שלום לך

תודה רבה על השאלה החשובה. הסיבה להשתהות התשובה היא בדיוק חשיבותה של השאלה, ובעיקר – הרגישות המרובה של הנושא. אנסה להשיב תשובה – תשובה "אמתית" כלשונך, ובעיקר כנה – תוך הודאה כי אני משיב לעצמי לא פחות ממה שאני משיב לך.

הייתי מציע את הנחת המוצא הבאה. התורה אינה מבקשת לשנות את העולם הגשמי והאנושי, אותו היא מקבלת כנתון. היא מבקשת לקדש את החיים, לרומם אותם ולהעלות אותם לפסגת מעלת האנושות – אך לא להפוך אותם על פניהם, לשנות את יסודם הארציים והאנושיים. הרמב"ם, למשל, משתמש ביסוד זה בביאורו למצוות, ובפרט למצוות הקרבנות – אך גם אם לא נאמץ את גישתו הייחודית לעניין הקרבנות, נדמה שהיסוד חשוב ונכון.

על-פי עיקרון זה ניתן להבין למה התורה אינה אוסרת את העבדות – למרות שהיא נתפסת היום כלא-מוסרית בהגדרה. בעולמה של התורה העבדות הייתה מושרשת במארג הסוציולוגי והכלכלי של החברה. זוהי העובדה הנתונה, העולם הנתון שבמסגרתו ניתנה התורה, ומובן אפוא שהתורה קבעה חוקי עבדות – חוקים שהטיבו את מצבם של עבדים עשרת מונים ביחס למצבם בחברות מקבילות. בוודאי בכל הנוגע לעבד עברי (דרור קבוע מידי יובל, איסור "לא תרדה בו בפרך", דין "הענקה", ועוד) הם בוודאי כאור בהיר לעומת חשכת העבדות של התרבויות המקומיות.

האם התורה בעד העבדות? בוודאי שלא. התורה ממגרת את העבדות וממזערת את הרע שבה עד הגבול האפשרי. אם נדרוש אחר "רצון התורה", נדמה שיש להבין כי הרעיון המודרני של ביטול העבדות כליל תואם בהחלט את עמדת התורה, ויש לברך עליו – גם אם התורה לא ציוותה על כך.

אני מאמין שיש דמיון לכך בנושא של מעמד האישה ביהדות – אך יש גם שוני.

עד לא מכבר, נשים בעולם כולו היו בפירוש במעמד נחות מגברים. האישה הייתה טפלה לאיש לכל דבר ועניין, ומעמדה הנחות השתקף בביטויים חברתיים רבים. התורה מתייחסת למצב הנתון הזה, ומרוממת/מקדשת אותו בכך שהיא דואגת לשלומן של נשים (כגון במצוות "ולא תהיה לאישה" שדואגת לשלומה) והגדרה מחדש של היחס בין איש לאישה (ברית הקידושין). היא לא הופכת את המציאות האנושית על פניה, אלא פועלת במסגרת של מציאות נתונה.

אצל חז"ל המגמה ממשיכה. אמנם התורה מכירה ביכולת של אבא לקדש את בתו לאיש, אך חז"ל אסרו עליו לעשות כן, עד שתגדל הבת ותאמר "בזה אני רוצה". הכתובה (נחלקו בגמרא אם היא מן התורה או דרבנן) באה אף היא לשפר את מעמד האישה, וכן לאורך הדורות אנו עדים לתקנות ושינויים שהביאו לשיפור ועלייה במעמדן של נשים (אם תקנות רבנו גרשום לאסור את הפוליגמיה ואת הגירושין הכפויים, אם "שטר חצי זכר", ואם הקמת "בית יעקב" והמהפכה בחינוך התורני של בנות).

בדומה לדוגמה של עבדות, המגמה הזו, גם כאשר היא אינה משקפת את דין התורה (כגון "שטר חצי זכר" שמאפשר לבת לרשת גם במקום בנים), כמובן שאינה הולכת נגד התורה. היא דווקא ממשיכה את מסורת התורה של שיפור מעמד האישה.

