לשואל היקר!
'אקשיבה' שמחה לתת מענה לכל יהודי באשר הוא, ואני שמח שמצאת כאן במה לשאול מה שמטריד אותך. בשם כל המשיבים תודה על המחמאה, ואני מקוה שגם התשובה הזו לא תחרוג מהכלל.
וכעת לשאלתך, אתה שואל על הגהינום, וכתבת: "מלכתחילה הקב"ה ברא מציאות בה דבר בשם נשמה צריך לעבור דבר בשם ניקוי על ידי דבר בשם גהינום", ותרשה לי תחילה להעמיד דברים על דיוקם, הגהינום אינו תחנה שמוכרח לעבור בו, הקב"ה ברא את האדם, וציוה אותו מה לעשות ומה לא לעשות, ואם הוא לא שומר על מה שנצטוה ולא מכפר על כך בהיותו חי, הוא יצטרך לעבור את הניקיון מהעבירה בשמים, וזהו הגהינום. ולא, הוא לא נברא כדי להצדיק את גן עדן, גן עדן הוא מקום קבלת שכר, וגהינום הוא מקום קבלת העונש, והם אינם תלויים זה בזה.
אמנם גם אם הגהינום אינו מוכרח, עדיין רוב בני האדם נאלצים להגיע לשם מי יותר ומי פחות, ועדיין שאלתך זועקת, למה הוא כל כך קשה? האמת המחוייבת להאמר היא שאנחנו פשוט לא יודעים, גם בעולם הלכאורה גלוי שלנו עולם מעשי של סיבה ותוצאה אנחנו לא מבינים את רוב המאורעות שקורות, אין לנו יכולת לדעת את מחשבות הבורא, כמאמר הכתוב: כי לא מחשבותי מחשבותיכם, פשוט אין דרך להתחקות אחרי החכמה האלוקית.
א"כ, על אחת כמה וכמה שאין לנו יכולת להבין סיבות של דברים שמתרחשים בעולם הנשמות, הוא כולו נסתר בפנינו, אין לנו כלים אפילו לדמיין עולם רוחני שאין שם אדמה ולא שמים, ולא עצים ולא מכוניות, אז מה יש שם? למה זה נקרא עולם? אין לנו שום מושג. בדיוק כמו שאדם עיור לא יכול להבין מה ההבדל בין צהוב לכתום, אין לו כלים לזה בכלל.
ועדיין תשאל, נכון שאנחנו לא מבינים בדיוק מה קורה שם, אבל זה מוסכם שסובלים שם המון.
אמת, אבל כאן נעוץ ההבדל, אנחנו יודעים שהבורא יתברך הוא טוב ומטיב, ואנחנו צריכים להאמין שגם הגהנום הוא טוב, הוא שייך לאותה מערכת של תיקון הנשמה, וגם הוא מקרב אותנו לתכלית שלנו. יתכן שגם את הסבל שם אנחנו לא מבינים נכון. אתה משוה את זה לסבל בשואה, ופי כמה וכמה, אבל האם אתה יכול להשוות בין כל האנשים שעברו את השואה? האם אלו שחיו את האמונה לא עברו את זה אחרת? בהחלט כן. אדם עם אמונה נשבר הרבה פחות. ואולי מותר לנו להניח שבעולם הנשמות רואים אמונה באופן מוחש, עד כדי כך שמבינים ומקבלים את כל מה שעובר עליהם. אם אני צריך לדמות את הגהנום לאיזשהו סבל מההיסטוריה היהודית לא הייתי בוחר בשואה אלא ב'אוטו דה פה', הלא הם מדורות האש של הכנסיה הנוצרית ה"רחמנית" שאליה הושלכו אנוסים שנחשדו שהן עדיין יהודים, רבים מהם הלכו בגאון, סירבו לפיתויי הכמרים על סיפה של המדורה, וקפצו לאש תוך צעקת 'שמע ישראל', לכאורה היה שם הרבה סבל להשרף חי (למרות שגם בזה יש עדויות שיש מהם ששרו בתוך האש כאילו לא כואב כלום) אבל הם הלכו זקופים לעבר אביהם שבשמים שציוה אותם לעשות כן. ומכאן רואים שסבל הוא לא תמיד שבירה ואסון, ואם התודעה של האדם שלמה לגמרי עם התהליך שהוא נכנס אליו, גם הסבל מתקבל בקלות יותר, והיכן יכולה להיות תודעה ברורה יותר מאשר עולם שבו הרוחניות אינה מצויה יותר בכבלי הגוף? אם כן מנין לך שאתה יכול להעריך את מידת הסבל שיש שם?
