שלום לך.
תרשי לי לפני התשובה להזדהות עם הסיטואציה בה השאלה עלתה אצלך.
רצית להתחבר לתפילה – ללמוד את הסידור, שזה בעצם להרגיש יותר חלק מהסיפור של היהדות ושל עבודת ה', ודוקא מהביקוש הזה נולד ריחוק ופער.
המציאות הזה שאדם מבקש להתקרב – והוא מוצא ריחוק – היא כואבת ממש, ואני רוצה לברך אותך שלא תפסיקי לבקש להתחבר, ושתמיד תמצאי את החיבור הזה גם אם יש קושי בדרך.
ולגוף השאלה.
השאלה ברורה, כמו גם התסכול מהצורה בה את מוצאת שרבנים ומרצים עונים עליה.
את מרגישה שהם מנסים להתאים את עצמם ולהראות ליברלים.
כמו למשל סגנון השיח שעסוק בלהסביר כמה התורה דואגת לזכויות הנשים, וכמה היא מתארת את האשה כאישיות חשובה ונעלית.
ואת לא מתווכחת עם זה – אבל את שואלת, תכל'ס, אחרי הכל, התורה וחז"ל תופסים שיש מקום אחר לאשה, מקום שפחות יוצר ופועל במרחב הציבורי וגם פחות מרכזי במובן של תורה ומצוות, את מצביעה של ברכת 'שלא עשני אשה' שמבטאת את זה.
אז, אולי התורה מכבדת את האשה ודואגת לה. אבל מה פשר חוסר השוויון הזה? למה? מה זה ה'דיקטטורה' הזו?
זו הרגשה קשה ושאלה נכונה.
אבל לפני שאומר לך מה שאני מרגיש על הנושא, חשוב לי להדגיש, גם צורת השיח הקלאסית, זו שמדגישה את הצדדים שהתורה מכבדת ומיקרת את האשה – זה לא שקר, זה שיח נכון שגם יש בכוחו לתת הרגשה טובה ולהעניק הזדהות למי שמרגישה אולי שלא מכבדים אותה או שמנסים להשתיק אותה – אלו נקודות נכונות. אבל את מבקשת יותר.
את מבקשת להבין – אבל מה כן יש פה? ולמה?
מאיפה מגיעה התפיסה שאין כאן שוויון מוחלט? למה? בגלל שהגבר יותר חזק הוא השתלט על האשה ודחק את המקום שלה?
אני רוצה להקדים לך הקדמה קצרה שהיא חשובה להבנת הנושא והיא חשובה גם להבנת נושאים רבים ושונים בפרט כאלו שעסוקים בחיבור ליהדות ולמסורת.
אחד הטעויות הגדולות שלנו – זה לשפוט ולהביט בעולמות אחרים מתוך המשקפים שלנו.
לנסות לנתח ולהבין חלקים מתוך תרבות שלמה וכוללת מתוך משקפי תרבות שאנו חיים בה.
זה לא נכון. לא אמיתי, ולעיתים יוצר עיוותים וחוסר הבנה מוחלט.
אני חושב שיש הרבה שיח היום שדן ושופט את העולם הישן בצורה מוטעית – וזה נובע מחוסר הסכמה או נכונות להביט על העולם שעליו אנחנו דנים ואותו אנו מבקשים לנתח מתוך ניסיון אמיתי להיכנס לתוכו ולהבין אותו עם הכלים שלו, באמת וכנות.
אכן, זה קשה. קשה לצאת מהעולם שלי, ומכלי ההבנה שלי ולנסות להבין 'איך הוא הבין' – וזה גם לא אפשרי בצורה מוחלטת, קשה לבן אדם להתנתק מהצורה בה הוא חי וחושב – אבל אם רוצים קצת להבין עולמות אחרים – אנחנו חייבים לנסות לצאת מעצמנו ולנסות בכנות להבין אותם.
לעיתים זה ממש מכעיס, עד כדי שזה נראה שלא רק רשלנות יש כאן, אלא גם קצת רוע לב, וגאווה.
אני חייב להביא דוגמא שהכעיסה אותי מאד ומבטאת את העניין בצורה קיצונית:
ראיתי מאמר שכתב אדם שמתיימר להיות רציני ממש, בו הוא מתאר שלפי דעתו כל מושג טומאת הנידה שייך לרצון של החברה הגברית לשלוט באשה ולהרחיק אותה מהחיים הציבוריים…
מה פשר הדבר? זה אומר שזה אדם שלא מכיר בכלל במערכת של טומאה וטהרה, לא מסוגל להעמיק בכל פרשות הטומאה ולמצוא את האידיאל של הטהרה והצורה בה הוא מתגשם בחיים.
