי באמת ובתמים לחיות איתה עד 120. בתקופת האירוסין זה היה מצוין, נפגשנו נהנינו ונראתה כימייה טובה, אך מהרגע שהגענו הביתה, הבנתי שהיא חיפשה משרת. הצרכים שלה תפסו את המקום המרכזי בקשר, בעוד הצרכים שלי לא היו בראש מעייניה". וסיים הבחור: "תאמין לי שאני מוכן לתת, להעניק ולשנות את חיי בשביל לחיות איתה, אבל באתי להיות בן זוג, לא משרת".

תרשה לי לנחש כי לו ניהלתי שיחה דומה עם בת זוגו, היו עולים אלמנטים דומים כנגדו. כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. יתכן אף שהבחור מציג זאת כך כדי לתרץ את התנהגותו התמוהה והדברים אינם אמת. אך בהנחה ש"אין עשן בלי אש", מסתבר כי ללא מידות טובות, ללא נכונות לוותר וללא רצון אמיתי לנתינה, קשר בין בני זוג אינו יכול לשרוד.

זהו ההבדל לעניות דעתי בין החברים לבין בת הזוג. גם אם תחיה עם חבריך, הינם נותרים חברים בעבורך. מטרתך בקשר עמם היא "לקנות חברים" תומכים ונחמדים אך לא להעמיד בית ולהקים משפחה. הקמת משפחה דורשת נכונות לוותר, נכונות לתת ובגרות מספיקה כדי להבין את גודל האחריות. כשאלו באים עם מידות טובות והבנת האחר, זהו מתכון כמעט מושלם לשנים רבות של משפחה ונחת.

ולמה אני מלאה אותך בכל זאת?

העובדה כי חבריך התגרשו, אינה מעלה בכהוא זה את הסיכויים שהדבר יקרה גם אצלך. אמנם ההיכרות הקרובה מספקת אשליה ש"הנה, זה יכול לקרוא אצל כל אחד", אך זו עדיין אשליה בלבד. לכל זוג ולכל חבילה מתפרקת, ישנה דינמיקה משלה, וכל אחד מבני הזוג הנו אחראי ויכול להשפיע בצורה כזו או אחרת על התהליכים שייקרו. אם תקבל החלטה לחפש ברצינות בת זוג, לבדוק היטב את ההתאמה הבסיסית ביניכם, לבדוק שהנכם חולקים יחד סולם ערכים שווה (מה שאפשר לראות בדרך כלל ב2-3 פגישות, ובלבד שאלו מכילים שיחה איכותית ורצינית) ולקנות בעצמך את הבגרות והאחריות לשאת בעול הנישואין על כל היבטיו, אין ספק כי תבנה בית בעל יסודות איתנים שלא יימוטו במהרה.

אליעזר, המצב הנוכחי איננו טוב בעבורך. בעצמך אתה חש רצון להתחתן אך מונע מעצמך מלהתקדם בכך בגלל חרדת הגירושין. אל תתן לחרדה זו למנוע ממך את ההתפתחות. נצל אותה לצרכיך, נווט אותה למקום החיובי ותדאג באמצעותה לפתח את האחריות והרצינות הראויה בתהליך. אם כך תעשה, תוכל מהרה לברך ולהתברך ולהעמיד דור ישרים מבורך.

בברכת שבת שלום

דניאל

[email protected]

נ.ב. אם אתה חש כי הדברים הללו אינם מתיישבים על דעתך ו/או אתה מוצא צורך להמשיך ולשמוע, אתה יותר ממוזמן להמשיך ולהתכתב בפרטי.