זהו כיוון חשיבה, אינני יודע אם אני צודק, אני רק מנסה לטעון שגם אחרי סיפורי הגהנום אנחנו לא באמת רואים אפילו חצי תמונה, ולכן כאן מוטל עלינו לסמוך על אבינו שבשמים שלא רוצה שאנחנו נסבול סתם, ולהמשיך לעובדו בתמימות, ולקוות לרחמיו.
לכן במענה לשאלתך, אכן תיאורי הגהינום מלחיצים, ואינני יכול להפחית מהחומרה שלהם, אני רק יכול לומר שהקב"ה טוב ומטיב וזה כולל גם את הגהינום, וכנראה שככה צריך העולם להתנהל, ואם ניתפס לסיפורים, אז יש גם כאלו על נשמות שהעדיפו להכנס לגהינום כדי להשיג שכר יותר ממה שקיבלו עד כה (אולי לזה התכוונת בשאלה?) אז כנראה שאנחנו באמת לא מבינים.
אגב, לגבי מה שכתבת שהזמן שם ארוך יותר מאשר כאן, אינני יודע למה כתבת כן, אבל נראה לי שזה לא מדוייק, משום שההלכה מורה לאבל שמת לו קרוב להגיד עליו קדיש במשך 12 חודשים שלנו, ואחר כך להפסיק (למעשה מפסיקים עוד קודם מסיבה אחרת), אז כנראה שזה אותו זמן כמו למעלה.
בנוסף חשוב לי לומר עוד נקודה, והיא נוגעת גם למה ששאלת על גילגולי נשמה.
ישנם דברים בעולם שאנו יודעים שהם קיימים אבל אנחנו לא אמורים לחשוב עליהם יותר מידי, ורק לפעמים אנחנו נשתמש בהם כשמתעורר צורך. אתן משל: אדם שרגיל לעשן שמע הרצאה שמסבירה את הנזקים שיש בעישון ונבהל נורא ונחליט שהוא לא מעשן יותר, כעת הוא חי בפחדים, כי הוא יודע כמה סימפונות בריאה הוא חנק לגמרי ואיך נראות האונות שלו, ואיך הנשימה שלו כבידה, והוא יכול להפסיק לנשום פתאום, וכמה פיח יש לו בתוך הגוף וכמה חמצן חסר לו בתאים, וכמה מחלות ממאירות זה יכול לגרום (אני מקוה שאתה לא מעשן…), וכן הלאה. אם הוא יחיה בדרך הזו הוא יכול להשתגע, זה יכול להפך למחשבות טורדניות והוא יאבד את כל השלוות חיים שלו. רגע, אבל זה נכון! זה לא שקר, ואעפ"כ הנפש לא יכולה לסבול לחץ וחרדה גדולים מידי לאורך זמן. מתי כן נכון לו לעורר את המחשבות הללו? כאשר הוא נמשך לפתע לעשן, וקשה לו להתגבר, שם זה הזמן להזכר ולהמחיש לעצמו את כל הידע המפחיד שיש לו.