והוא אומר לעצמו – הרי אין באמת מושג להאמין בטומאה וטהרה, אלא מה כן יש? כח!
ואז בצמצום גאוותני, הוא מסיק שכל מושג הטומאה נועד לשלוט באשה.
זו אטימות, חוסר רצינות ובעיקר חוסר נכונות לצאת מעצמי באמת לקראת העולם של השני.
בקיצור, בשביל באמת להבין עולם, עלינו להביט בו באופן רחב מאד, ללמוד על דברים נוספים שמאפיינים את עולמו של השני ולנסות לבנות מזה תמונה שלמה עד כמה שאנחנו יכולים – שרק בתמונה כוללת ניתן יהיה לשבץ את הפרט שאותו אנחנו מבקשים להבין ולבאר.
ננסה לגעת בנושא בצורה כללית.
העולם העתיק מושתת על תפיסה עמוקה בה כל אדם נולד למציאות מסוימת – זה ה'שם' שלו, זו המשפחה שלו, יש לו מעמד מסוים יש לו הגדרה שהמציאות והסביבה העניקה לו.
אם נסתכל על היהדות למשל, אז יש כהנים, לויים וישראלים.
זה הרי דבר שבתפיסה של היום אנחנו לא מסוגלים להבין אותו.
שני תינוקות נולדו, לא חטאו, לא הזיקו לאיש – ואחד מהם רשאי להקריב קורבנות, להיכנס למקדש, זכאי למתנות כהונה, והשני – לא!
אפשר גם להרחיב את ההסתכלות לנושא רגיש יותר, בעולם העתיק – וגם העולם של התורה – מקבל את המושג של עבדות בשורשו. יש לזה מקום.
והלב שלנו, המערבי והחמוד, מתפלץ ממש – מה הקשר? למה? למה שאדם יהיה מתחת אדם? למה?
זה מביא את האדם לחוסר הזדהות מוחלט עם כל המערכת של התפיסות שהושתתו על יסודות שהוא אינו מצליח להכיר בהם ולחוש חלק מהם.
אבל רגע. לפי שאנחנו מוחקים, ואפילו לפני שאנחנו מנסים לחשוב מה נכון ומה לא.
בא נשאל את עצמנו – מה הם חשבו?
הם הרי חשבו שזה נכון. הם חיו כך. בפרט ביסודות שמושתתים על מצוות התורה, ככל הנראה יש איזו תפיסה שהולידה את הדברים הללו.
עולם שלם חשב כך במשך אלפי שנים – מה הוא חשב?
שוב, בואו נניח שניה בצד את 'מה נכון', בואו נשאל את עצמנו – אבל למה?
בואו ננסה לכנס לראש של הדברים, ללב.
אז מה הבעיה? אומרים אנשים מסוימים, כח. הכל זה כח, מי שהיה לו כח רמס את השני, מחק אותו ונתן לעצמו זכויות ומעמד.
אבל מי שמביט באמת בכל הפרטים, אם נדבר על חז"ל למשל, שזה עולמות שלמים של פרטים שנובעים מהתפיסה השורשית הזו – דיני חלל, וממזר, דיני הגר, דינים רבים שנוגעים לעמים מסוימים, ומבטאים גם הם את כך שהאדם נולד למשפחה, ולעם – ושיש משמעות לכך, שהאדם נולד לתוך סביבה ולתוך מציאות – מי שרואה את התמונה בכלליות רואה ברור שיש כאן תפיסת עולם רחבה ושורשית שהיא מקיפה כל כך ונוגעת בחלקי חיים רבים כל כך דבר שמכריח לגעת בנקודת השורש של התפיסה – וזה כאמור מורכב, אבל מי שמעוניין לנתח ולנסות לדון על הדברים מוכרח לנסות.
ננסה לרדת לשורש הדברים – מה נקודת הפער בין התפיסה של המערב לתפיסה של העולם העתיק שחז"ל במידה מסוימת הם חלק ממנו (עוד מעט נראה מה התורה שינתה בתפיסה הזו, אבל בשפה ותפיסה הבסיסית יש תפיסה אחת רחבה).
שורש הנושא הוא – כמה האדם מקבל את המציאות כמו שהוא, וכמה הוא מנסה לפרק ולשנות אותה.
האדם נולד לעולם, מה שהוא רואה מול עיניו זה מציאות, עולם, טבע, ומערכות של חיים.
האדם הטבעי (כך נקרא מעכשיו לאדם מהעולם הישן), מגיע למציאות מתוך חוסר יומרנות מוחלט, הוא בוחן את מרחב החיים אליו הוא הגיע, או בודק כיצד העולם פועל והוא חי במרחב של החיים שהמציאות העניקה והוא מעצב את החיים שלו בגבולות של הטבע.
