שלום רב,
בפנייתך העלית שלשה היבטים שקשורים לתורה:
•היחס לתיאורים היסטוריים שבתנ״ך
•תלות אמיתות התורה בממצאים היסטוריים
•היות התורה מצד אחד אלוקית, ומצד שני גשמית ובלשון בני אדם
בדבריך ניכר שהינך מתייחס לתורתינו כמקור קדוש שניתן לנו מן השמיים, ומתוך הנחה זו צומחות להן שתי השאלות הנ״ל.
זוהי קרקע פוריה לגשת לנושאים אלה, ויישר כחך על שהינך מקדיש מחשבה לבירור האמת.
אפתח בשאלתך האחרונה, ומשם אחזור להשיב על הראשונה.
חושי בני האדם יכולים לתפוס דברים גשמיים בלבד, אך העולם הרוחני זוכה להכרה שכלית בלבד.
החיבור בין הגשם והרוח אינו מובן מאליו כלל, והוא אף מופרך.
בברכת ״אשר יצר״ אנו מודים על כך שהקב״ה ״מפליא לעשות״ – ופירש הרמ״א (אורח חיים ו,א) שהפלא הוא בכך שהוא קושר דבר רוחני (רוח האדם) בדבר גשמי.
כמו״כ החיבור שבין הקב״ה לעולמו הוא דבר פלא שאינו נתפס בשכלינו, ולא בכדי הבעת פליאה על כך.
מאידך תכלית בריאת העולם היא דווקא בחיבור הבלתי מובן הזה, והכלי להשגת מטרה זו היא ע״י התורה.
חז״ל (מדרש תנחומא וארא ט״ו) המשילו את מתן תורה באופן הבא:
אמר הקדוש ברוך הוא, "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" (תהלים קטו, טז). משל למה הדבר דומה? למלך שגזר ואמר: בני רומי לא ירדו לסוריא, ובני סוריא לא יעלו לרומי. כך כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, גזר ואמר: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". שבקש ליתן את התורה, בטל את הגזרה הראשונה ואמר: התחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל, שנאמר: "וירד ה' על הר סיני" וגו' (שמות יט, כ).
העליונים בדברי חז״ל הם העולמות הרוחניים, ואילו התחתונים מרמזים על העולם הגשמי.
התורה עוסקת בנושאים גשמיים, אך טומנת בחובה עולם רוחני עשיר שמקשר אותנו עם הקב״ה.
כאמור, היכולת של התורה לעשות חיבור שכזה אינו נשמע הגיוני עבורינו.
עם זאת ברצוני להוסיף עוד משל שימחיש את המתואר.
תלמיד צעיר אינו יכול להשיג את רמת ההבנה של מורו, בפרט אם מדובר באיש חכם שעסק בלימוד כך ימי חייו.
גדולתו של המורה היא ביכולתו לצמצם את דבריו לרמתו של התלמיד מצד אחד, ומצד שני להטמין בתוך דבריו את עומק הבנתו. לכשיגדל התלמיד ויחזור על תלמודו, הוא יבחין בכל פעם בעומק חדש בדברי מורו שלא היו נראים לעין בלימוד הראשוני.
יתרה מזו, הלימוד לא רק יקשר אותו לשכלו של מורו. העיון בחומר הלימוד יגרום לו להקשר לכלל דמותו של המורה.
כך הוא גם בקשר לתורה – היא אמנם דנה בעולם החומרי אך מכילה עומק רוחני שנחשף למי שזוכה לכך. יתרה מזו, לימוד התורה לא רק מקשר אותנו לחכמתו של הקב״ה כי אם לו בעצמו.
מעבר להבט הפלאי שבתורה, היא מכילה גם מסרים מוסריים שמטרתם לתקן את התנהגות בני האדם.
בנקודה זו ברצוני לפנות לשאלתך הראשונה.
התורה משתמשת בארועים היסטורים לא כדי לתעד ימות עולם, כי אם בכדי שנלמד מתוכם דרך חיים.
אמונתינו בהיות התורה מן השמיים אינה נובעת מהיותה מתאימה לארועים היסטוריים, כי אם מהמסורת שיש בידינו מאבותינו.
רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (א, כ״ה) מבאר שאמונתינו מיוסדת על כך שעם רב מבני ישראל ראו בעיניהם כיצד הוציאם הקב״ה ממצרים ונתן להם את התורה, ובלשונו – ״דבר שנתברר לבני ישראל בראשונה על פי ראות עינים, ואחרי כן נמסר לאיש מפי איש בקבלה הדומה למראה עינים״.
