שלום לך, אישה יקרה.
“אני מרגישה לבד” כתבת בכותרת. “לבד”. זו מילה קרה כל כך. בודדה כל כך. חשופה. “לא טוב היות האדם לבדו” – כך עלה לי מיד הפסוק. זו, אכן, הרגשה כל כך לא טובה. והתחושה הזו, שהבדידות מגיעה דווקא ממי שאמור לפתור את תחושת הבדידות והחידלון, מבן זוגך, היא קשה שבעתיים. להרגיש שמה שאת מרגישה זה סתם, זה כואב ומשפיל. לרצות לדבר ולקבל מישהו שבורח ממך, זה מעליב.
ולפעמים… דווקא מתוך המקומות הקשים האלו… אפשר לבנות משהו חדש, משהו מנחם ומרפא… זו דרך, והיא לא פשוטה, אבל מאתגרת ושווה לאין ערוך… מסכימה לשמוע? מסכימה לשנס כוחות ואמונה ולצעוד??
כתבת שהוא דואג לאוכל ולביגוד, שהוא אדם מקסים, ומרגשת אותי היכולת שלך להתבונן עליו משני הפנים: להבין ולהרגיש שהוא נותן ומעניק, ועדיין להרגיש את החסר, את הכמיהה שלך, את הבקשה שייתן לך את הבסיס אותו צריכה כל אישה: שייכות. קשר. אהבה וחום.
יש משפט אחד בדברייך, שצד את ליבי “מחפשת את זה שחיפש אותי עוד לפני החתונה”. המשפט הזה הדליק לי אור. אם הוא חיפש אותך, כנראה שיש לו את אותה יכולת לאהוב, לחפש, ולבקש קירבה, רק שאולי משהו קרה בדרך.
התקופה הראשונה של ההכרות, מאופיינת על פי רוב ברגשות סוערים, בריגושים נועזים שיוצרים את ההתאהבות.
לעומת זאת, עם תהליך הקמת המשפחה, מטבע הדברים, הרגשות הסוערים מפנים את מיקומם. ואז, עלולים להיווצר שני דברים: אהבה ושיעמום.
האהבה נוצרת, כאשר הקשר העמוק בורא, אט אט, משפחה: קן חמים לחזור אליו, בית טוב לשהות בו, פינה בעולם ששייכת לבני הזוג וילדיהם.
יחד עם האהבה, יכול להגיע גם השעמום: הזוג כבר מכיר אחד את השנייה, הילדים שמגיעים טורדים ומפריעים, המשימות מעיקות, והכל מורגש גם “בהישג יד” – כזה שאין צורך להתאמץ כדי להשיג אותו ולכבוש אותו.
ממכתבך נשמע, שבעוד שאת מוצאת את עצמך בחיים הרגועים, ושומרת גם על ניצוץ ההתאהבות וההתחדשות, הכמיהה והגעגוע לאישך, הרי שאישך, פיתח את האדישות והריחוק העלולים לאפיין את הקמת הבית.
מה אם כן עושים?
הייתי מציעה לך להניף את הדגל, יש בך כוחות למצוא עבור כך? תצטרכי לפגוש בתוכך את האהבה והשמחה וההתחדשות מפעם (אולי עיון בתמונות החתונה יעזור?) ולהתחיל, ראשית, לשנות. למצוא ריגושים.
למצוא ריגושים זה אולי… להפוך את הסדר של הרהיטים בבית בצורה שתצוד את עינו? (פתאום השולחן לרוחב הסלון עם צדפים שאספת בתוך וואזה) אולי לקנות משהו חדש ומרנין, כמו עציץ גדול פורח, או מבשם אוויר בניחוח כובש לחדר שינה? אולי… אולי ללבוש משהו שהוא אוהב, להתקשט ולנסות קצת “לצוד” את תשומת ליבו שאבדה אי שם במעבה השגרה?
