שלום יקרה,

השאלה שאת מעלה מעידה על כך שאת עסוקה לא רק בכאן ועכשיו,

אלא גם בנושאים מהותיים, בעתיד ובקבלת החלטות מושכלת.

עובדה זו, יחד עם האופן בו את מנתחת את הדברים- מעידה על בגרות יוצאת דופן.

את מעלה טיעון ששמעת, כי רק מי שיתקדם בקצב המהיר ביותר יזכה לראות פני משיח.

ואת ממשיכה ותוהה האם הגיוני שרק חלק קטן מאד מן העם יזכה?

ואם כך הם פני הדברים- בשביל מה כל המאמץ?

בכנות- אין בידי תשובות לגבי ימות המשיח.

מדובר בנושא שרב הנסתר בו על הגלוי, וקיימות דעות שונות בנושא.

אבל אני רוצה להציע לך כמה נקודות למחשבה.

עצם המחשבה על כך שאני נדרשת להיות בכל רגע מחיי בתפוקה המירבית שלי-

היא מחשבה מלחיצה. ולחץ הוא גורם מעכב התפתחות וצמיחה.

מדרישה עצמית מופרזת- נולדת התנגדות פנימית ששווה לה בעוצמתה.

ומעבר לחוסר היעילות שבתפיסה הזו-

היא פשוט לא אמיתית.

היא לא אמיתית כי היא לא מציאותית.

אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו,

וכל אחד מאיתנו מוגבל. חסר. נופל. נכשל-

מעצם היותינו אנושיים.

אני רוצה להציע חלופה לתפיסה המתסכלת הזו-

לדעת שלא נגיע אל השלמות,

לחייך בהבנה לנפילות והכשלונות שלנו,

לקום מהם ולהמשיך הלאה בלי לאבד את ההתלהבות,

לזכור כי לא עליך המלאכה לגמור

ואין אתה בן חורין להבטל ממנה.

ולדעת שכך בדיוק הקב"ה תכנן את דרך הצמיחה שלי.

יש לו סבלנות והבנה לעליות ולמורדות שבדרכי,

וראוי שגם לי תהיה את אותה סבלנות כלפי עצמי.

עד כאן ביחס לנקודה הראשונה שהעלית.

האם הגיוני או לא הגיוני שכך הם פני הדברים?

הגיונו של אחד הוא לא בהכרח הגיונו של אחר,

אבל אם תביטי סביבך

תגלי שלא כל בני האדם, ואפילו לא רובם,

עסוקים בבדיקה עצמית ובשאיפה רוחנית.

טבע העולם הוא שבני עליה מועטים הם.

אלה ששואפים, שפועלים, שקמים מכל נפילה וממשיכים בדרך (בסבלנות?) כי המטרה ברורה להם-

הם המיעוט שיזכה.

הם המיעוט שזוכה.

שזוכה כל יום, כאן ועכשיו.

וההבנה הזו מובילה אותנו אל הנקודה השלישית שהעלית-

האם אמנם הבטחון שאזכה לראות פני משיח הוא הסיבה והתכלית היחידה אשר בעבורה שווה כל המאמץ ללכת בדרך ה'?

ואם אין לי את אותו בטחון- כבר אין טעם לצעוד את הדרך?

אני משאירה לך לבדוק עם עצמך את התשובה.

רק אשתף אותך במטרות אפשריות נוספות,

כאלה שעשויות להניע אנשים לקיים תורה ומצוות בדקדוק ובהדור

גם בלי לדעת אם יזכו לימות המשיח.

אחת- היא תחושת החובה של הכרת הטוב כלפי הבורא.

הוא זה שברא אותי- הרי שחובתי למלא את רצונו.

השניה- רצון להתחבר לאמת הגדולה של המציאות, לתורה, בכל דרך אפשרית.

השלישית- תחושת השייכות לעם, למסורת,, למה שמייחד אותנו כבר 3000 שנה ומבדיל אותנו מכל עם.

רביעית- חיים מאוזנים, בריאים לגוף לנפש ולנשמה, ליחיד ולחברה, איכות חיים שאין שני לה- בקצור: עולם הזה.

חמישית- בדיקת כדאיות. יש דין ויש דיין, ועל כל מעשה ומעשה מקבל אדם גמול. לא רק על התוצר הסופי, לכל בחירה טובה או פחות טובה יש ערך בפני עצמה.

אני מקווה שתוכלי למצוא טעם בבחירות שלך, בהקפדה שלך על צניעות, בתפילות שלך-

גם בהעדר ידיעה מוחלטת לגבי ימות המשיח. גם ללא קשר לסטטוס הרוחני שהם מעניקים לך.

מתוך בטחון שהקב"ה מכיר ברצונך הכנה ובמאמציך, ואוהב ושמח בך עם כל האנושיות המוגבלת שלך.

מאחלת לך שלוות נפש, בטחון, מתיקות וערבות בדרך ה',

זלטי