כך גם במה שאנחנו מדברים, עניין הגילגולים והגהנום לא נועדו להיות חלק פעיל בחיים שלנו, פשוט בגלל שאנחנו לא מסוגלים להבין עד הסוף ולשאת בנפשנו את העניינים הללו. ולדעתי יתכן שזו הסיבה שהם לא מוזכרים במקרא במפורש, לא ענין הגילגולים ולא ענין הגהינום (גהינום נזכר בעיקר בספרות חז"ל, וגילגולים בספרות הקבלה). לכן צריך לדעת שהמקום שהמידע הזה אמור לתפוס הוא רק בשעת מבחן והתמודדות, כאשר קשה לי לעמוד בפני פיתוי אסור מוטל להעלות את זכרו של הגהינום והעונשים שיש בו, או הגילגולים שהנשמה עלולה לעבור אם לא אתגבר על יצרי, כאן הוא המקום להשתמש בזה (וזה אולי יענה לך למה תיאורי הגהנום כ"כ מפחידים, וזה כדי להוות משקל נגד לפיתוי), אבל במהלך היום יום זה מלחיץ לחשוב על זה, מלחיץ עד כדי משתק, וכשאנחנו משותקים ולא עושים מה שאנחנו מסוגלים לעשות ולפעול אנחנו יורדים, כך שיש לפעמים ההפסד להתעסק בעניינים הללו, ובמקום להביא תועלת, יצא מזה נזק, והנזק יכול לבוא בצורת יאוש ,שהאדם אומר לעצמו: אין לי סיכוי להנצל מזה, וכבר יותר קשה לו להתגבר, כי אין לו מה להפסיד, והוא יורד במקום לעלות, וכל זה משום שהתעסק בשכר ועונש יותר מידי, לכן לא עוסקים בזה כל כך.
ועל זה נאמר 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך' ואל תחקור יותר מידי בדברים נסתרים, כי יש בהם יותר נזק מאשר תועלת.
כעת אני רואה שכבר כתבתי על זה פעם, ואני מצרף כאן, אולי יש חידוש:
באמת אף אחד לא יודע מה יהיה, וזו שאלה שכל יהודי צריך לשאול את עצמו, ואפילו רבן יוחנן בן זכאי בכה בשעת פטירתו ואמר איני יודע איזו דרך מוליכין אותי, האם לגן עדן או לגיהנום, ויתכן שראוי היה לנו לחשוב על כך כל העת, ובכל פעולה, האם אני מתקרב כעת לגן עדן או לגיהנום, וכך לנהל את חיינו לאור השאלה הזו.
אבל האמת היא שדרך זו אינה מתאימה לרוב בני האדם, אמנם היו צדיקים שכך חיו, תמיד העלו את זכרון השכר והעונש לנגד עיניהם, אבל לרוב בני האדם דרך זו יכולה להזיק, קשה לנו לחיות במתח תמידי, בביקורת עצמית קבועה, אנחנו בורחים מזה, נח לנו להיות מתחת לרדאר. ואם בכל זאת נתעקש וננהל את הבחירות שלנו מתוך פחד העונש באופן תמידי, אנו עלולים להשבר.
לכן לדעתי אתה לא צריך להיות עסוק בשאלה: מה יהיה, אלא בשאלה: מה אני צריך לעשות. מפני שאין לנו נוסחא מדויקת כדי לדעת מה צפוי לכל אחד בסוף ימיו, לדוגמא יש בידינו מקורות תורניים שמחמירים על כל נדנוד עבירה, אבל לעומתם ישנם מקורות שמספרים על אנשים פשוטים שזכו לגן עדן על מצוות בודדות שעשו. ומה היא האמת? האמת היא שצריך להשתמש בפחד מהגיהנום בתור כלי, למשל כאשר אנחנו נמשכים לרע, או כשיש לפנינו ניסיון קשה, אבל בשאר הזמן לא צריך לעסוק בעניינים הללו, כי הם בדרך כלל מחלישים.
דמיין אדם שהולך על שפת הצוק, אם הוא יסתכל למטה הוא יקבל סחרחורת ויפול, אבל אם הוא יתעלם מהתהום, ילך ממוקד קדימה, ורק יזכור שבשום אופן אין לסטות מהדרך הישרה, כך הוא יגיע בבטחה. הגיהנום באמת קיים, ויתכן שהוא מפחיד, מפחיד מאוד, אבל ככל שנתעסק בו פחות, ולא ניתן לפחד לשתק את הפעילות הטובה שלנו, כך נתרחק ממנו יותר.