יש לו משפחה. הוא מרגיש חלק ממנה. הוא באמת חלק ממנה, יש לו עם, זה הוא הוא נולד אליו והסביבה שהוא נולד אליה זה ה'אני' הכי מהותי שלו, זה ההגדרה השורשית שלו.
הוא לעולם לא חשב 'לבחור' לו זהות אחרת. מה הקשר? זו המציאות שלו.
איסורי התורה למשל על עמון ומואב או עמלק – נובעים בהכרח מתוך תפיסה שיש מושג של 'עם' של פרט שהוא חלק מהעם – זה הוא.
התפיסה הזו שורשה באמונה – לא בהכרח אמונה יהודית של תורה וייחוד – אלא אמונה עמוקה בכך שהמציאות ועולם מגלמים דבר אמיתי, אלוקי.
ומי הוא האדם הקטן שיתקומם מול המציאות?
גם עבד למשל, לא הרגיש שיש כאן 'חוסר הוגנות' בכך שהוא נולד למשפחת עבדים, אני לא יודע אם היה לו כיף שם… אבל לא הייתה לו או לאי מי תחושה שיש כאן איזה עוול – הוא נולד למשפחה הזו, זה המרחב שהמציאות שמה אותו, וכמו שקרש זה קרש – אבן זה אבן – עבד זה עבד…
זה קשה לנו לחשוב על זה, אבל אם מנסים להיכנס ממש לעולם הזה שבו לכל דבר יש מקום, מרחב והשתייכות אפשר לתפוס את נקודת ההבנה בזה.
עכשיו נתקדם לאשה.
בעולם כזה, האשה קמה בבוקר, בוחנת את המציאות, שלה, של העולם, ומוצאת את עצמה מתאימה ומיועדת למציאות שונה מזו של הגבר.
המציאות של האשה שהיא בנויה עם יכולת ללדת, להניק, המציאות של הריון, הרוך הנשי והרגש – לא משמשות אצלה רק כ'רצון' להיות במקום אותו חשה שמתאים לה – אלא הרבה יותר מזה – זו הבנה מוחלטת – שזה המקום שלה במציאות, זה המרחב שלה, זה הייעוד שהטבע האלוקי הכין עבורה.
כמו שהיהודי אף פעם לא שאל (עד התקופה האחרונה) – למה זה שנולדתי לעם היהודי זה מחייב אותי במצוות שאבותיי קבלו על עצמם בברית. הוא הבין שהוא נולד לעם, שהוא חלק ממנו – וזה המקום שלו במציאות.
האשה חשה, שזה המקום שלה.
לכן ברוב התקופות לא היה אי מי שחשב שזה לא הוגן שהיא לא מובילה את המציאות, או שזה עוול שהמקום שלה הוא בבית והמקום של בעלה זה לצאת לצוד צייד או להביא פרנסה.
זו מין ענווה כזו מול המציאות.
אפשר להבין שהגבר שמוצא שהתפקיד שלו הוא משמעותי ומרכזי יותר, שהוא מוביל ומפרנס, כמו גם במובן הרוחני שהוא זה שמוטלים עליו המצוות – מודה לה' על התפקיד המרכזי שניתן לו בקידום המציאות, כמו למשל כהן, שמודה לה' על הזכות שנתן לו להיות משמעותי יותר.
דווקא כאן, התורה ואמונת הייחוד – הם אלו שהביאו לעולם את ההכרה בזכות הקיום המוחלטת של כל האדם.
(כמו שכתבתי בתשובה ל'שאלות גדולות על הקשר עם אלוקים') – אמונת הייחוד אמרה שאלוקים אחד ברא את העולם, שאלוקים מעניין בכל העולם, וחפץ בקיומו ובטובו.
התורה מלאה במצוות של יחס הוגן לכל בן אדם, ושמירה על זכויות האשה. נכון. התורה לא ביטלה את התפיסה השורשית על המקום והייעוד – אבל היא דאגה לזכויות ולנוחות של כל אדם שהוא בצלם אלוקים.
הבשורה של 'צלם אלוקים' – היא תפיסה שכל אדם מכל מעמד שהוא מגלם קיום ואמת אלוקית ולכן קריטי לשמור על זכויותיו ולדאוג לרווחתו וטובתו.
מה השתנה בתפיסה שלנו?
המערב ריסק הכל.
השורש זו כפירה עמוקה. בעולם. בטבע ובאלוקים.
אין כלום. רק אותי.
ואני – מי אני?
מי שאני בוחר. מה שאני רוצה. איך שאני מרגיש.
ואין עם. ואין משפחה. ואין שבט. ואין מהות.
אין כלום. כלום. כלום.