התקדמות זו היא בהגדרה אטית. היהדות נסמכת על מסורת, והיא "שמרנית" במובן של המשכיות העבר, מההתגלות של סיני ועד היום. אותה "המשכיות" כוללת שינויים רבים מאד, אבל אלה אינם באים בדפוס של מהפכה אלא של התפתחות, על דרך "סיפור בהמשכים" כאשר כל דור כותב פרק נוסף. הפרק החדש הוא אמנם חדש, אבל הוא ממשיך את הסיפור מהפרק הקודם, וחייב להיות קוהרנטי כלפיו (המשל של "סיפור בהמשכים" נלקח מהגותו של רונלד דבורקין בתורת המשפט). מהפכה, פרק חדש שאינו מתקשר עם קודמיו, אינה אפשרית במסגרת היהדות ההלכתית.

למרות האמור, סוגיית מעמד האישה גם שונה מזו של עבדות. בניגוד לעבדות, שם ניתן להעלות על הדעת את ביטול המוסד כליל, ביחס למעמד האישה התורה קובעת בבירור הבדלים מהותיים בין המינים, ושוללת חזון של שוויון מלא במובן של sameness. האיש מקדש את האישה, ואין האישה מקדשת את האיש. האיש חייב במצוות עשה, והאישה פטורה. אלה דברים שאינם ניתנים לשינוי. וטוב שכך.

עם ולמרות השינויים שמתרחשים לאורך הדורות, התורה וההלכה מייצגים משהו מוחלט, ערכים שאינם משתנים. אלמלא אותם ערכים, מצוות, אמונות, הרי שהתורה תאבד את כל תוקפה, את כל מהותה כייצוג האלוקי בעולמנו ובחיינו. אנחנו אמנם מיישמים ומפרשים את הנצחי על-פי הנסיבות המשתנות של זמן ומקום, אבל אין לנו לשכוח שאכן מדובר ביסוד נצחי – שכן התורה הזאת לא תהא מוחלפת.

כאשר התורה אומרת "זכר ונקבה בראם", זאת אומרת שיש "זכר" ויש "נקבה". השניים שונים, והניסיון לטשטש את ההבחנה ביניהם אינו עולה בקנה אחד עם תפיסת התורה לדורותיה. אם ניקח את הרעיון של "שני המאורות הגדולים", המופיע הרבה במסורת ביחס לחלוקה בין זכר לנקבה, הרי שגם כאשר השמש והירח יהיו באותו גודל, עדיין הם יהיו שונים.

התורה מבקשת אפוא את שיפור מעמד האישה, אך לא את הפיכת האישה לגבר (או להפך). אלה נשארים שונים – והתורה בהחלט מכירה בכך. תפיסה זה לא שוללת את הפמיניזם, המבקש בסופו של יום לשפר את מעמד האישה – אך כן נותנת קריאת כיוון, ומתאימה יותר לקרול גיליגן ("בקול אחר") מלהגות של שוויון אבסולוטי. לספר מעורר מחשבות בנושא אציין לספרהּ של מרים קוסמן, Circle, Arrow, Spiral: Exploring Gender in Judaism.

אלה מחשבות שעולות לי בהקשר לסוגיה האמורה – מחשבות עדיין קצת ראשוניות, ואשמח אם תבני עליהן עוד. בנוגע לברכת "שלא עשני אישה", ייתכן שחז"ל קבעו את הברכה ביחס לקיום מצוות (כמקובל לומר – לגבר יש יותר מצוות, וידועים דברי המהר"ל שזה דווקא משום מעלתה של האישה), וייתכן שהברכה משקפת את מעמדה ומצבה של האישה (באופן כללי) בימי חז"ל. וייתכנו גם פירושים נוספים. אך איך שיהיה, לא נראה שמדובר במקור מכונן ביחס למעמד האישה ביהדות.

אני מקווה שלדברים תהיה תועלת, ומאחל לך כל טוב והצלחה בכל,

יהושע

[email protected]