כך אני אומר לעצמי, וכך אני אומר לך, תתרכז בעשיה, תחתור תמיד להשתפר, ותסמוך על רחמי ה' שרואה את הקושי שלנו. ובאמת לא נהוג היום לעסוק בנושאים הללו משום שזה יכול להחליש ולגרום ליאוש. רק נהגו בישיבות ליחד כל יום כמה דקות למחשבות מעין אלו, זמן זה נקרא 'סדר מוסר', המיוחד לחשבון נפש ועבודת המידות, ואולי זה מתאים בזמן הזה לחשוב קצת על הגיהנום, אבל מעבר לזמן זה (ואולי גם אם מזדמן ניסיון קשה) לא כדאי לחשוב על זה.
3. רוב האנשים בעולם הזה נמצאים גם בארץ (משפחה חברים תחביבים רצונות וכו') וגם בשמים (תורה תפילה וכו'), ואולי בעיקר בארץ מבחינת מהות האדם. אני יותר ויותר מגלה ומבין שהאידיאל של היהודי הוא לבטל את הארץ/לעשות ממנה שמים. יש כל מיני ביטוים, להתכלל/להתבטל בבורא, ביטול עצמי/היש, אין, יש את המשל (הידוע?) שמובא בשם המגיד ממעזריטש ע"ה על השטות שיש בלאהוב את הסוס בגלל שאתה צריך אותו כדי להגיע ליריד (אני מניח שאתם מכירים אותו ויודעים מה הנמשל) ועוד לשונות ועניינים מסוגים אלו. אני מאוד מאוד מפחד מזה. אני לא רוצה לדוגמה לוודא שאני לא חלילה אוהב את סבתא שלי אלא את הניצוץ האלוקי המחיה אותה ועוד דוגמאות. אני לא חס ושלום מתכוון לזלזול ואני לא מנסה לכתוב בגוזמא אלא אני באמת מאמין ומפחד מזה שמעבודה שלי או מגורם חיצוני כלומר גן עדן או ימות המשיח ועולם הבא (שמתקרבים כל רגע ואדרבה אז כבר לא תהיה לי בחירה ואני עוד ארצה את זה בעל כרחו של אני של עכשיו) אני אגיע למצב כזה של ביטול מוחלט של האנושיות שלי. מה עושים? זה מפחיד אותי יותר מהכל.
המטרה שלנו כיהודים זה לחיות את החיים הגשמיים שלנו למען מטרה רוחנית, אבל זה לא מבטל את החיים הגשמיים בעצמם, כלומר בשבת אנו מצוויים להתענג באופן גשמי כדי לרומם ולהחשיב את השבת, עם אוכל טוב, ובית מסודר ומואר, לשיר, להתענג, ליהנות, אבל לדעת שאנו מצויים ביום מרומם ומיוחד מכל ימי השבוע. אנו מצווים לגמול חסד עם השני בצרכים הגשמיים שלו, מזון, ביגוד, כסף, טרמפ. אנו מצווים לשמוח בחגים כמו ששמחים בני אדם: אוכל טוב, בגדים יפים, לא לעבוד, פשוט לשמוח. אנו מצווים לאהוב אחד את השני, לרחם אחד על השני, לבטל רגשות של שנאה או נקימה, או גאוה כלפי השני. בקיצור אנחנו צריכים להיות אנשים שנעים להיות בסביבתם. הגדיר את זה אחד מהצדיקים במשפט אחד: ה'עולם הזה' של החבר שלי הוא ה'עולם הבא' שלי, כלומר אני מצווה להשתדל ולתת לחבר שלי את הצרכים הגשמיים שלו, ובזה אני מקיים את הצרכים הרוחניים שלי.
היהדות אינה מעוניינת לייצר רובוטים אנושיים מקיימי תרי"ג מצוות, היהדות רוצה לחנך אותנו לבחור בטוב, חלק מזה הוא לצמצם את היצרים הארציים והאנוכיים שטבועים בנו מתחילת בריאתנו, ולפתח במקומם נטיות נעלות יותר, רוחניות יותר. אבל לא נדרש מהאדם לבטל את העצמיות שלו, הוא ממשיך לעבוד עם אותם הכלים ועם אותה הנפש.
