שלום לך שואלת יקרה,
אשרייך שאת רוצה לעבוד את ה' ולהרגיש בכל פעולה שעשך רבש"ע כרצונו.
מאחר ואת מתמקדת במצוות הגברים כמרגשות ומקרבות, בואי ננסה להכין רשימה של "מצוות נשיות"…. וניווכח יחד ברשימה חלקית מתוך המגוון המוטל עלינו:
תפילה, אנחנו מצוות בדור הזה להתפלל וכבר כתבו על כך כמה פוסקים שאישה שעובדת גם מחוץ לבית, ומוצאת זמן לעבודה ושאר עניינים, מחויבת בתפילה, יש אומרים תפילה אחת ביום, ויש אומרים שתי תפילות ביום (הרבנית קניבסקי זצ"ל הייתה אומרת לנשים תתפללו מנחה זה בדיוק 7-10 דקות ביום). הנה לך הזדמנות, להתקרב לקב"ה, ובשבתות וימים טובים את מוזמנת לבית הכנסת….לחוות מקרוב.
חינוך הילדים מלידה ועד חופה, ושיננתם לבניך ודיברת בם, אולי מבצעים האבות, אבל הקניית הרגלים של שמירת מצוות, יראת שמים, וכל צעד וצעד מחיי היהודי מבקר עד ערב, שמור על ידי האם העוקבת, מטפחת מעודדת מלמדת…
כשרות המזון הכולל עשרות פרטים ופריטי פרטים של הלכות במטבח: מעשר, הפרשת חלה, בשר וחלב, ברירת קטניות…
ברכות, שמירת הפה מלשון הרע, הדלקת נרות שבת, קיום החגים, ניהול הבית לקראת שבתות וחגים.
וכמובן, צניעות טהרת המשפחה ונאמנות לזוגיות, ביקור חולים, הכנסת אורחים….
אפשר להמשיך את הרשימה עוד ועוד… אך נראה לי שהעניין שמפריע לך הוא האופן שבו נשים מקיימות מצוות לעומת גברים.
את רוב המצוות נשים מקיימות מתוך הבית, לעומת זאת, המצוות שמנית כמצוות גברים, מתקיימות בדרך כלל בבית הכנסת או בית המדרש.
החיים הרוחניים של הגברים כבר מקדמת ההיסטוריה, התרחשו בבתי מדרשיות בחברותות עוד מזמן משה רבנו שאחרי מתן תורה לימד את יהושע והזקנים והם העבירו לעם, והגברים הביאו את התורה לבתים… ועד דורו של יהושוע, אחריו השופטים, המלכים, הנביאים…. כולם העבירו במסורה את התורה ופרטיה ודקדוקיה באמצעות התכנסויות.
הנשים, היו שותפות לכל התהליך מתוך הבית, הן היו צריכות ללמוד את ההלכות, ולסייע לבני הבית להגיע לקיום מצוות מתוך רוגע.
התורה קבעה מסלול שונה לגבר ולאישה. הגבר מביא מבחוץ את ההשפעה לבית, האישה "מפזרת" את ההשפעה בתוך הבית.
אומנם בימנו המסלולים של הגבר והאישה נראים כמעט זהים,
האישה יוצאת לעבוד, האישה נושאת בכל תפקיד, האישה דעתנית ודעתה מתקבלת. יש לנו רבניות שיש להן קבלת קהל, והן מורות דרך, ומייצרות שינויים משמעותיים ברעיון של "אישה פועלת מתוך הבית"….
בימים אלה שהמעמד שהקב"ה קבע בראשית ההיסטוריה עבור האישה, הולך ומשתנה, לשאלה שלך יש לכאורה מקום. ואפילו אם תאמרי, לא ממקום פמיניסטי, זה כן.
כי באמת האמתית, ההתבוננות על הגברים, והרצון להשתוות להם, זו כמיהה חדשה. זו לא כמיהה שהייתה לפני מאות או אלפי שנים.
בעבר כשבנות צלופחד אמרו: "למה נגרע"? הן התכוונו לרכוש הגשמי שאביהן הוריש להן. היום הביטוי מיוחס גם לנכסים רוחניים.
מאחר והעולם השתנה, אכן יש הרבה ספרות תורנית שמיועדת לנשים. נשים לומדות בחברותות ובקבוצות הלכות, מוסר יהודי ועוד….
גם את יכולה להשתבץ באחת המדרשיות לנשים או נערות, ולהשתתף בשיעורי תורה המיועדים לנשים. יש דעות תורניות הגורסות כי אישה שלמדה תורה כדי להתחזק באמונה ויראת שמים, ולא בזמן שאמורה להיות עסוקה במצוות עשה אחרת, כמו גידול ילדיה, יש לה מצווה.
את יכולה להשתתף בהתכנסויות של תפילות נשים, יש כאלה, ולהתפלל בקול…ולשיר.
את יכולה לקבל על עצמך לדקדק במצוות עשה שמקרבות אותך לעצמך, לחלק האלוקי שבך, למקום שבתוכך שכמה לקרבת השם, שכמה להיות כרצונו.
שואלת יקרה,
השאלה שלך בעולם הנוכחי, המשתנה בכל רגע נתון, היא שאלה נכונה.
פקחי את עינך, ואל תוותרי גם על הלב.
ישנם ערוצים טהורים, להתחבר למצוות מהמקום אותו את מבקשת. יש גם ערוצים לא מתאימים…. לכן פתחי את לבך, ובמשקל הטוהר שקלי את צעדייך כשאת מחליטה להתחבר לקבוצות נשים ללימוד או תפילה. זכרי את מטרתך הראשונית וכמיהתך הטהורה, באמצעותם תסללי לך את הדרך להרגיש את חיי קיום המצוות הנשיים כמשמעותיים עבורך, עד שלא תצטרכי להתבונן במצוות הגברים בקנאה.
בהצלחה,
אשרייך.
תקוה
([email protected])
דלג לתוכן
תגובה אחת
לתקווה
את טוענת שזה בא ממקום פמיניסטי, ומרצון "להשתוות לגברים". אבל שואלת השאלה הבהירה היטב את הנקודה שלה – והתחברתי מייד כי אני יודעת שבעבר היתה לי טענה כזו. היא אמרה "אני צריכה דחיפות!" ואין בכך שום קשר לרצון 'להשתוות לגברים'. כן, קשה הרבה יותר להכניס רוחניות בקניות לבית, או בקילוף ירקות, או בעריכת פשרה בין שני ילדים שרבים או במקלחת שלהם, וקל הרבה יותר לחוש רוחניות כשהולכים לבית הכנסת שלוש פעמים ביום. הפריע לי שאת מתייחסת אליה כאל מי שבאה מנקודה פנימית פסולה.זה לא! היא מבקשת חיזוק, ותוהה איפה החיזוק שלה. והגם שבימינו אשה יכולה לצאת לשיעורי תורה וכדומה, יש צורך לענות על השאלה איך בכל זאת אשה יכולה לזכות לדחיפה וחיזוק בתוך הבית פנימה.
ואגב, ה"דעות התורניות" שאת מזכירה בלימוד תורה לנשים זה רמב"ם מפורש בהלכות תלמוד תורה פרק א', שאומר מפורשות ש"האשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל לא כשכר האיש שגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה". זה לא סתם "דעות", זה הרמב"ם בכבודו ובעצמו.