בעולם שכזה, גם אם האשה מוצאת את עצמה מצד הטבע שלה ומצד המציאות מיועדת למקום מסוים, הדבר אינו גורם לה לחשוב שהדבר משמעותי עבורה – האדם הוא מעצב את המציאות, והמציאות הטבעית כמות שהיא – איננה משמעותית כלל וכלל.
מכאן מגיעה למערב התפרקות הזהויות שלו, והכל מותר, והכל ראוי – ואין שום מגבלות של טבע ומציאות שמנווטים אותי או מכוונים את דרכי.
אי אפשר להתכחש. יש בו גם נקודות אמת במערב, וברור שכמו כל תהליך משמעותי ועמוק הוא האיר נקודות מסוימות וחשובות.
האינדיבידואליות שהוא פיתח היא חשובה, זה ברור שיש מקום עמוק לכל פרט גם באופן עצמי ואישי, וגם ברור שהפמיניזם יש בו נקודות אמת גדולות – אבל עדיין אין בכך בכדי לשנות ולעצב באופן מוחלט את תפיסת השורש על הדברים.
עד כאן לא ניסיתי לשכנע או לנסות להצדיק צד מסוים.
רק לנסות לתאר ולחוש מאיזה שורש הגיעה התפיסה.
אני מרגיש שכשזה מוצג ככה זה כבר עדין יותר, פחות פוגע, כבר לא מרגיש משהו כוחני, 'דיקטטורי' או משהו כזה.
מה נכון?
ובכן. התורה צודקת!
אני מאמין שהתורה היא דברו של האלוקים וזו האמת.
אני חושב, כמו שכבר כתבתי שמצוות רבות בתורה מובנות על פי השפה והמערכת העולם הישן החזיק בה – שזו גם תפיסה אמונית יותר.
אבל בד בבד אין בזה בכדי למחוק או לשלול את כל השפעות התפיסה המערבית – זו שמקיפה אותנו ואנו חיים בתוכה.
למשל, הרב אליהו מאיר פיבלזון, בשיעורו, הבחין בעדינות בין 'עזר כנגדו' לבין 'והוא ימשול בך'. (אני מפרש את הדברים לפי הבנתי): כמו שאמרנו, יש את המקום של האשה בבריאה, יש לה את הייעוד המיוחד שלה, אבל יש גם קללה, יתכן מאד שחלק משמעותי מהיחס השלילי שהיה מצוי אצל האשה – בכלל לא נבע מהמקום עמוק והאמיתי שמיועד עבורה אלא כתוצאה מהקלקול של העולם – מהקללה.
קללות, אמר הרב, אין מצווה לקיים… ואדרבה, רבנו בעל ה'בן מלך', מצביע ('בן מלך' – בראשית) על השינוי ביחס לנשים כדוגמה לקללה שהולכת ונתקנת – לפי דבריהם, זו דוגמא שאכן דוקא המערב והפמיניזם הביא להארה של תיקון מסוים.
אבל האם זה אומר ששורש התפיסה של המערב, זה שמפרק וכופר בהכל הוא הנכון? בכלל לא.
זו מלאכה גדולה, זהירה ואחראית, מלאכה שחייבת להישקל גם בדעת תורה רחבה – מה ניתן לקבל ומה סותר לשורש התפיסה של התורה ושל מסורת חז"ל.
רק נגעתי מעט בסוגיא ארוכת היקף אבל בכל זאת אני מקווה שהדברים יהיו לתועלת.
בברכה שעבודת ה' והתורה ומצוות יאירו את העולם ואת כולנו.
שלום
[email protected]
דלג לתוכן
15 תגובות
משיב נכבד.
הדברים מובנים.
אבל לא התקבלה תשובה לשאלה.
אפשר שגבר יברך "שעשני כרצונו"…
מה כל כך נורא בלהיעשות אישה, עד כדי כך שיש מקום לברך על כך שזה לא קרה לו??
לא נורא בכלל אבל לגבר יש משמעות דתית שלאישה אין, תוסיפי את היתרון הפיזי של הגברים על נשים שמשליך על הרבה תחומים.
שלום וברכה
מענה לשאלה על ברכת שלא עשני אשה.
בשו"ע סימן מ"ו סעיף ד'.
צריך לברך בכל יום
שלא עשני עובד כוכבים
שלא עשני עבד
שלא עשני אשה
ובט"ז ס"ק ד.
רבים מקשים למה תקנו ברכה זו דרך שלילית . ולא דרך חיובית.
דהיינו שעשני ישראל.
וכן בברכת שלא עשני אשה.
ומתרצים
עפ"י מאמר חז"ל במסכת עירובין י"ג:
ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא.
והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא
נמנו וגמרו
נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא
עכשיו שנברא יפשפש במעשיו
ואמרי לה ימשמש במעשיו.