כתבת שישנן עדויות סותרות לגבי אמיתותם של עובדות היסטורות שיש בתנ״ך.
במקרים לא מעטים נכתבו דברים שמיישבים את הסתירות ומקיימים את דברי התורה.
אציין כדוגמה את ספרו של יצחק מייטליס ״לחפור את התנ״ך״ אשר דן בממצאים ארכיאולוגים עדכניים שמתיישבים עם כתבי המקרא.
יחד עם זאת ראוי לזכור שיתכן מצב בו אכן המקרא יתעד ארוע שלא כמדוייק בכדי להפיק ממנו לקח מוסרי.
הגמרא (בבא בתרא טו,א) מביאה מחלוקת לגבי תקופת חייו של איוב. האפשרויות שעולות הן שהוא היה חי בימי האבות, בימי משה, בימי דוד, או שהוא היה חלק מעולי בבל. ר׳ שמואל בר נחמני סובר שאיוב לא היה ולא נברא וכל סיפורו אינו אלא משל.
הרמב״ם במורה נבוכים (חלק ג׳, פרק כ״ב-כ״ג) אומר שריבוי הדיעות לגבי תקופת חייו מחזקת את דברי מי שאומר שהוא לא היה ולא נברא. מטרתו של ספר איוב היא להביא דיעות שונות שמבארות כיצד ישנה מציאות של ״צדיק ורע לו״, ושאין דעת ה׳ כדעתינו.
הרי לנו דוגמה לסיפור שמציאותו מוטלת בספק, אך נכלל בספר התנ״ך במטרה ללמד אותנו דרך ה׳.
השבתי באופן כללי לשאלתך, אך במידה ותרצה התייחסות פרטנית לגבי ארועים היסטורים ספציפיים תוכל לכתוב לי בכל עת.
אני מודה לך על פנייתך ומאחל לך הרבה הצלחה בכל אשר תפנה.
רפאל
lieber.raph@gmail.com
דלג לתוכן
תגובה אחת
עצם העניין שהמומחים בתחום מגיעים למסקנות הנוגדות את האמונה אין בה בכדי להפליא, הרמב"ם כתב באגרת תימן שבמשך הדורות תמיד היו לנו שני סוגי אויבים האחד אויב הנלחם בחיינו ואחד הנלחם באמונתנו, וכמו שרואים שבמשך הדורות עברו התחלפו האויבים מפעם לפעם עד שנפלו ואנו נשארנו, ראיתי גם בספר "שירי משכיל" להרה"ק ר' הילל מקאלמייא שכתב שיש קליפה הנקראת "בליאל" שאחוזה בחוכמות החיצוניות וגורמת לעוסקים בהם להכחיש את האלוקות,
כמובן שאין מזה תשובה ספציפית על איזה טענה, ובודאי שלכל טענה צריך למצוא תשובה, אך איני רואה סיבה להעדיף מראש דוקא את דעת המומחים, בנושא הארכיאולוגה נתחברו כמה ספרים המראים שע"י חישוב שונה של התיארוך בהחלט יש התאמה בין המסופר בתורה ובין הארכיאולוגיה, כמו הספר "תקופות בתוהו" "התנ"ך האבוד", "מקרא וארכיאולגיה", אני יודע שאין אלו השיטות הקונבנציונליות, אך אני חושב שאין בכך בכדי לומר שאין דבריהם נכונים, ניסתי לחפש ביקורות ענייניות לגבי טענתו של וליקובסקי וכל מה שמצאתי הם טענות שאינו מדען, והתייחסויות לדברים אחרים שהוא אמר ותוך התעלמות מגוף הטענה לגבי שינוי התיארוך, איני אומר שאין שאלות על שיטתו, אך מצד שני גם על התיארוך המקובל יש לא מעט שאלות, וגם דברים שנראים ממש אבסורדיים, כיום יש מכון הנקרא "המטרה אמת" בראשות פרופ' דורון אורבך, הם מובילים פרוייקט הנקרא פרוייקט וליקובסקי, ע"מ לחקור בצורה ביקורתית את טענותיו בלא משוא פנים, שוה לברר אצלו את המצב,
כמו"כ יש ספר "לחפור את התנ"ך" שמיישב את ממצאי הארכיאולגיה עם המקרא גם ע"פ השיטה הקונבנציונלית.