הייתי מנסה להציע לך גם לנסות להפתיע אותו. פתק ממו קטן בכיס חולצתו עם מילים חמימות וטובות, תמונה שלו שתיתלה פתאום בחדר, גזורה בצורה לבבית, מאכל חדש שתבשלי וימלא את הבית בניחוח משכר. אלו רק דוגמאות, תצטרכי לשבת ולחשוב על רעיונות שמתאימים לבית שלכם ולאיש שלך, אלו שיעירו ויעוררו מחדש את ליבו שאבד…
הדברים האלו, עלולים לתת ללב שלו מחדש להפציע, מחדש לנסות לחפש את האישה הזו, שאת.
אחרי כן, אולי שווה ליזום יציאה משותפת למקום נעים, לאכול יחד, או לשבת במקום של אוויר צלול, לייצר צעדים של קירבה שאתם יחד אוהבים.
אז יגיע גם שלב הדיבורים, וכאן, יקירה, יש לנהוג בזהירות:
כל כך קל ליפול למקומות של תלונה, בפרט – שבאמת באמת כואב לך הריחוק, כואבת לך האדישות. באמת חווית תקופה קשה.
אלא שתלונה, מרחיקה ומגביהה חומות, והמטרה שלך היא לקרב, ולמוסס חומות.
אני מייחלת שתוכלי למצוא כוחות פנימיים שלך, ולמצוא מילים טובות לומר לו. דברי עלייך, ועל יכולותיו, משפטים כמו “אני זקוקה לשיחות איתך, החשיבה שלך בהירה כל כך, ואני צריכה עצה ממך, היא טובה לי מאלף עצות של אחרים” – מילים כאלו, כשהן אמתיות, תוכלנה לתת לו את ההבנה של הבקשה שלך. שוב הוא לא האיש המעצבן והמאכזב, הוא האיש שמצפים לו, שצריכים אותו, שרוצים אותו, ורק אותו!
מילים כאלו וכמו דומות להן, תוכלנה לגייס את המוטיבציה שלו לחזור אלייך, לאישה האוהבת שאת.
זהו תהליך, ובחכמה ייבנה בית, ואת – את כמו אסטרטגית מעולה, תוכלי לבנות אותו צעד אחרי צעד… לבנה אחרי לבנה… פסיעה אחרי פסיעה…
כתבת שאת מקנאה באחרות על היחס שהן מקבלות.
קינאה יכולה להיות רק במה ששייך אלינו. אנחנו, על פי רוב, לא מקנאות בנשיא ארה”ב, דווקא משום שהוא רחוק מאתנו. בלתי ניתן להשגה. הקנאה שלך מלמדת שאת קרובה ליכולת המופלאה הזו לייצר קשר, שייכות ובית נאמן, שאת קרובה להשיג אותה, אמן.
מחזקת את ידייך, ושולחת לך פרח קטן, את הניחוח שלו תוכלי לשאוף לתוכך ולהתמלא בקשר לחיים, לצמיחה, ליצירה הפורחת.
תמר ע.
tamar7677@gmail.com
דלג לתוכן
28 תגובות
אני ממש מזדהה איתך, אני עוברת בדיוק את אותו דבר וקשה לי, אני מרגישה שחסרה לי התמיכה מבעלי במיוחד שאני בתקופת משבר, אשמח לקבלת עזרה ויעוץ
לא יודעת מה לומר,
אני לא נוטה להגיב בפורומים אבל את נשמעת כמו מישהי שמאוד מנסה לשנות, באה ממקום של קבלה והכלה והצד השני לא רואה את זה,
ואת (אנחנו) נשארות עם הריק הזה… ותחושת הפספוס היא עצומה.
כאילו מדברים בשתי שפות שונות….
אני כל כך מזדהה,
מאחלת לשתינו שהם יבינו שאנחנו באות מאהבה וכוונה לעשות טוב.
זה מתסכל, מתרגלים לחיות עם הריק הזה, וזה עוד יותר מתסכל…
שולחת חיבוק…
ריק מאין כמוהו … ואז את מתחילה לחשוב אם היה כדאי בכלל להתחתן בתנאים של קור כזה ….אולי אי שם יש גבר שאם הייתי נשואה לו הייתי כבר מלכה אצלו….וכ”ו … תחושת החמצה….
