שלום יקירה

התלבטתי מאיזו עמדה לכתוב את התשובה שלי,  אין לי יומרה לכתוב מתוך כובע תורני זה ודאי, אני לא רבנית ולא דמות תורנית בשום אופן.  אבל אשמח לכתוב מעבר לכובע המקצועי שלי כיועצת זוגית  ולכתוב מהכובע של בעלת תשובה למעלה מעשרים שנה,  שהיא יודעת מה זה עבר הווה ועתיד בכל מה שקשור לעבודת השם.

אני קוראת את הפניה שלך, במשהו מתהפך לי בבטן עמוק, אני מרגישה שבן הזוג שלך נוגע במקומות מאוד פצועים שעברת בחייך והוא עושה את זה בזמנים רגישים ומכאיבים וזה באמת גורם לרצות להתרחק ולהתנתק ממי שמזכיר לי את העבר הזה.

חסרים לי נתונים נוספים על המרחב הזוגי שלכם על זמן התשובה שלך על חלק של בעלך בתוך עולם התשובה של,  על מה שיתפת וכמה שיתפת מתוך העולם שבאת אליו לעולם התשובה, אבל אני אנסה לענות באופן כללי הנקודה המרכזית שהעלית.

אני אשמח לענות מהחוויה האישית קודם ואחר כך לנגוע במרחב הזוגי ברשותך,

אני אשתף בחוויה אישית שלי כבעלת תשובה, כשהסתובבתי עם שתי חברות שלי ערב אחד באזור מרכז העיר בחיפושינו אחר מקום ראוי לשבת לכוס קפה ונאלצנו לעבור דרך מרכז השוק בירושלים. שתי חברותיי הינן נשים חרדיות מבטן ולידה,  תוך כדי המעבר בשוק הייתה שם מסיבת חיילים תוססת מלאת סאונד קולני וריקודים עם שתייה חריפה לאורך כל הדרך.  שתי חברותיי חייכו והסתכלו כלומדות וחוות חוויה אנתרופולוגית, הן ממש הסתקרנו, ותוך כדי צעידה לכיוון הצד השני של השוק הן בוחנות את הארוע ולומדות את ההווי החדש הזה שהן טרם פגשו בעבר ואילו החוויה האישית שלי הייתה חוויה שונה לחלוטין. אני ממש זוכרת איך הרגשתי איך כל שנייה באזור הזה צורב לי בעור, איך כל רגע שהאוזניים שלי נחשפות למוזיקה הזאת היא יש לי תחושות בלתי נסבלות באונה  הטמפורלית במוח (אזור השמיעה במוח). חברותי המדהימות, שמו לב שאני במצוקה מסוימת, הן שאלו אותי מה קרה שאני הולכת כל כך מהר ורצה עד שאני כמו בורחת מאזור שריפה.. ואמרתי להם שזה דבר שהן לא תוכלנה לעולם להבין. כשאתה פוגש משהו מהעבר שלך שהיית חלק ממנו והחלטת שאתה לא רוצה להיות יותר חלק ממנו, שאתה רוצה לחזור בתשובה, להיות מקורב לקדוש ברוך, הוא להתרחק מהבלי העולם הזה, ממקומות של תאוות, של הוללות, אז כל מה שמפגיש אותי עם אותו מקום, צורב לי בעור, ומכאיב לי כל כך ,שאי פעם בכלל הייתי חלק מתוך דבר שכזה.

אני לרגע לא אומרת שאני מצטערת על מי שהייתי, איפה שנולדתי ומה שעברתי בחיי.  ברור לי שכל מה שעברתי בחיי יועד עבורי באופן מדויק מהקדוש ברוך הוא,  הוא בחר לאיזה משפחה אני איוולד, ואיזה ניסיונות אני אחווה, ואיזה תהליך אני אעבור.. עד שאני אחליט בבחירה, שהוא גם נתן לי אותה באופן מוחלט, לחזור בתשובה.

ברוך השם שזכיתי לחזור בתשובה.

ברור לי כפי שברור גם לך, שתשובה זה תהליך שלא מתחיל ונגמר ברגע שהחלטנו לשים כיסוי ראש, חצאית ולשמור שבת.  מדובר בתהליך ארוך לאורך כל החיים שבו אנחנו בוחרות כל יום מחדש בלעבוד את השם, לקיים את רצונו ואת מצוותיו. ושעלינו להשתדל לעשות את זה באופן הטוב והמדויק ביותר שאנו יכולות ומסוגלות במסגרת הסביבה החברתית שלנו והמסוגלות האישית שלנו.

ולכן אהובה מה שאני רוצה להגיד לך בחיבוק ענק מכאן בלי קשר למרחב הזוגי שתכף נגיע אליו שאת מדהימה בעצם זה שבחרת לחזור בתשובה, בעצם זה שהיית בעולם ההוללות ובחרת אחרת!!! את יכולה להסתכל בעיניים של בעלך ובגאווה אמיתית לבוא ולהגיד : "נכון הייתי. אבל אני כבר לא! כי בחרתי ככה!! לא כי אין לי ברירה, לא כי אני לא יכולה שוב, לא כי אין דרך אחרת, אלא  כי אני בוחרת אחרת"  ואת זה לא הוא ולא אף אחד אחר בעולם הזה יוכל לקחת לך!! את זכית לעשות את הבחירה שלך, להשתנות, להיות בתשובה, לעבוד את השם בצורה הכי טובה שאת מסוגלת לעשות במסגרת הנוכחית של חייך כרגע.

אל תשכחי לרגע שאת בוחרת כל יום מחדש.

