דלג לתוכן
השאלה שלי היא מה אני עושה אם בעלי כול הזמן צריך שאני אגיד לו מה לעשות הוא לא יעשה מדעת עצמו את מטלות הבית וגם לא עם הילדה יש לנו ילדה בת חצי שנה שאני כול הזמן צריכה להגיד לו מה לעשות איתה , ואני הכי נותנת מעצמי והוא תמיד אומר שאני לא מעריכה כלום ואני הכי מעריכה רק מעצבן אותי שהוא מעלים עין מדברים
שואלת יקרה,
תודה רבה על שאלתך. אנסה למקד אותה, ובע"ה לסייע.
מצד אחד, יש את בעלך, ש"אני כל הזמן צריכה להגיד לו מה לעשות" – כלשונך. מהצד השני יש אותך, ש"אני הכי נותנת מעצמי".
אני חושבת שבמשפטים אלו נמצאת גם התשובה. אשתדל להסביר את כוונתי.
כשאדם מבקש לתת לשני דבר מסוים – מתנה, עזרה, מחמאה, וכדומה – השני צריך להיות בעמדת "מקבל". ישנה אומנות בקבלה, בניגוד ללקיחה שטבועה בטבע האדם ("עיר פרא אדם יוולד"). האדם צריך לעבור תהליך למידה, בו הוא הופך מלוקח למקבל. האדם הלוקח תובע מהשני, ואילו האדם המקבל מקבל את מה שהנותן מחליט לתת לו.
לדוגמה: אם אמך קנתה לך מתנה מסוימת ליום הולדתך, והמתנה מיותרת עבורך – אם את בעמדת מקבל תדעי לקבל את המתנה, ולהעריך את הנתינה עצמה, ואת תשומת הלב הגלומה בה. אם שכנתך אפתה לך עוגה לשבת, תקבלי את העוגה הזאת ולא תצפי לאחרת.
האדם הנותן מרחיב את עצמו וחושב על אחרים, מה כדאי לתת להם. מנגד, האדם המקבל צריך לצמצם את עצמו, להתאים את עצמו למתנה/עזרה שקיבל לפי הטעם של הנותן. ישנם טיפוסים שכוח הנתינה שלהם חזק יותר, ועשויים להתקשות בצמצום עצמם על-מנת לקבל; וישנם טיפוסים שכוח הלקיחה שלהם חזק יותר, ויצטרכו לעבוד קשה כדי לשבור את מידתם ולתת לאחרים. כל אחד לפי תפקידו ותהליכו בעולם.
כמדומני שאת טיפוס שיודעת לתת. את נותנת הרבה. ולכן קשה לתת לך. הכל מסודר ומאורגן לפי התכנית שלך. את יודעת טוב מכולם איך לנהל את הבית, ומה התינוקת צריכה. אם בעלך נותן לך, הוא צריך לתת בדיוק לפי הטעם שלך ("מעצבן אותי שהוא מעלים עין מדברים").
אדם שרוצה לתת, והצד השני מותח עליו ועל נתינותיו ביקורת תמידית, בסוף יפסיק לתת ("הוא לא יעשה על דעת עצמו את מטלות הבית"). הצורך שלך לומר לו כל הזמן מה ואיך לעשות, חוסם אותו מלתת.
לכן, כדי לאפשר לבעלך לתת לך, עלייך לצמצם את עצמך לתוך עמדת מקבל – להבין שהוא נותן כמו שהוא מבין, וזה בסדר (מובן מאליו שמדובר בגבול הנורמלי, כאשר לא ייגרם כל נזק לתינוקת וכדומה). לתינוקת שלך יש אבא ואמא, ולא במקרה מדובר בשני אנשים שונים. לכל אחד העדפות שונות, טעם שונה, מידות אחרות, ואף אחד אינו מושלם.
כמובן שיש אפשרות של שיח בוגר בין שניכם ותיאום עמדות. את יכולה לספר לו איך את מעדיפה שיסדר את החדר, או מתי להשכיב את התינוקת לישון. אבל כשאת נותנת לו לעזור לך – דבר מבורך מאד, משתף ומעמיק את הקשר – היי בעמדת מקבל. צמצמי את עצמך. תני לו לעזור בדרך שלו. האמיני בו, שיש לו את היכולת, והאירי בזרקור מאיר את מה שהוא כן עשה.
אני מאחלת לך עלייה וצמיחה בתהליך, וכי תמצאי את נקודות האושר שבדרך,
תמר פ.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
2 תגובות
תשובה חכמה ומחכימה. תודה.
אני חושב גם שיש תפקידים אותם הגבר מבצע, ויש תפקידים שאותם האשה יותר מבצעת. למשל, יציאה לעבודה עבור פרנסת הבית זה יותר קשור לבעל. ולא לאישה. חוץ ממקרים שחפצה האישה בבעל אברך שיעסוק בתורה הקדושה… זה שונה שם לעיתים.
אבל קורה לפעמים, כך אני חושב, שהבעל נתפס כאדם אכזר, שלא משתף פעולה בבית.. אבל זה לא מרצון, לא בכוונה, פשוט כי הוא סחוט מהעבודה, ומעומס היום יום…
כמובן זה לא פוטר אותנו הגברים מלעזור בבית. להיפך.. זוהי הברכה בשפע ובפרנסה… זה חיים בריאים.
תראי יש המון גברים כאלה שהאישה כל דבר צריכה להגיד לו,כמובן לפעמים זה גם הפוך,שהגבר צריך להגיד לאישה מה לעשות,כי בכל זוג יש שני ניגודים,מה שאת הוא בדיוק הפוך ממך,וכן להיפך,לדעתי לקבל אותו איך שהוא להאמין שיש בו המון טוב,ובהזדמנות שטוב לך איתו להסביר לו בצורה מכובדת מה שקשה לך שכל דבר את צריכה להסביר לו,אבל שוב לבל אותו איך שהוא ותזכרי שהוא לא נגדך זה רק הטבע שלו וזה יכל להיות הפוך,שאת היית כמהו,בהצלחה רבה רבה לך.