שלום לך שואלת יקרה מאוד.

התרגשתי מאוד מהמעמד הנשגב שאת מיחסת לבן זוג עתידי שיכנס לחייך, עד כדי כך כשכשאת מכוונת להיות קשורה בו את מרגישה שמתמעטת בקרבך התלות בקדוש ברוך הוא.

אך יחד עם ההתרגשות שלי, אני מרגישה שאולי ניסיון החיים שלי יכול לסייע לך להבין את החוויה שלך, ולפרש אותה באופן שיתאים לך יותר מהדיכוטומיות שכפית על ליבך. או בן זוג או השם בקרבך. האומנם?

שימי לב יקרה, היכרות לצורך נישואין היא החוויה הכי חדשה והכי "זרה" לך מכל החוויות שחווית עד כה. זו חוויה שבהחלט מרגשת ובפרט כשאת מניחה מראש שאת נפגשת למטרות רציניות, ומבינה את גודל המעמד וכו'… החוויה הזו כל כך עוצמתית עבורך, שהיא ממלאת את כל כולך. לא נראה לי שהקב"ה נעלם מלבך, לא יתכן, שהוא שקע למצולות תודעתך. יותר הגיוני שהחוויה החדשה צפה ומציפה אותך בראש וברגש כך שאת מרגישה מליאה בה, הוגה בה מצד אל צד מהפכת בתודעתך וכדומה. המחשבות האלה שיש בהן ערבוב של ריגושים והתרגשות יחד עם עומס של דיונים ולבטים עצמאיים, הם בהחלט עומס קוגניטיבי ש"מגרש" כל מחשבה אחרת. בסך הכל המקום בתודעה שלנו מוגבל. אין לנו חלל אינסופי לכל המחשבות בו זמנית. כך קורה שמחשבות שהן בדרגת חשיבות גבוהה בזמן אפס מסוים "משתלטות" על כל החלל התודעתי. האבסורד הוא שהקב"ה ברא אותנו כך, עם תודעה אנושית מוגבלת וידע מראש שכך ננהג בעתות מסוימים.

לפי היבט זה את לגמרי יכולה להירגע ולהבין שבזמן שאת טרודה במחשבות אודות בן הזוג, הקב"ה לא נעלם, הוא פשוט "מתכנס ומצטמצם" בחדר הלב הפנימי ומאפשר לך להרחיב את חדרי הלב והראש למשימה החדשה. הקב"ה לא דואג שכשנאהב את בן הזוג נפסיק לאהוב אותו, או שאם נחוש תלויים בבן הזוג לא נרגיש "כגמול עלי אימו" כלפיו….הקב"ה מצפה מאיתנו לקשרי זוגיות משמעותיים אדרבה מבחינתו אהבת אישה לאישה, היא מקור להשראת השכינה, היא סיבה שהימצאות חזקה ונוכחת שלו בחיים הזוגיים. (אומרת הגמ’ (1) “דרש רבי עקיבא – איש ואישה זכו- שכינה בניהם. לא זכו- אש אוכלתן”.)

בחיים אחרי שההחלטה הגדולה של החיים מתקבלת, ותבחרי את בן זוגך והוא יבחר בך, בעזרת השם מתוך מקום עמוק של רצון, הקב"ה יצוף בחזרה מתהומות הלב, ותחושי את קרבתו, אהבתו והשגחתו. דווקא העובדה שאת מציינת שאחרי שהשידוך ירד הקב"ה עלה, מסבירה שהוא לא נעלם, אלא "הצטמצם זמנית" בעמקי לבבך.

בהיבט אחר, אולי את באמת מרגישה מעט ריחוק מהקב"ה והריחוק התבטא יותר כעת בזמן ההתרגשות, תמיד אפשר לעזור לעצמנו להתקרב לקב"ה.

קשה לי מאוד להציע הצעות איך מתחברים לקב"ה, כי כל אחת ואחד מרגיש אחרת את הקרבה, ושואף אחרת להרגיש קרבה. את יודעת מה את רוצה להרגיש כלפי הקב"ה. את יודעת באיזה זמנים או אופנים התחושה הזו, אפפה אותך. את יודעת איך את רוצה להרגיש. החזירי בעצמך לעצמך את הרגעים של קרבת השם לך טוב, בדרכים שנעימות לך.

מאחלת לך שהמשימה החשובה של מציאת בן זוג לחיים, תגיע לסיומה מתוך חוויה חיובית ומעצימה. מאחלת לך לחוש שהקב"ה נמצא אתך, שאת מרגישה את קרבתו, את הסיעתא דשמיא שהוא מרעיף עליך, את ההצטמצמות הזמנית שלו, כדי לאפשר לך מרחב לבחור בעצמך! ולעשות לביתך מכוחך.

גם אם לא בכל רגע, אבל בשלבים מסוימים בחיים תזכרי שאת כל הכוחות, המחשבות, השמחה, הרגשות, המשאבים הנפלאים שלך וכל כולך הוא יצר וברא, ואת שלו, את בהחלט ביתו.

לגבי שאלת התלות של אישה לבעלה. אני מתייחסת לכך בסוף כי זו שאלה היפותטית עבורך כעת.

כל אישה מרגישה אחרת את ההזדקקות שלה לאישה ואת הכמיה שלה להיות תלויה בו. יש נשים שקשורות רגשית לבעל ופחות תלויות בו במצבי חיים אחרים, ואפילו מעדיפות להיות עצמאיות.

יש נשים שאוהבות תלות….

חשוב שתוך כדי חווית הזוגיות תבררי לעצמך איך נוח, נעים, נכון וטוב לך להרגיש בזוגיות.

ושוב זוגיות שממלאת את בני הזוג לא ממעיטה מקרבה מהקב"ה. את תזכי בעזרת השם, להתפלל לבקש ולהודות לקב"ה הרבה מתוך זוגיות טובה. ושניכם יחד תכמהו ותשתוקקו לאהבתו ויראתו מבלי להמעיט או לפגום בזוגיותכם. כשתגיעי לשלב הזה עם מודעות גם תצלחי אותו כראוי לך.

מאחלת לך מסע מרגש ומעצים בדרך למציאת הזיווג והעצמת הקשר הרוחני.

אתך,

תקוה

[email protected]