לשואלת היקרה!

ראשית, מעריכה אותך על היכולת לכתוב, לשתף ולתת מקום לדברים שמציקים לך,

לא מובן מאיליו שנערה בגילך מקשיבה לעצמה, מחוברת ומנסה להגיע לרוגע ובהירות.

אנסה להתיחס לדברים שתכתבת לפי הסדר.

ההתלבטויות שלך לגיטימיות את בגיל בו את בונה את האני שלך, את הדעות, המחשבות והרגשות שלך כלפי דברים.

שאלת השיכות לבית הספר היא שאלה טובה, האם יש מקומות נוספים שאת מרגישה בהם חוסר שייכות?

האם את מרגישה שיש צעדים מצידך שאת יכולה לעשות כדי להרגיש שייכת?

בנוסף הייתי שואלת מה משאיר אותך בבית ספר, איך הלימודים? הצוות?

נסי להסתכל את התמונה המלאה וכך לנסות לראות האם יש לך רווחים להישאר בבית ספר למרות האתגר, או שאולי נכון לחפש מסגרת מדויקת יותר.

גם ההתלבטות שלך האם להיות דתיה, היא שאלה של ברור, נסי לשאול את עצמך למה כן

למה לא

האם אני רוצה וקשה לי?

או שאני לא מאמינה בדרך הזו?

אולי חסר לי ידע ואני צריכה אנשים?

אני מאמינה שיעלו לך שם המון קולות ותקשיבי להם.

וגם מציעה לך מאוד להתחבר למשהו שתוכלי להתיעץ איתו, לפעמים בגילך יש הרבה תהפוכות בראש ובלב, וכדאי לא להגיע להחלטות גורליות לבד.

לגבי אבא שלך, מבינה לגמרי את התחושה הקשה והמבלבלת, ההורים הם מקור כח וביטחון עבורינו, ובטח קשה לך לראות אותו ככה.

מציעה לך לנסות להסתכל מה זה עושה לך, מה קשה לך במקום שלו.

ומה יעזור לך לקבל את אבא כרגע?

את מתארת חברות טובה שמרגיש לך שמשהו הופך להיות תלותי, כל הכבוד לך על השימת לב והרגישות,

חשוב שתשמרי על הגבולות שלך, נסי להבין מה לא נח לך בחברות הזו, ואיך תוכלי להגיד לחברה בצורה נעימה מה מתאים לך ומה לא.

אם זה מרגיש מאיים מדי להגיד אולי נכון כרגע רק לשמור על עצמך ולנסות לשדר לה מה המקום שלך.

לגבי הסיטואציה שהיתה במוזיאון, מבינה כ"כ את הצורך שלך שישימו לב אליך, שיתנו לך מקום, במיוחד בזמן ריב.

פעלת ממקום שבאמת מבקש משהו לגיטימי.

נשמע שהיה שם משהו שכ"כ כאב לך, שהדמעות פשוט עמדו שם וחיכו לצאת בכיף ולהשתחרר.

מבינה שהיה שם צער, ורצון לשים אותו על השולחן לצד חסימה גדולה להיות עם הכאב.

מענין לשאול אותך אחרי שעבר קצת זמן.

האם היית רוצה לעשות משהו אחר?

האם יש מסר שהיית רוצה להעביר לאבא בצורה ברורה יותר?

מענין אילו מחשבות מתעוררות בך, מה שנשמע מבין המילים שהיה לך מה לומר אבל לא יכלת, האם צריכה ללכת כדי להעביר את המסר.

נסי להבין מה היה יכול לעזור לך להסביר את עצמך אולי לנסות בעדינות לבקש מה שהיית צריכה באותם רגעים.

גם לגבי הריב, אל תוותרי על המקום שלך!

מגיע לקול שלך להישמע, חפשי זמן מתאים ונעים לפתוח שיח ולהסביר את הצד שלך,

ונסי לשתף גם בכאב והצער שעלה לך.

כשאנחנו מסבירים את עצמינו בכבוד אנחנו בונים קשר קרוב ועמוק יותר.

את מציינת בסוף את ענין ההתבגרות

כמובן שבגיל ההתבגרות יש הרבה הורמונים חדשים שמשפיעים על המצב רוח והיום יום.

אבל גם בלי זה, זה הזמן שלך לבנות את אישיותך לאט לאט….

בתקוה שנתתי קצת כיוון, המשיכי להיות עם המחשבות והשאלות שעולות לך ובטוחה שזה יבנה עוד ועוד חלקים בתוכך.

בהצלחה

פנינה