ממשיך הט"ז לבאר.
על כן לא תקנו לברך על העשיה שנעשה האדם.
דטוב לנו שלא נעשה.
אלא לכל הפחות על שלא נעשה עכו"ם. שאינו מצווה כלל
שלא עשני עבד. אע"פ שמצווה במצוות עדיין זה לא מספק את המציאות שנברא.
ואפילו אשה שכבר יותר נעלה מהעבד.
אבל אינו מצווה בעשיית המצוות כאיש .
וא"כ פירוש הדבר כשאדם קם בבוקר ובא להודות להקב"ה שהינו חי וקיים.
עכ"ז עדיין טוב שלא נברא
ועכשיו שנברא נדרש ממנו קיום מצוות .
א"כ הברכה בכלל לא מתכויין ולא חושב לגבי האשה.
הברכה היא לאיש שאע"פ שטוב יותר שלא נברא
עכשיו שנברא יודה לפחות על זה שמחוייב במצוות
ויכול לקיים את המצוות יותר ממה שהעבד
ואפילו יותר מאשה.
לא בא לתת מקום חיובי או שלילי לאשה בכלל.
אלא התייחסות למושג שטוב שלא נברא…
ועכשיו שנברא יפשפש או ימשמש במעשיו .
היי ו שמצווה וחייב כל רגע לקיים מצוות ד'.
ללמוד ולהיות עסוק בתורה הקדושה.
לקיים מצוותיה בתמידות.
כל מצווה שיכול לקיים בפועל ישתדל לקיימה
ומצוות שאי אפשר לו…
או כי הוא לא כהן
או כי הוא בחוץ לארץ.
צריך ללמוד את המצוות
וצריך לפחות לדעת את המצוות.
בעולם מתוקן יש כלל
אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונשים.
אבל אדם שלא עובר על החוק אינו נענש…
אבל אשה לא תידרש ולא תישאל
מדוע אינה לומדת .
מדוע אינה מקיימת מצוות שהזמן גורם…
לסיכום :
זאת אומרת שזה ברכה כמו הצהרה שאנחנו הגברים מודים ומצהירים על החיוב שלנו ללמוד ולקיים.
א"כ השאלה צריכה להיות הפוכה
למה אותנו הגברים קיפחו…???
למה מחייבים אותנו ודורשים מאתנו
כל יום .
יום יום לקום מוקדם לפני סוף זמן קריאת שמע.
ולפני סוף זמן תפילה.
להניח תפילין ….
ללמוד כל היום…..
וכן על זו הדרך.
אז נכון התורה גזענית
ודורשת מאתנו הגברים הרבה יותר מאשר דורשת מנשים….
תשובה יפה מאוד ומיוחדת!
לדעתי חשוב להדגיש פן נוסף
שעם כל ההיררכיה המדוברת כאן, עלינו לזכור שרצונו של הקדוש ברוך הוא לא שנהיה במקום יותר גבוה בהיררכיה אלא שמתוך כוחותינו נעשה ככל אפשר למען שמו יתברך.
אנחנו אומרים שלא עשני גוי, זה כן אומר שיש היררכיה שיהודי נמצא מעל גוי כמו דברי הכוזרי. אבל זה לא אומר שאין לאותו גוי תפקיד משמעותי בעולמו של הקדוש ברוך הוא. אפילו אם הוא לא מתגייר.
התשובה מעניינת מציגה זווית אחרת ..
אם כי חלקית.
עדיין למה מברכים שלא עשני אישה?
זה פסוק קשה.
אני יודעת שזה אולי נשמע טפשי,
אבל יש שיר היום בחוץ שחלק מהמילים שלו הן " מה עשיתי ככ טוב שאלוקים ברא אותי אישה" ששמעתי את זה קודם כל אמרתי כמה חבל שזה לא מה שאנחנו מברכים.
ב.הזמרת לא יודעת שהברכה בתפילה היא הפוכה…..
אני מרגישה שהרבנים שבאים ואומרים שהאישה במעלתה הרוחנית גבוהה יותר ולפיכך לא חייבת בהכל ואז מנסים לעדן את הפסוק הזה מזלזלים באינלטגנציה שלנו – כנשים, כי אם היא הייתה יותר אף אחד לא היה מברך את זה….
אני מודה שקשה מאוד להרגשתי עד בלתי אפשרי, להסתכל על התורה במשקפיים של היום…
הבעיה שזה יוצר נתק…
ויישר כח על התשובה…
התורה לא מעודדת אי שיווין חוץ מהתר לגבר להתחתן עם כמה נשים.
ההלכה זה כבר סיפור אחר
מברכים על זה שהגבר קיבל יותר מצוות.
