בס"ד

שלום יקרה

שנה טובה, ומתוקה! של טוב גלוי ונראה ומתוק.

שאלתך נגעה לליבי. הרגשתי אותך במעמקי המיצר. מיצרי הנפש, מיצרי הגוף, מיצרי המציאות הלא מתוקנת שבאה לידי ביטוי בהתמודדויות שלך בחיי היומיום: מול עצמך, מול אלוקייך, מול החברה שאת חיה בה, מול המשפחה. את מתארת שבחווייה שלך עבר עלייך ראש השנה נורא. הרגשת לא במקום שלך, לא במיטבך מבחינה פיזית ובנוסף לכל זה, גם היית צריכה להתמודד עם אוירה שמאתגרת את אוירת הקדושה, לה את כל כך מייחלת. את מרגישה במקום נמוך כל כך, שפל כל כך עד שאפילו היכולת שלך לקוות לעתיד טוב יותר עבורך, נסדקת.

את שואלת איך ממשיכים מכאן, מה הלאה. את חוששת שאולי אפילו ה' כועס.

יקרה, לאורך כל המכתב שלך, בכל הסיטואציות השונות שתיארת, אני מוצאת חשש אחד שחוזר על עצמו, גם בתחושה מול עצמך, גם בתחושה מול השכונה, והשידוכים, וגם מול אלוקים. בכל הסיטואציות שתיארת, עולה השאלה, החשש, הספק העצמי: האם אני ראויה? ככה, כפי שאני, גם אם לא הספקתי להתארגן, גם אם אני שומעת שירים לא מתאימים, גם אם אני לא מצליחה לעמוד בציפיות של עצמי…. האם בכל זאת, יש בי טוב? האם יש לי מקום, וקיום, גם כך?

אינני יודעת מה עברת בחייך, איך גדלת, ומה ההתניות שנצרבו בך, אבל כנראה שהיה שם משהו, שגרם לך לפקפוק העצמי הזה. ולא פלא שנמאס לך. מתיש מאד לחיות בתחושה תמידית של חוסר שביעות רצון עצמית, של ספק בעצם היותי טובה וראויה. אבל זה לא חייב להמשיך ככה. אפשר להשתנות מבפנים, להשתחרר, להצליח לקבל את כל החלקים שבנו, כמעט להוולד מחדש.

הבסיס לכל זה, הוא ההבנה, שיש בך טוב עצמי. טוב שאי אפשר לפגום בו, טוב נצחי וקיים, חלק אלוק ממעל ממש. והחלק הזה, לא משנה מה עברנו, נשאר טהור. גם אם הוא מכוסה, אפשר לאפשר לו להתגלות.

ואותו אלקים, שנתן בתוכך את חלקו, מאמין בך ומקיים אותך, ומחזיר לך את נשמתך מדי בוקר בבוקרו, כדי שאת במקום שלך, תגלי את האור המיוחד שלו, שמאיר דרכך, דווקא דרכך, בעולם.

ואם הוא נותן בך אמון, בטוב שלך, אם הוא סומך עלייך, אז… איך את יכולה שלא להאמין בטוב הזה בעצמך?

וכן, אני יודעת, לפעמים הטוב הזה מכוסה מעינינו בכל כך הרבה כיסויים, עד שנדמה לנו, שהוא לא קיים, שהוא לא חלק מאיתנו בכלל. ואז אפשר להיעזר. אפשר להעזר באשת מקצוע ולקלף יחד איתה לאט לאט את הכיסויים המסתירים. אפשר להעזר בתרגילי מודעות לטוב שבנו.

כשלב ראשון הייתי ממליצה לך לעשות לך נוהג קבוע, לכבוד השנה החדשה. בכל ערב, לפני השינה, את כותבת במחברת קבועה 5 נקודות טובות עלייך. זה יהיה קשה בהתחלה, אבל עם התרגול זה יהפוך קל יותר, וגם ההרגשה בעז"ה תשתנה לטובה.

וכמה מילים לסיום, בנוגע לתחושות המורכבות שמלוות אותך דווקא בימים האלה. הימים האלה, ר"ה, יום כיפור הם ימים שמביאים איתם תחושת מורכבות להרבה אנשים. התפיסות עליהן גדלנו, התמקדו הרבה פעמים בפן הנורא של הימים הנוראים. יראה, פחד, וגם… איזשהו ציור אידיאלי של איך אמורה להיראות תשובה, וקרבה, והתעלות רוחנית. ציור שהרבה פעמים רחוק ומנותק מאיתנו. אני לא באה לזלזל או לבטל את התפיסות הללו חלילה. אבל אני רוצה לומר לך, שהן מציגות אופן אחד של הסתכלות על המציאות.

ויש אופנים נוספים, ורבדים עמוקים ופנימיים יותר. וכשלומדים אותם (תורת החסידות למשל) מבינים שבכל מקום בו אנחנו נמצאים, גם בתחתית, ובשפל, יש לנו תפקיד, ושליחות.

דוד המלך אומר בתהלים: אם אסק שמים- שם אתה, ואציע שאול- הינך.

כשאני עולה לגבהים- לשמיים, אתה.—שם. שם מבטא מרחק, דרך ארוכה נוספת שעלי לעבור. אבל כשאני בתחתית, בשפל, בשאול- הינך. הנה אתה. מתי אנחנו אומרים הנה? כשאנחנו קרובים. כשזה ממש פה. דווקא במקומות הנמוכים הללו, יש פוטנציאל גדול לקרבה. ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה… נמצא ה' יתברך. ושם, בתחתית הזו, בהסתרה הזו, יש ערך עצום ונעלה לכל תנועה ושבריר תנועה שלך לכיוון הקדושה.

יקרה, המציאות שאת מתארת היא מציאות של מיצר. חנוק לך שם, וחשוך וצפוף. אבל כמו תינוק שנולד שצריך לעבור במעבר צר כל כך כדי לבקוע לעולם, וכמו קול השופר, שמתחיל במקום צר ויוצא החוצה למרחב, כך בעז"ה בקרוב ממש תזכי להרגיש את מן המיצר קראתי י-ה- ענני במרחב י-ה.

גמר חתימה טובה!!

אפרת