The Butterfly Button
חסרה לי אהבה אחת. עד כלות.

שאלה מקטגוריה:

שלום
ותודה רבה על האפשרות!
אני רווקה חרדית מבית בשנות ה30 הראשונות.
איכותית, עובדת בתחום שמסב לי המון סיפוק, אני עסוקה מאוד במגוון של עניינים. יש לי חיי חברה מלאים, אני מרוצה מעצמי ושמחה במשפחה שנולדתי אליה.
אני רק… רווקה 🙂
אין לי כעס על עצמי ולא האשמה. האישיות שלי רק הולכת ונבנית עם השנים וזה משמח אותי. אני מלאה אמונה והשידוכים זה לא הנושא שבגללו בחרתי לכתוב.
חסרה לי אהבה. אחת.
אני מרשה לפרש את המילה לכל הכיוונים האפשריים של המילה היפה הזו.
יש בתוכי המון אור רצון ונתינה שמחפשים דרך החוצה.
אני נותנת המון לאחרים, אהובה ואוהבת ומרגישה מצויין ב"ה מהרבה בחינות.
אבל עדיין חסרה לי אהבה אחת. עד כלות.
לפעמים אני כל כך מתגעגעת למישהו נעלם, ונשאר לי רק לקוות שזה קרוב ויגיע ושאני לא חיה בפנטזיה שאין לה מוצא.
אין לי שמץ רצון "להתלכלך" בקשרים, במראות או בחוויות שלא מתאימות לי כרווקה עובדת ה'. אבל ההתמודדות הזו רק הולכת ומתרחבת עם השנים.
יש בי כמיהה אדירה לנפש קרובה, לבן זוג, לחיים של ביחד ועד כמה שידוע לי אין לי שום דרך מותרת להביע אותה אפילו לא זמנית.
נראה לי שאין לזה פתרון חוץ מחתונה, בזמן הנכון עם האדם המתאים.
ועדיין, אשמח לקבל כל תגובה תומכת ומפיחה תקווה. עצם האפשרות לכתוב את זה בלי לחתום ובלי להזדהות משחררת מאוד.

תשובה:

שלום יקרה,

רמת הדיוק שלך בחוויה האישית הוא כמו מגדלור שמאיר לך את הכיוון,

אבל לא רק לך.

אפילו בשלב קריאת השאלה התמלאתי בגאווה על שאני משויכת אליך כבת ישראל. אינני יודעת מה אוכל להוסיף על החוסן שיש בך, היופי שמתגלה בהתמודדות עם כאב יום יומי שאת נושאת בעשור האחרון.

אני מפנה את מסך המחשב אל בורא עולם, מעבירה לו ישירות את המייל שלך, ומוסיפה:

ריבון העולמים, בראת משל ובראת נמשל. התכוונת שבעולם הזה נחיה את הקשר שלנו אתך דרך קשרי האהבה שלמטה: אהבת אב ובן, אהבת אחים, והגבוה מכולם- דוד ורעיה. איך יוכלו בניך ובנותיך לטעום את הנמשל, אם אין להם את המשל?!

ובינתיים כאן בארץ- את עושה את כל שביכולתך כדי להזרים את האהבה בערוצי הקשר והנתינה שמתאפשרים לך כעת. המשפחה והסביבה נתרמת מהתשוקה שלך להעניק לחייך את מלוא המשמעות. אך אין דבר שיכול להוות תחליף לחצי נשמתך.

את יודעת מה כתוב בשיר השירים- הספר שמתעד את המשל-נמשל הזה?

"הסבי עיניים מנגדי, שהם הרהיבוני"

מסביר הגר"א "כי ישראל בוכין על צרותם, והקב"ה מלא רחמים, אך שאי אפשר לגאול קודם הזמן והקץ"

כלומר: בורא עולם בטובו הגדול אינו נותן את מבוקשנו, כי זאת תהיה מעילה בטובתנו האמיתית.

על הקיר אצלי בבית יש תמונה עם הפסוק הזה מעל תמונה של ילדה שלי, שה' קטף אליו.

זה מהווה תזכורת בכל פעם מחדש, שיש תכנית גדולה. וטובה.

ממשיך הגר"א: "ואמר הקב"ה "הסבי עיניך מנגדי" – כי באה אהבתך עלי ואיני יכול כביכול לסבול זאת".

לכולם קשה בתעלה החשוכה הזו – גם לקב"ה, כביכול. קשה לו אפילו להסתכל לנו בעיניים, שמא הכאב יאלץ אותו להפסיק את הכאב בטרם עת לידה.

*

בפסיכולוגיה יש מושג של "יגון נטול זכויות" ( disenfranchised grief) ומדובר באבל שאין לו הכרה תרבותית או אישית. אני רואה את אבלך בתוך שאר בנות ציון, על כל יום שאין בו אהבה לבחיר ליבך.

עצם ההכרה בכך שיש כאן התמודדות עם יגון, מאפשר לתת מקום לעיבוד.

כאשר מעבדים יגון, התוצר כולל בהכרח גם תקווה. תקווה כמובן שתתחתני בע"ה (בקרוב ממש!), אבל לא רק. מדובר בתקווה הנטועה בקרקע רחבה הרבה יותר, ב"זום אאוט" בסגנון של לצאת החוצה, מחוץ לצמצום, ולהביט השמימה.