נכון, זה לא מתאים עם ערכי השוויון של העידן המודרני. אז מה? גם המציאות לא מתאימה איתם… וגם העולם המודרני עצמו לא שוויוני בעליל, ולכן יש בו עשירים ועניים, מעבידים ועובדים, בעלי כח ושררה ואנשים שאינם כאלה, ו… גם בעלי דעה שאומרים לאנשים אחרים לחשוב שכולם שווים…
ממליצה לך לקרוא את הספר "דרך הספירלה" של מרים קסמן
בדרך כלל ההסבר הוא פשוט: אשה פטורה ממצוות שקשורות עם הזמן והגבר מברך על זה שהוא חייב ביותר מצוות. אותו דבר ברוך שלא עשני עבד. עבד חייב במצוות כאשה, לכן מברך שלא עשני עבד. שלא עשני גוי- גוי חייב רק ב 7 מצוות בני נוח לכן מברך שלא עשני גוי. אשה מברכת שעשני כרצונו – כי בזה שיש לה תפקיד מיוחד היא עוזרת לבעלה להגיע יחד איתה לשלמות ולקרבה לבורא עולם.
התשובה פשוטה על פי תורת הסוד
בלי ללכת סחור סחור
הגבר מודה לה' שלא עשה אותו 'מקבל'
אלא 'נותן'! זהו פשוט.
ואין קשר לשאלה, מי יותר ממי
יש נשים ששמות בכיס הקטן את כל הגברים.
וכבר היו בעם ישראל "גדולות דור"
שהעם בא למשפט וקבלת עצה.
ביראת שמים מופלגת כדבורה הנביאה וכו' אשת לפידות
שהייתה מקבלת קהל תחת עץ התומר בפרהסיה, ולא בחדר, כדי לשמור על כללי הצניעות. ולרמז על שקיפות במשפט.
(תחשבו רגע על ר' חיים או על אדמור, כרבנית או אדמורית המנהיגה את העם)
וכבר מובא בתנא דבי אליהו המיוחס לאליהו הנביא "כשם שמואל ברמה כך דבורה ברמה"
שוויון מלא מלא.
והדברים ידועים.
תשובה יפה וכתובה מדהים. למרות זאת הרבה ממה שנכתב לא עבר לי בגרון, אני אשמח ממש להתיחסות של המשיב כי השאלות האלו מאוד מפריעה לי.
עשית כאן השוואה בין מעמד האישה לכהן, עבד וכו, והסברת שלפי התורה המקום בו אדם נולד קובע את היעוד שלו.
אני מסכימה עם הטענה,אבל לא מסכימה עם ההשוואה למעמד האישה.
את כל התופעות כמו עבד וכהן ניתן להסביר כמו שאמרת פחות או יותר- התורה טוענת שמה שאבותי קבלו עליהם מחייב אותי.זה דבר שאכן יותר קל להבין גם לאדם המערבי. אבל זה לא הנושא במעמד האישה לדעתי.
אין כזה עם או שבט שקוראים לו "נשים" שקיבל על עצמו תפקיד מיוחד. זו פשוט הצורה שבה הקב"ה ברא את עולמו: שיש קבוצה אחת של אנשים שתפקידה לפעול בעולם ולתקן אותו, וקבוצה שניה שתפקידה לסייע לראשונה ולדאוג להמשכיות של הסיפור הזה. זו הערכה מאד כללית וצורמת, וקשה לי לומר ככה, אבל זה מה שעלה מקריאה של התורה בלי לנסות לפרשן אותה בצורה שתהיה לי נעימה.
עיקר הבריאה היא עבור הגבר, והאישה- עזר כנגדו. ואת זה הדעת לא יכולה לסבול.
מאותה סיבה אני גם לא מקבלת את ההסבר שקיבלתי על פסול נשים לעדות או לדיינות, באותה רוח: יש תפקידים (כמו כהונה) שמיועדים רק לחלק מהעם.
זה לא נראה לי המקרה כאן: דיינות באופן כללי פתוחה לכל העם, אבל צריך להגיד מי ספציפית פסול לתפקיד זה. מי? נשים.
ולזה אני לא מצליחה למצוא שום סיבה מניחה את הדעת.
איזה סיבה שבעולם נשמעת לך מוצדקת לאסור על קבוצת אנשים לעסוק במקצוע מסוים?
(גם אם נניח שנשים הן דיינות פחות טובות, עדיין זו לא הצדקה לאסור עליהן לעשות את זה, אלא צריך לעשות מבחן שווה לכולם, ומי שיכשל- יכשל, בלי קשר לאם התמזל מזלו להיוולד זכר. האם למשל היה מקובל עליך שנשלול לך את הרשיון כי משרד הסטטיסטיקה בע"מ הוכיח שכל האנשים ששמם שלום נוהגים לנהוג בפזיזות?! צריך לבדוק כל מקרה לגופו).
