דלג לתוכן
בס"ד
שלום רב
אני בעלת תשובה, התחתנתי לפני כ17 ובחסדי השם, זכינו ל2 בנות מקסימות, יש לנו הרבה נחת מהם. עברתי אח"כ כמה הפלות רצופות ואף ניסינו טיפולים שלא הצליחו.
אני רוצה בית עם המון ילדים אבל הגיל וההפלות שלא ברור מה סיבתן. חושבת על אימוץ אבל נראה שכבר מאוחר מבחינת הגיל, חושבת על אומנה אבל הבעיה היא שיכולים להחזיר את הילדים להורים ….
משתדלת להיות שמחה במה שיש אבל לא קל לי, מרגישה סיפוק אדיר בלגדל את הילדות, שזה תפקידי האמיתי (למרות שעובדת במשרה מלאה בעבודה משמעותית)
מה לעשות???
שלום יקרה,
את הולכת במנהרת החיים, וחשוך לך.
את ערה לאורות שבדרך, אבל זה לא מספיק.
זה באמת לא מספיק.
הנשמה שלך משתוקקת לאור אינסופי, לאור הגדול שממנו נחצבה.
ההשתוקקות הזו מתורגמת על ידך באופן מאד ברור וציורי: דורות של המשכיות ונחת.
החלום ושברו
אפשרי לעצמך להתחבר למשאלה הכי קיומית שיש, מתוקף היותך חלק אלוקי.
את רוצה לברוא, להעניק וליצור עוד ועוד טוב אינסופי.
אפשרי לעצמך לנשום את התפילה הזו, היא יקרה וטהורה כל כך.
וכאשר נשמתך ירדה לארץ- היא פגשה בעולם של חושך, של גבולות.
המרחק בין השאיפה והמשאלות יוצרת אבדן ותהליך של אבל על מימושן שלא התאפשר.
אפשרי לעצמך להתאבל על אבדן החלומות שהתנפצו בתוכך.
וכמו באבדן- יש את הפרידה ממה שאיננו, ולמידה של חיבור מחדש לרבדים אחרים של הקשר.
את נפרדת ממימוש חלום, ובאפשרותך ליצור קשר מחדש עם המניעים והתשוקה שבבסיס החלום. אלה לא אבדו, הם רק מוצאים נתיב אחר למימוש.
לטוות חוטים של נצח
הפרוזדור של העולם הזה בנוי כך שנשהה באוקינוס של אי-ודאות, אי-בהירות,
וניצור אי של אמונה.
פרשת מקץ תמיד נופלת בחנוכה. המדרש מביא את הפסוק מאיוב "קץ שם לחושך".
בעיצומה של כליאה בבית אסוריו, הקב"ה מבקש מיוסף לזכור שהכל קצוב.
בתוך יסוריו הבלתי נתפסים של איוב, הוא מזכיר את הידיעה שלחושך יש קצבה וסוף.
הכל זמני, מלבד האור שאת יוצרת עם הנתונים שה' העניק לך בחכמתו.
צידה לדרך
כפי שתארת, האור והחושך משמשים בערבוביה: יש לך גם נחת, וגם אכזבה. בו זמנית וללא סתירה.
אך ברגע מסוים, אין אפשרות לשתי מחשבות.
לכן כשבאות מחשבות שאינן מביאות תחושות טובות,
גרשי אותן באור.
כלומר: אין לך בחירה האם המחשבות תבאנה, אך ברגע ששמת לב שהן אצלך- יש לך בחירה האם להחזיק בהן ולהשריש אותן,
או להפנות אותן למוקד אחר.
המוקד האחר יכול להיות ניתוב של הרגש הכואב. למשל: לתפילה, להבין אחרים, לפעול למען אחרים מתוך הכאב שלך, לכאוב געגוע של השכינה לבניה.
המוקד החלופי יכול להיות הסחה לעוד נתונים בחייך: עבודה מבורכת ומספקת, נחת מהילדים. הזמיני את עצמך לחשוב על משהו ספציפי עם תמונה ברורה. שימי לב לרגשות הנעימים שמתפשטים בך, ותני לעצמך לשהות שם ולנשום את זה.
אני מאחלת לך מכל ליבי שתזכי לעבד את האבל ולאפשר למימוש משאלותיך באופן שאינו מוגבל לחלום מסוים, אלא מודע לאפשרויות האינסופיות ליצור אור נצחי מכל נתוני החיים, בדיוק כפי שהם.
חנוכה של אור-
שבת של שלום-
חודש של ברכה-
בכל המובנים.
שלך
שפרה
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
