שלום לאשה היקרה

"ותתן לנו נפש זכה וברה ביני ובין בעלי ולא ניתן אנחנו שנינו בשום אדם בעולם כי אם עיני בבעלי ועיני בעלי בי ויהיה בעיני כאילו אין אדם טוב ויפה ובעל חן בעולם כמו בעלי כדבר שנאמר :"שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך…"

את מילות התפילה הללו ממלמלת כל כלה ברגעים הגדולים שלפני החופה. למה? מדוע לשחוט את האידיליה ולחשוב מחשבות כאלו שישנה בכלל אפשרות שתתן עיניה באיש אחר? והלא,עכשיו לעת החופה כדאי להיות שקועים באופוריה הוורודה של הלבבות האדומים. הלא כן?

לא כן. אלוקים שברא איש ואשה וחופה וקידושין ואהבה ותשוקה יודע היטב היטב שאהבה היא עדינה ושברירית כל הזמן ,שהיא מצויה בסכנה מתמדת וצריכה שימור מיוחד ומתמשך.

אז הרגעי ! אם בזמן האהבה הגדולה והתמימה (כשעוד לא צריך לקחת את הגרביים המלוכלכות שלו לכביסה…) אנחנו מתפללות על שלמותה ותומתה סימן שאין זה פשוט כל כך והמחשבות שאת מתארת –הן חלק מעסקת חבילה שנקראת נישואין.

בנישואין ישנו מימד חזק מאוד של בחירה .הנני מתקדשת לאיש הזה בדווקא. ובכל בחירה ישנו מימד של וויתור( בחרתי להיות יועצת חינוכית ומאז אבדה לי היכולת  להפיק הצגות.)

בחרתי ללדת ילדים ומכיוון שכך-אין לי הרבה זמן פנוי,

בחרתי את בעלי השתקן והשחרחר –וותרתי בזאת על כל הג'ינגי'ם המוחצנים).

בתחילתם של הנישואים אין אנו (האיש והאשה כאחד) מודעים למכלול הוויתורים שהם עשו. ככל שעובר הזמן והחיים "מייבשים "אותנו,(משכנתא, ילדים, עוד תרנגולת לבשל לשבת, מי יעשה קניות?) .נראה לנו פתאום בן הזוג מובן מאליו ואפילו אם אינו מלא חסרונות כמלפפון הוא נחווה כסתמי וחסר ייחוד מרגש.(אוף!!! למה הוא שוכח? או קמצן? או מעופף?…).

והוויתור שויתרנו בבחירתו-מרגיש לנו לפעמים גדול מידי.

אל הרקע האפור הזה פורץ פתאום לתמונה איזה גבר זר וצבעוני מממלכת הפנטזיה הוא נראה מרתק וגורם לפרפרים בבטן (מעניין מה אשתו חושבת עליו אחרי שמונה שנות נישואין…).  עוד לא חיית איתו בוקר לחוץ אחד , אין לך שמץ מושג איך הוא נראה בשעת כעסו או עד כמה גדולה יכולתו לתמרן את חשבון הבנק בערבי חגים… הוא נראה שובה לב כל עוד הוא חנוט בחליפתו או בחולצתו ומחייך חיוך שאין עימו גרם אחד של מחויבות .הוא לא באמת הגבר המושלם. הוא רק הסמן לכך שיש שחיקה טבעית ונורמטיבית בחיי הנישואין שלכם.

מה זו התאהבות? טובי המוחות הפילוסופיים והפסיכולוגיים שברו את מוחם בנסיונות להבין את פשרה. בקצרה אתימר לסכם אותם ולכתוב שזו תופעה חמקמקה וחסרת הגיון שהשחקן המרכזי בה הוא מוחנו שטוף ההורמונים שברגע שהם נכנסים לתמונה ומציפים את האונות המאוהבות שלנו בחומרים מאלחשים אנחנו נעשים עיוורים למציאות ולא מצליחים לראות את האדם שמולינו כמות שהוא.

אני לא חושבת שצריך להיבהל ממחשבות מתלהבות על גבר זר. כל עוד אנו חיות בעולם שיש בו חמשת חושים וקצת עיפות ושחיקה –אנחנו ב"קבוצת סיכון" להיחשף להלך הרוח שהיטבת לתאר המחשבות הללו מהוות סימן לכך שצריך לרענן את הקשר בינך לבין בעלך.

האם את יודעת לשים את האצבע על משהו שהיית רוצה ממנו יותר בתוך הקשר שלכם?(דיבור, זמן איכות, מגע פיזי ,מחמאות ,מתנות קטנות)

אני מציעה לך לתכנן זמן (הפעילי את קסמייך כאשה- ביגוד, עוגה טובה ,יציאה למקום שקט ורומנטי…) שבו תנסי לשוחח עם בעלך על צרכים שלך בתוך הקשר. התחילי עם מילים טובות ואמיתיות על מה שהוא נותן לך וכמה את זקוקה יותר לנוכחות המיטיבה שלו בחייך.

ספרי לו על כך שאת רוצה שהוא יהיה המלך היחיד בעולמך ,שאת משתוקקת מאוד לחומו ולקרבתו (אין כמעט גבר שלא נופל בקסמי הלך הרוח הנשי הזה..).

אילה פיינס הינה פסיכולוגית וותיקה הבוחנת את התהוותה של  האהבה. היא ערכה מחקר מקיף ביותר על זוגות שהתחתנו מתוך התאהבות ועל כאלו שהתחתנו בשידוך מסורתי.

התוצאות לא נתנו שום יתרון לקבוצת המתאהבים. נהפוך הוא, המחקר מגלה שמאוד מהר(שנתיים גג) פורחת האהבה מבעד לחלון. איכות הקשר ועצמתו מורכבת על פי מחקריה ממחויבות ,מרצינות ומהבנה שכל אחד מבני הזוג אינו מושלם ויש להתמקד בחוזקותיו ובנתינה.

אני רוצה לסייג את דברי בשתי נקודות

א.      כל האמור לעיל אינו מתיחס לאשה שסובלת מהקשר עם בעלה סבל נפשי ,פיזי או רוחני.

ב.       אם מה שתארת בשאלתך קרה  בשנה האחרונה מול יותר משניים או שלושה גברים אני מציעה לך לפנות לעזרה מקצועית אישית. יתכן שיש לך איזשהו קושי רגשי שאינו תלוי דווקא בבעלך  או בנישואין הספציפיים והיה כדאי לך לברר אותו יותר לעומק. תוכלי לפנות דרך האתר במייל ואנסה לכוון אותך לעזרה ספציפית

אני מאחלת לך חיים טובים ומאושרים, גם אם אין בהם זוהר תמידי של ריגוש.

אתי

[email protected]