סליחה על האריכות, השאלה פשוט בוערת לי והתשובה שלך היתה מאד ברמה אז אני אשמח שתענה גם על זה.
בעקרון אם הציבור מקבל על עצמו שאשה תהיה דיין היא כשרה.
להבנתי המניעה מנשים לעשות דברים מסוימים נובעת מהרצון למנוע את שינוי סדרי הטבע שיש היום ולוודא שכל אחד מתמקד בתפקידו. בעולם המערבי בו מעודדים נשים לעסוק בתפקידים גבריים זה בא על חשבון התפקידים הנשיים והתוצאות בהתאם (אחוז גירושין קטסטרופלי, אחוז ילודה אפסי, ירידה דרסטית בבריאות הנפש הנשית ועוד).
אל תקנו את כזבי הפמיניזם. זה הרס לכל כך הרבה נשים במערב את האושר, וזה מוכח במחקרים (ניתן לחפש ״פרדוקס האושר הנשי״). גם הקומוניזם הבטיח שוויון ואושר לחסידיו וכולנו ראינו לאן זה הוביל.
בעיקרון כל אחד כשר לדון אם בעלי הדין מקבלים אותו. אבל אין לה סמכות והפסיקות שלה לא מחייבות את הציבור. עדיין הפסול העקרוני קיים וצריך הסבר.
אני לא מקבלת את ההסבר שלך. דבר ראשון, זאת לגמרי הנחה שלך שהתפקידים האלה מתאימים לגברים בלבד, יכול להיות שזה רק ענין של חינוך. אבל נניח שאני מסכימה איתך ושיש תפקידים שפחות מתאימים לנשים. עדיין- זה לא אמור לתת זכות לאף אחד לאסור עלי לעסוק בתפקידים האלה. שיניחו לי להתמודד עם בריאות הנפש שלי. במיוחד כשמדובר בהנחות די לא מבוססות, לא חושבת שנשים פוליטיקאיות/ שופטות אומללות יותר, וגם אם כן- זו בחירה שלהן. זכותי לבחור במקצוע שלדעת חלק מהאנשים לא מתאים לי.
וגם- החרבה המערבית מורכבת מהרבה דברים, לזרוק את כל התחלואים שלה על פמיניזם זה הגזמה.
שלום חיה,
בריאות הנפש שלך היא לא רק עניין שלך, אלא של הציבור. אם הדיין, לדוגמא, לחוץ, מתוח ולא רגוע, אז שיקול הדעת שלו יהיה פגום. כושר הריכוז יפגע, הסבלנות לשבת שעות בדין ולהקשיב בריכוז לבעלי הדין, והריכוז ויישוב הדעת בפסיקת הדין. ההשפעה של הפגיעה שלו, פוגעת באחרים.
זה קצת כמו הטענה של נערות שרוצות להתגייס לצבא ולהיות קרביות. הן יכולות לטעון שהן מוכנות לספוג את הפגיעה הגופנית שצפויה להן (כי הרף מותאם לגברים, ולכן כמעט בודאות ינזקו). הטענה הזאת לא מספיקה כדי שישרתו, כי הפגיעה בהן פוגעת בכשירות הצבא ובמטרה שלשמה הוא נועד.
אם יצטרכו להוריד את הרמה למענן או שיצטרכו בעת קרב להגן גם עליהן, זה יפגע בכושר של החיילים להגן על העם ולמלא את תפקידם כראוי, כך שהמימוש האישי של האדם לא יכול לגבור על טובת הכלל ולפגוע בו.
השונות בין נשים לגברים היא ביולוגית ומולדת ומוכחת מחקרית, במדעי המוח מעשרות השנים האחרונות. תוכלי, למשל, לקרוא על זה בספר "מעבר למאדים ולנוגה" שכתב ג׳ון גריי. לנשים ההורמון המרכזי השונה מרמתו משל הגברים הוא אסטרוגן ולגברים טסטוסטרון. כל הורמון גורם לאיפיונים שונים. אסטרוגן מכוון לטיפוח, דאגה, שיתוף פעולה, עזרה, התחשבות וכל שאר התכונות שמאפשרות לאמא לגדל את צאצאיה בהתמסרות, כי זה התפקיד הביולוגי שלה, ולכן קיבלה כלים שיעזרו לה.
הגברים לעומת זאת, התברכו בטסטוסטרון, שאיפיוניו הם משימתיות, השגיות, התמקדות, תחרותיות, רצון עז להגן ולדאוג למי שתחת חסותם, יציבות ועוד.