הרמח"ל מתאר את העולם כמשא ומסע של כל אדם אל קנין הטוב. ספרו "דרך השם" מהווה עוגן לחיים מלאים מבפנים, בכל מצב.

אם ברצונך לחוות את החיים באהבה בלתי תלויה בדבר, תתפסי לך חברותא ללימוד (בפרט חלק א' וב'). ממליצה על המהדורה היפהפיה בהוצאת פלדהיים, עם פרושו של הרב אפרתי.

אין זה מטה קסם שיבטל את הכאב, ואינני מתימרת לעשות זאת.

לא רק כי אין ביכולתי, אלא גם כי לתשוקה יש תפקיד והמטרה היא לנתב, לא להלחם בה.

את עושה עבודה נפלאה ומהווה דגם לכל כאב ולכל רגש באשר הוא מגיע ממרום.

ה' פקח את עיני ללמוד בספר "נתיבות שלום" (מכתבי קדש, צא) ומשתפת אותך כחברותא. הוא מדבר על נסיונות קשים מאד:

"ויש שנגזר עליו לחיות ככה כמה שנים. והאמת היא שאותם הזמנים הם הכי מסוגלים לתקן את חובתו בעולמו השייך לשורש נשמתו, ובשבילם ירד לעולם הזה, שימצא את הדרך להחזיק מעמד באמונה יתירה עם יעבור זעם."

תקראי שוב את המילים הללו.

ופעם נוספת, לאט.

ותנשמי אותן שוב – עד שתרגישי איך הן נספגות בתוכך.

כשאת מוכנה, נלמד את הפסקה הבאה:

"אסתר מן התורה מנין? שנאמר ואנוכי הסתר אסתיר, דבאסתר כתיב "ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת". יש סוג רחמנות המתיחס לאב כרחם אב על בנים, ויש רחמנות המתיחסת לאם. ובשעת ההסתר אז הנסיון שלא מרגישים לא רחמי אב ולא רחמי אם, ומרגיש שהולך ושוקע במים שאין להם סוף של יסורים, ואז לקחה מרדכי לו לבת, לעיקר עבודתו לשבר את ההסתר והמחשכים"

בקוצר דעתי, יכולתי להבין את הרובד הפשוט של סוגי רחמים המתיחסים לאב ולאם. אך מהו ענין הבת אצל שבירת ההסתר והמחשכים?

בזכותך העמקתי לחשוב, וה' האיר לי מחשבה ראשונית. אני משתפת אותך מתוך תחושת לימוד משותפת, ובשאלה האם זה מתישב על ליבך:

רחמנות של אב ואם היא כזו שלוקחת אחריות, והילד יכול לנוח כגמול עלי זרועותיהם.

אך ישנם רגעים של ריק פעור, מצולות שאין בה תחושת הישענות. אלה מעמקים בים של געגוע ואהבה שאינה ממומשת.

ואז יש הזדמנות ליחס אחר, ממקום של עשיה ולקיחת אחריות – "לקחה לו לבת". אין זו אחריות על המצב, אלא על הכרה בתכונות המיוחדות של התקופה הזו, עשית שימוש בנתונים הרגשיים והסביבתיים, וטיפוח הילדה הזו, תקווה שמה.

*

חודש אדר הוא זמן מעולה למקרא מגילת ההסתר,

כי לא יבושו לנצח כל החוסים בך. אם את חוסה בה', ברור שהקושי הוא זמני.

אני מאחלת לך שתוכלי להביט על דמותך ולאהוב את עצמך.

לאהוב את הבחירה שלך לחיות את החיים במלואם, על כאבם ותקוותיהם.

תוכלי להודות על כוחות הנפש שמצאת דווקא במעמקי החסר,

כשם שתודי על הששון והאור שתחושי בקרוב, אמן.

שלך ואיתך,

שפרה

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חיכיתי מאד להתחתן ועכשיו אני נשואה ואבודה
אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת ואני לא יודעת איך לפתוח את הדבר הכואב הזה שלי. אני נשואה פלוס תינוקת מתוקה בת שנה התחתנו בגיל מאוחר, רווקות מאוחרת, אחרי כל כך הרבה תפילות ודמעות ברוך השם זכינו להינשא. אבל גם זה היה כרוך בהמון כאב הרבה מריבות לפני, והתחתנתי איתו למרות,...
לבעלי מפריע שאני לא שאפתנית
תודה על המקום לשאול ולפרוק דברים שמעיקים. אני נשואה 4 שנים לבעל מקסים ויש לנו ב"ה שלושה קטנים. במהלך שנות נישואינו עלה לא פעם פער ביני לבעלי. לבעלי מפריע ומציק ממש שאני לא בן אדם שאפתן והישגי. אני מכירה את עצמי וכך תמיד קיבלתי פידבק מהסביבה שאני חכמה מוצלחת ועושה...
בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
למה חשוב לחיות וכזה גרוע למות?
אני בת 22 ויש שאלה שמטרידה אותי כבר שנים. מה המשמעות של החיים? כאילו הבנתי שזה לעבוד את ה' וכו' אבל זה לא באמת ממלא כמה אפשר? למה זה כל כך גרוע פשוט למות כאילו למה אני אענה על זה בסך הכל לא באלי לחיות לא כיף לי… וואלה אין...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן