שלום לך שואל יקר,

אני שמח שהעלית את השאלה הזו מכיוון שנראה לי שאכן ישנו בלבול מסוים בין המושגים השונים שצריכים הבהרה.

מצד אחד ספרי הקודש מלאים בגדרים וסייגים שמוסיפים על דיני התורה, ומאידך מצלצלים דברי הירושלמי "לא דייך במה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים?" והנזיר נקרא חוטא על שציער עצמו מן היין.

אפתח בהבהרה כללית ואז אגש לשאלותיך. כמובן שחלק מהדברים כאן פשוטים לכולנו, אך בכדי "ליישר קו" אתחיל מ-א'.

בעולם הפיזי ניתן לראות בשטח מה טוב לנו ומה מזיק לנו. כל אחד מאתנו למד שנפילה כואבת, שאוכל נותן לנו תחושה טובה. כל אדם בריא בורח ממוות ולומד במשך החיים לזהות את הגורמים שיכולים לסכן את חייו ואת אלו המיטיבים עמו.

גם בעולם הפיזי לא לכל המסקנות ניתן להגיע בכוחות עצמנו. מעצמי איני יודע אם עישון מזיק, אם לאכול חסה יביא לי בריאות וכמה טוב לי לעסוק בפעילות גופנית. לשם כך נערכים מחקרים ומסקנותיהם מועברות אליי בצורות שונות.

ב"עולם הרוחני" ישנו הבדל גדול. ייתכנו דברים שפוגעים מאוד בנשמתנו ועדיין אין לי דרך לראות את זה בעיני בשר, ישנם דברים מועילים מאוד שגם אותם לא אוכל למדוד בצורה פיזית.

התורה ניתנה לנו בכדי ללמד אותנו מה טוב לנו ומה מזיק לנו רוחנית. התורה שבכתב ניתנה יחד עם זו שבעל פה, לא רק שהתורה שבכתב ללא הפרשנות של חז"ל נטולת הבנה בחלק גדול ממצוותיה. היא גם נותנת בעצמה סמכות לחכמים להוסיף במקום שנראה להם כך, "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל".

זו טעות לחשוב שאם משהו "מסוכן" מבחינה רוחנית, התורה הייתה צריכה לאסור. התורה מלמדת אותנו מה "הורג" ומשאירה את הדרך להיזהר מאסונות רוחניים לתורה שבע"פ. לחכמים שילמדו מתוך עולם המעשה מתי ואיפה יש צורך לשים גדרות. כמה זה חשוב ועד כמה העם יוכל לעמוד בכך. [כל גזרה של חז"ל עברה פרוצדורה שלמה ומורכבת].

אני לא נכנס לדוגמה שכתבת [גם כי זה ממש לא מדויק], אבל בגדול ישנם דברים שנאסרו מכיוון שהמציאות הוכיחה שללא ה"גדר" ייכשלו אנשים רבים באיסור. [כמובן שאילו ה"גדר" הזו הייתה כתובה בתורה, ייתכן שהיינו צריכים גדר לגדר הזו].

בעולם החומר לא חסרים אנשים שבטוחים ש"להם זה לא יקרה". שהם לעולם לא ישכחו ילד ברכב, שהם לעולם לא יתפתו לבגוד. בתי הקברות מלאים בכאלה שחשבו שהם יכולים לשלוט ברכב גם במהירות גבוהה או לאחר שתיית אלכוהול. שהם יידעו להיזהר אם יטפלו בחשמל גם בידיים חשופות ללא אמצעי זהירות. שהם יוכלו לעשן ולא להתמכר ועוד ועוד.

בכלל, ניסויים מעניינים הוכיחו שאנחנו ממש לא מכירים את עצמנו ואת הצורה בה נפעל בעת שנעמוד בניסיון. גם אם היינו שם לא פעם, עדיין, כשאנחנו במקום הרגוע אנחנו לא מצליחים לעמוד את מה שיקרה לנו ואת ההחלטות שנקבל כשנהיה בתוך הגירוי והניסיון.

מטרתם של חכמינו [וחובתם] היא לתת לנו מתווה שבה נוכל ללכת. דרך שתביא אותנו למקסימום של טוב גם בעולם הרוחני. הם לא הוסיפו ונאסר עליהם להוסיף ולו דבר אחד אם אין בו צורך. מצד שני כשיש צורך כזה הרי שזה הופך לדרך בה נכון לנו ללכת.

אוסיף כאן עוד נקודה. אנחנו עם ודרך התורה היא דרך של עם. ייתכן שיש אדם מסוים שאילו כל האנשים היו בעלי אותן התכונות, לא היה צורך בגזרות. ועדיין, מכיוון שזהו צורך העם [שהרי אם נתקן רק לחלק, כל אחד יחשוב שלו זה לא נוגע] הרי שהתקנה הזו מחייבת את כולם. בדיוק כפי שכולנו מבטלים מצוות עשה של שופר ולולב אם נפלו בשבת, רק בגלל שאולי קיום המצווה יגרום למי שלא בקי לטעות ולטלטל בשבת.

לא הבנתי למה זו "התערבות בבחירה החופשית", כל אחד יכול לבחור אם לקיים את התורה ובאותה מידה הוא יכול לבחור אם לקיים את דברי חז"ל.

כשתזונאי נותן לי רשימה של מאכלים שעליי להימנע מאכילתם, הוא לא מתערב בבחירתי החופשית. אני בחרתי להיות בריא, אני בחרתי לחפש איך להגיע לבריאות הזו והוא משרטט לי את הדרך.

אז לסיכום, הגדרות שתיקנו חז"ל הם חלק מהדרך של קיום התורה. אנחנו לא מלאכים ורק הניסיון הרב הוא שהוכיח שבדברים מסוימים בכדי להישמר, יש צורך בגדרות, בין אם לצורך כל פרט ובין אם במבט רחב יותר. חכמים קבלו את הסמכות המפורשת לכך וזה מתפקידם כמורי דרך התורה. ואחרי הכול הבחירה החופשית היא שלנו כמו בכל מעשה ודרך.

מקווה שהנחתי את דעתך

בהצלחה רבה

מנחם ס.