אבולוציונית, התפקידים של שניהם משלימים זה את זו, כדי שיוכלו לדאוג להמשכיות העולם. האישה יולדת ומגדלת והבעל מגן ומפרנס (מאוחר יותר נכנס העניין הרומנטי לתמונה בין בני הזוג).
בגלל השינויים המהותיים האלה בין גברים לנשים, ובין העמידות שלהם לסטרס, ודרך ההתמודדות שלהם והכישורים השונים, יש תפקידים שיותר מתאימים לנשים ויש לגברים. יש מעטים שיכולים להיות בצד השני, אבל בגדול זאת החלוקה.
אף צד לא שווה יותר או פחות, כי זאת לא תחרות. יש שוני ביניהם, אבל שיוויון ערכי. שניהם מכוונים יחד למטרות גדולות מהם, כמו זוגיות, ילדים, קיום העם ועבודת השם, ורק יחד יוכלו להגיע למדרגה הזאת.
זה קצת כמו מפלגות בקואליציה. אם רוצים להעביר חוק, גם למפלגה קטנה יש כח לגרום לחוק לעבור או ליפול, כי צריך את כולם למען המטרה הגדולה. כל המפלגות חשובות. כך גם בזוגיות, הנושא הוא לא אני ואתה ותחרות בינינו, אלא שנינו יחד למען המטרה.
כשאישה מברכת שעשני כרצונו, לכאורה, זה כולל בתוכה הכל, אז למה צריך את שלא עשני גויה או שפחה? בגלל שיש פה כמה מדרגות שונות והיה צריך לפרט אותן. הכי פחות מצוות לגויה, מעליה לשפחה ומעליה ליהודיה בת חורין.
כך גם הגבר מודה על קיום המצוות שלו, שהוא יותר מהגוי, יותר מהעבד ויותר מהאישה. ולמה הגבר לא מודה על עצם היותו גבר?
כי הוא לא שלם רוחנית בדרגתו הנוכחית. הוא צריך הרבה מצוות כדי להשתלם במדרגה שלו, עד שיגיע לתיקון.
יחד עם זאת, מכיוון שהעולם שלנו הוא עולם התיקון, הוא שמח שיש לו הרבה מצוות לעשות, ושהוא יכול לקבל עליהן הרבה שכר ולעשות הרבה נחת רוח להשם, (בשונה מהאישה שיש לה פחות מצוות, אבל לא בגלל שהיא נחותה, אלא בגלל שהיא שלמה יותר ובדרגה רוחנית גבוהה יותר לכתחילה, ולכן זקוקה לפחות מצוות).
במובן הזה, ראיתי שהרב אורי שרקי כתב שהברכה "ברוך שעשני כרצונו" היא מעין צידוק הדין (להבדיל כמו בצידוק הדין של "ברוך דיין האמת"). שהאישה מקבלת על עצמה את זה שהיא נבראה שלמה ולכן היא מחויבת בפחות מצוות (ושבעולם הבא יש סיכוי שיתהפכו היוצרות והאישה תהיה שם בשמחה שהיא היתה אישה ולא גבר).
עד כאן הדיון השכלי.
לפעמים, יש לנו שאלות קשות על כל מיני דברים, שמתחת להן יושב כאב רגשי גדול וסבל. יתכן שבחיים האישיים אישה חוותה יחס של גזענות ודיקטטורה וסבלה רבות מהגברים בחייה (הורים, מורים, רבנים), היא או נשות משפחתה וזה מאוד כואב לה.
היא תוהה איך התורה שכל נתיבותיה שלום מאפשרת לגברים לנהוג, לפעמים, בנשים באופן לא מכבד, מקטין ופוגע, והיא מנסה למצוא לזה איזה הסבר, את מי אפשר להאשים בכאב הזה, ושאולי מישהו יתן מענה.
או שהתורה לא כזאת והגברים האלה נהגו שלא כהוגן, ואז אפשר לעבוד את השם בלב שקט יותר או שהיא כן כזאת ואז אפשר להילחם בה או לעזוב או דוקא להפסיק להיאבק במצב או כל בחירה אחרת שתאפשר לחיות עם המצב הזה.
הנקודה היא להבין מה בדיוק מקור השאלה, דיון פילוסופי או כאב רגשי עמוק, שמתכסה בשאלה אינטלקטואלית? אם רגשי, אז כדאי לפנות לטיפול רגשי ולעבד שם את הכאבים השונים, ואז גם ניסוח הברכה לא ממש ישנה, כי חווית החיים תהיה חיובית.
שיהיה לך בהצלחה רבה, ושבע"ה, תמצאי את התשובות שיניחו את דעתך ואת נפשך!
תודה על התשובה.
התקבל על דעתי