שואלת יקרה!
התרגשתי מאוד מהשאלה שלך.
יש בך כ"כ הרבה אכפתיות, שימת לב
ורגישות לתלמיד שלך.
מאוד מרגש לראות את זה.
לשאלתך- איך אפשר לעזור לילד כשיש בבית הרבה קשיחות.
אכן הבית הינו לרוב המקור לכח של הילדים והרבה פעמים גם מקור להתמודדויות.
מכיוון שהילדים מאוד תלויים בהורים שלהם
מטפלים ואנשי חינוך מרגישים לא מעט תחושת חוסר אונים במקרים שיש קושי משמעותי אצל ההורים.
אני מאוד מזדהה עם התחושות שלך ויכולה לשתף אותך מה עוזר לי כמטפלת רגשית בילדים להתמודד מול הקושי שהעלת.
ובתקווה שבעזרת ה' זה יהיה לך לעזר.
הידעה שאני רק צינור שמעביר ריפוי / ידע
בתפקיד שלי מול ילדים/ אנשים
והקב"ה הוא המרפא והמנהל את התהליך
מאוד מרגיעה אותי ועוזרת לי להיות ממוקדת בלעשות את המקסימום שאני יכולה
בכלים ובכוחות שיש לי.
וכמובן בתפילה שאהיה שליחה נאמנה.
במקרים של קושי בבית כמו שתארת
מאוד עוזר- שוב להתחבר למקור של הריפוי.
ולדעת שה' שם כל ילד במקום המדויק לו
בהורים המדויקים לו ויש לכך סיבה
ויש לילד כוחות להתמודד עם זה
ואם הילד צריך לקבל חום ואהבה והוריו לא מסוגלים לתת.
הילד יקבל את החום ממקור אחר.
כמו שבדיוק קורה כאן.
ה' זימן לילד אותך! והוא מקבל ממך אכפתיות וחום.
אז קודם כל תדעי- שאת את שלך עושה במשבצת שלך- וזה בדיוק מה שנכון לילד כרגע.
מה שיכול לעזור לילד זה שיקוף של הרגשות שלו
בזמן שהוא משתף-
לדוגמא: זה באמת מאוד מתסכל כשאומרים לנו לא.
זה מעליב ופוגע כשאומרים לנו מילים לא יפות
וכו'.
כשיהיה לילד את קשת הרגשות
הוא יידע מה קורה בתוכו- מה הוא מרגיש
ושזה בסדר להרגיש ככה.
וזה ייתן לו המון כוחות
לגבי ההורים- אין לנו הרבה יכולת לשנות
אבל יש לנו כן אפשרות לשקף.
חשוב שאת תשקפי את ההתנהלות של הילד למחנכת- ושהיא או את תשקפו להורים
בזמן מתאים.
זה יכול מאוד לפתוח להורים את העניים
ולרצות לעשות שינוי.
ואם הם לא ירצו לעזות שינוי
את לפחות תדעי שעשית את חובתך.
והשאר באמת בידי שמים
אשריך!
ואשרי הילד שזכה שתלווי אותו
בהצלחה רבה
פייגי ו
דלג לתוכן
תגובה אחת
רוצה להוסיף משהו…
ילדים לפעמים מאוד מגזימים במיוחד אם הם מזהים אמפתיה מולם.
הבן שלי בן עשר יש לו שני תפקידים- להוריד פח ולהביא את אחיו הקטן מהגן .
והוא מתאר אותם כאילו כל העולם על כתפיו 🙂
וכמה עבודה ומתי אני כבר מתפטר 🙂
צריך לדעת איך לקחת את הדברים שילדים אומרים בערבון מוגבל אך כמובן בעירונות מוגברת.
בהצלחה!