שלום לך, שואלת יקרה.

ראשית התנצלותי על האיחור הגדול בתשובה.

שנית, אני מלאת הערכה לרגישות הגבוהה שיש לך ביחס למקומות עבודה, על אף שכפי שאת מציינת,  מבחינתך חיפוש עבודה הוא מאתגר יותר.

ברור שהמצב האידיאלי מבחינתך הוא, לעבוד בסביבה הומוגנית, נשים דתיות בלבד, וכך גם לאפשר לעצמך לזרום יותר בחברת הצוות המקיף אותך. אך כפי שאת יודעת בודאי, העולם שלנו הוא מורכב יותר.

ובעולם הזה, אנחנו לא עטופים רק בשכבה שהכי נוח לנו להיות עטופים בה. ואנו מוצאים את עצמנו בסיטואציות רבות, צריכים להתמודד.  במקרה שלך, מול גברים זרים, וגם מול אנשים הרחוקים מהמנטליות שלך מאוד.

לפעמים זה יכול להגיע לאי נוחות ממשית, ואת, כאשה לא נשואה, שרוחניות חשובה לה מאוד. מוצאת את מקום העבודה הזה לא נוח מבחינתך, וזה לגיטימי לגמרי.

אבל, כמו בכל דבר בחיים ,מקום עבודה הוא עיסקת חבילה, לפעמים יש מקום פחות נוח, אך יותר מתגמל, לפעמים יש מקום שהמשכורת גבוהה אך הנגישות נמוכה, לפעמים יש הרבה הערכה ומשוב מצד המעסיקים אך החברה לא הכי מתאימה וכן על זה הדרך.

ברור שהמצב החברתי בסביבת העבודה הוא שיקול, ושיקול חשוב בתוך מכלול השיקולים.

את ודאי יודעת שלא לעבוד בכלל, ולנסות להסתדר בלי סדר יום ובלי תעסוקה, זו גם בעיה, ומבחינה רוחנית,  השעמום והבטלה חמורים גם הם.

לפיכך, כדאי מאוד לנסות לחשוב מה יכול לצמצם את הקושי במקום העבודה, ובמקביל, אם אפשרי לחפש עבודה נוחה ומשתלמת יותר, מה טוב.

אחד הדברים שיכולים לצמצם את הקושי במקום העבודה, הוא הגדרה ברורה לעצמך, מי את. מה הוא סולם הערכים שלך, ומהם הקוים האדומים מבחינתך.

כאשר מגיעים למקום, מתוך גבולות ברורים, קל יותר גם לך וגם לסביבה להתנהל.

את הדברים הללו תוכלי להגדיר לעצמך במחשבה תחילה ואולי גם תוך התייעצות עם אדם המכיר אותך וידע לכוון אותך על מה אפשר להתגמש בשביל הנימוס, ומהי הנהגה שיכולה 'לקרר' אותך.

כך גם תוכלי להכין לעצמך אמירות, לעת מצוא כדי לא להסתבך עם מצבים מביכים ועם תירוצים.

איני מכירה אותך ואת אופי מקום עבודתך.

אבל אמירות כמו 'תודה רבה, מאוד יפה מצידך, אבל אני רגילה להכין את הקפה שלי בעצמי', או 'אני משתדלת לא לנסוע נסיעה קבועה עם אותו אדם' וכדומה, יכולות להיות פרקטיות מאוד.

בשטח מוכח, שבחורות יציבות ועקרוניות, מעוררות הערכה ואינן גורמות לפגיעה ברגשותיו של איש. אם הן שומרות על המרחב שלהן באדיבות ובהחלטיות.

במקביל,  כדאי לך למלא את עצמך במטען רוחני ונפשי שישמש מעין משקל נגד, ויתן בידך כלים מול חיי היומיום בעולם המעשה .

שיעורים/ ספרים/ שיחות קבועות עם דמות יציבה ותומכת ועוד… יכולים להוות מצבר רב עוצמה שיעניק לך ביטחון ובהירות, ובעיקר- יכולת לזהות בעצמך, האם הקשיים שלך בעבודה, הם קשיים אובייקטיבים, או פשוט חסרונן של טכניקות התמודדות במרחב הציבורי.

כך תוכלי לדעת, האם הרצון שלך לעבור עבודה נובע מהחלטה ערכית אמיתית, או מעצלות/ חרדה/ חולשה וכדומה…

חשוב להבין, נכון שלסביבת עבודה יש משמעות גדולה בחייו של האדם, בפרט אם מדובר בשעות רבות, ובעבודה מתוך קירבה ושיתוף. אך לפעמים, אם לא מדובר בבעיה אמיתית של הטרדה או של היחשפות לדברים לא ראויים, כדאי לרכוש כלים להתמודד ולאו דווקא להחליף את הסביבה עצמה.

הלא כל החיים אדם מוצא את עצמו במפגש עם העולם האחר, הזר לו.

החל ממקום מגורים, וכלה בשהות משותפת במוסדות שונים.

בכל מקרה, עצתי לך, לא למהר לעזוב מקום עבודה אם הקושי הוא לא אקוטי ומיידי.

ולנסות למצוא בעצמך או בעזרת חברה (אשמח לעזור בעניין…) את הגבולות הברורים בנושא ולראות אם אפשר ליישם אותם במקום העבודה הנוכחי.

הרבה הצלחה בכל העניינים מתוך שמירה על סולם ערכים נכון ואיתן.

שירה.

[email protected]