למשל מי שיש לו חוש לאסטטיקה לא אמור לדכא אותו ולהיות מוזנח, להיפך, הוא יכול להשתמש בו לקיים רצון ה', ליפות בתי כנסת, לעצב ספרים יפים וכו'.
לכן אתה ממש לא צריך לדאוג! אתה תמשיך תמיד לאהוב את סבתא שלך משום מה שהיא, ותקיים בזה את רצון הבורא, בין אם אתה מודע לניצוץ האלוקי שבה ובין אם לא.
4. אני מפחד מגזל בגלל העונש של גלגול ברמה שאני חושש ללכת לקנות משהו עם כסף מזומן כדי שלא תהיה אולי טעות שלא אשים לב אליה. מה לעשות?
אמנם גזל הוא עוון חמור מאוד, אבל עודף תמיד אפשר לבדוק ולהחזיר למוכר, זו הזדמנות מצויינת לעשות קידוש ה'. אני מניח שאם צדיקים גמורים מרשים לעצמם לקנות בכסף, אין בזה כלל חשש.
5. למה בן אדם צריך לעבור חיים עם משפחה ואישה וילדים, והוא מאמין שיש לזה ערך, והוא אוהב אותם, אבל כל זה בכלל תיקון של גלגולים קודמים. הילד שלו היה איתו חבר בעסק בגלגול הקודם ואשתו בכלל הייתה גבר שניקה אצלו בבית לפני 400 שנה.. ואני יודע שאחרי ביאת משיח משפחות יפרדו וילכו למי שבאמת קשור אליהם משורש הנשמה, שגם זה מטריד.
גם אם זה תיקון של גילגולים קודמים יש לזה המון ערך. כל זמן שהאדם נמצא בעולם הזה הוא חייב לחיות לפי רצון התורה, וזה כולל שאם הוא הגבר אז הוא מצווה לשמח את אשתו, ולא לחשוב אולי היא היתה פעם הגבר ואני האשה ובאנו לתיקון, אז היא צריכה לשמח אותי… ממש לא. העניין של הגילגולים לא נכנס במערך השיקולים שלנו כלל וכלל.
אם הוא נותן צדקה לעני רעב הוא מקיים רצון ה' ויש לו שכר על כך, וגם אם זה תיקון מה שהוא גנב לפני 400 שנה, זה לא שייך לחיים שלנו, אלו הם מנסתרות הנהגת ה' בעולם, וכדאי לנהוג כמו שציוו קדמונינו: אין לך עסק בנסתרות.
ולגבי מה שיקרה אחרי ביאת המשיח, זה לא ברור, יש מחכמי ישראל שאומרים שלא יהיו אז הבדלים על טבעיים לעומת העולם שלנו. אבל גם אם כן, אני משייך את זה למה שדיברנו מקודם, אנחנו לא יכולים כרגע להבין מהו הטוב המוחלט, מהו התיקון השלם, מה זה נקרא שהעולם מגיע לתיקונו, יתכן שבהגיע השעה זה יהיה כל כך ברור וטבעי כמו אדם שחולם חלום מלא במבוכה, וכאשר הוא מתעורר הכל נהיה פתאום ברור כל כך והוא נזכר במה שהוא אמר בחלום ופורץ בצחוק. אני לא יודע בוודאות, אבל אני מניח שאם זה באמת כך אז כולם יראו כמה זה טוב.
מלבד זאת, ישנם כאלו שנשארים עם בני הזוג שלהם גם מגלגול לגלגול, אז אולי אתה מבני המזל האלו!
לסיכום אני מאחל לך כל טוב, ושתזכה לעבוד את הבורא יתברך מתוך מנוחת הנפש וידיעה ברורה מה וכיצד לעשות, וחלק מזה הוא להתעסק יותר בחלקים הנגלים של תורתנו הקדושה, ופחות בנסתרים, למרות שהם יותר פיקנטים…
בהצלחה
נועם.
דלג לתוכן