ועכשיו אני רוצה לנגוע במרחב הזוגי, אני רוצה לנגוע כאן בשני רבדים שונים אך חופפים, הראשון הוא שבעצם את מייצרת מול בן זוגך , את מה שגורם לו לרצות לפגוע בך באופן כל כך עמוק כפי שהוא יודע שהוא עושה, והשאלה היא מה את עושה? מה החלק שלך בזה?  כן אני יודעת שבטח תקראי את השורה הזאת שוב ותגידי לעצמך למה היא חושבת שאני מייצרת את זה .. משהו בשורה הזאת כתוב לא נכון או שאולי הבנת אותי לא נכון… אבל לא, הבנת אותי נכון. אני אכן מתכוונת לזה שכאשר אנו פועלות באופן מסוים אנו מייצרות מול בן הזוג שלנו את הריקוד שהוא רוקד מולנו.

אם אני מאפשרת לבן הזוג שלי לנגוע לי בנקודה כל כך רגישה שוב ושוב סימן שלא שמתי גבולות בצורה ברורה, ואם שמתי גבולות בצורה ברורה ובן הזוג שלי בכל זאת ממשיך להכאיב לי בנקודות כל כך כואבות אז אני אשאל את עצמי למה אני נשארת בתוך מערכת יחסים כל כך פוגענית?

או ש.. יכול להיות שהיא לא כל כך פוגענית?

יכול להיות שיש מקומות אחרים הרבה יותר טובים בתוך הקשר ורק לעיתים כשהוא נורא נפגע ממני או כאוב הוא יכול להכאיב בחזרה?

אני לא יודעת, אני רק מעלה השערות, בגלל שלא פירטת מספיק בפניה שלך לצערי.

אני כן יודעת שמערכת יחסים מוזנת מגירוי תגובה שמאפיין את שני הצדדים באופן זהה.  הייתי מציעה לך לבחון את הנקודות שבהן בן הזוג שלך מתעורר להכאיב לך, בנקודה הכי פנימית, רגישה וכואבת שוב ושוב.  מה הוא צועק אלייך שאת לא שומעת?

מה הוא מנסה להגיד באופן כל כך בוטה ואלים?

חשוב לי להדגיש, וזה לא שאני מצדיקה בשום שלב את התגובות שלו,  שאין לי ספק שהם צריכות להיעצר וצריך להיות קו אדום וברור.  אבל אני כן חושבת שצריך לנסות להבין מה קורה שם? מה הוא חווה מהצד השני ? בכל זאת אתם נשואים 20 שנה ויש לכם 7 ילדים, הצלחתם להחזיק לא מעט זמן ביחד.  מה אפשר את הביחד? ומה גורם ללחוד?  מה גורם למקום הכל כך מכאיב הזה שהוא פוגע חד וללא פשרות ברמה שאת מתנתקת ממנו ולא מוכנה לעשות איתו חג ביחד?

האם זה באמת רק עניין התשובה? או האם יש שם גורמים נוספים שגורמים לפערים כל כך גדולים ביניכם?

הרובד השני הוא הרובד הרגשי האישי בתוך המרחב הזוגי שמדבר על זה שבעצם למה אני נותנת לבן הזוג שלי להוריד אותי כל כך ללמטה במקומות שבהם אני יודעת שבחרתי נכון? אז מה, אז זה חלק מהעבר שלי, אני לא מצטערת עליו או לא אמורה להצטער עליו לפחות, אני אמורה להגיד לעצמי בחרתי אחרת וזו אני כרגע ואתה גם יודע את זה עליי ואתה איתי בין אם עברת את זה יחד איתי בתושבה ובין אם אתה יודע את זה לפני שהתחתנו.  ובכל זאת בחרת להיות איתי. אז למה אתה מציף את זה בפני כרגע? ואם אתה מציף את זה בפני למה אני כל כך נסערת ונפגעת? אני מאוד הייתי מציעה לך ללכת לבירור בין אם בטיפול זוגי בין אם בטיפול פרטני לנסות לראות מה כל כך רגיש אצלי ? מה כל כך מכאיב לי ? ומה קורה עם זה שהריקוד שאנחנו רוקדים ביחד אחרי למעלה מ 20 שנות נישואים ושבעה ילדים,  שבסופו של דבר כל מה שיש לך, זה להזכיר לי את העבר? בעבר הייתי בעבר, ואם הכל טוב בהווה, אז למה הוא מציף את העבר?

יקירה,  אין שום סיבה שתעברי את זה לבד, אין שום סיבה שתתמודדי עם התחושות הפוגעניות האלה עם עצמך, תגייסי אותו להצטרף אלייך, תנסו ללכת לאנשי מקצוע להבין מה עובר עליכם ? למה לכם לסבול ?

את ידעת לעשות שינוי כל כך משמעותי בחייך ולעבור מהחושך לאור, תמשיכי לבחור באור ובעצמך ולהיות ראויה להיות במקום טוב ושמח ומאפשר בחיים שלך.

אני מאמינה שאחרי כל מה שעברת בחיים שלך את יודעת כמה אפשר לעשות שינוי וזה רק מעיד על היכולת שלך לעשות עבודה מדהימה ולא פשוטה שהרבה מאוד אנשים היו בורחים העיקר לא לשנות את אורח החיים שלהם ממקום משוחרר ונהנתן למקום של מצוות כללים וגבולות.

מאמינה בך מאוד

מאמינה שאת נשמה מיוחדת וייחודית שמגיע לה לשמוח, תאמיני שבעלך זכה בך,  תאמיני בדרך המשותפת שאתם יכולים לעבור ביחד, תעזרו לעצמכם!

בעזרת השם

בהצלחה מכל הלב שירה