אשמח לשוחח איתך, אנחנו מאד יכולות לעזור אחת לשניה ולהתעודד את מעונינת?.
בטח, בשמחה
מה מספר הנייד שלך??
צדיקות שלי. אני באותו מצב שלכן. ואני גם מרגישה שאני חייבת לדבר עם מישהי שבמצב שלי.
בעלי לא זקוק לאהבה. הוא קריר. ולכן הוא מנצל את זה שאני זקוקה למילה טובה. וכשהוא כועס הוא שולל ממני את זכותי להיות נאהבת . ומתעלם לחלוטין מקיומי.
זה באמת נורא קשה.
גם אני מרגישה בודדה מאוד מהנישואין.
הוא הרבה פעמים לא עוזר לי כשאני זקוקה לו.
הדבר הכי קשה זה להרגיש שאחרי הכל הוא גם לא יהיה שם בעת צרה.
ועוד אני אחרי לידה….ראשונה….
קשה לי…
רוצה לשוחח עם חברה טובה . לחברותיי אני פשוט מתביישת לספר
היי מיטל..אשמח לדבר איתך ולשתף אותך גם ..מבינה אותך מאוד..אם תרצי בכייף
מיטל
היי בנות לכולנו יש בעל שלא עוזר בזמני מצןקה ???מה עושים במצב כזה זה ממש מחליש את הנפש
לכולנו אותו הנסיון לא חשבתי שיש עוד אחרות במצב דומה
בדיוק מה שאני מרגישה …
ולאממשנה כמה פעמים בכיתי ואמרתי לבעלי שאני זקוקה לו לגבר שהוא היה לפני החתונה וכלום לא עוזר …
עשיתי כל דבר אפשרי להעיר לתשומת ליבו והוא עדיין בשלו חושב שאני מדברת שטויות ושהכל וורוד ובעצם אין בכלל אינטרקציה אין שיחות אין אהבה בכלל . רק מריבות . סיוטטטט!!!
למור
אין שיחות אין אהבה רק מריבות. ככה גם אצלי.
מבינה אותך זה מצב קשה
כמה נשים כותבות כאן ואני גבר קורא….
לא ניתן לדעת, כי בודאי יש אנשים עם מידות רעות וכו’…
ויש גם נשים כאלו…
אבל רוב האנשים אינם כאלו.
כדאי לקרא קצת בספרים טובים מה הצרכים של גברים, איך מושכים את תשומת ליבם.
יתכן ובפורום מקביל הגברים שלכן כותבים את אותם הדברים.
המשיבה כתבה כאן דבר נכון. עם כמה דוגמאות, וכמובן כל אחת צריכה להתאים לביתה…
אחד המפשטים הכי ‘מסרסים’ שיש, זה: ‘אתה לא מדבר איתי’, נראה לי שגם אשה ‘תסתרס’ מכזה משפט.
למה גבר מדבר עם החברים שלו ולא עם אשתו?
אני לא מאשים, חלילה, אני מנסה להוביל מחשבה שתוציא מהבוץ.
המשיבה כתבה שצריך אסטרטגיה.
כן זוגיות זה לא נחל זורם. זוגיות זה עסק שצריך הרבה מאד טקטיקה ואסטרטגיה ועוד חכמה בניהול הקשר…
בהצלחה לכולנו.
[לא נראה לי מתאים להעלות כאן מספרי ניידים, מן הסתם אקשיבה יכולים לעשות את הקשרים שצריך אם צריך…]
מדובר בבעלים שבגדול יש להם לב טוב
שלי למשל. לא יקלל אותי לא ירים יד בחיים חלילה .להיפך הוא כמעט וחא מגיב במריבות.
קריר. צוחק לפעמים לא עכשיו איזה פסל. יכולים לשבת לשתות כמו שני סחבקים.
החוסר הוא עמוקקק
ברגעים שאני הכי הייתי צריכה אותו הוא לא היה שם בשבילי.
אנחנו על אש קטנה מה שנקרא
אבל אין את ה…” ממי עזבי אני אעשה את זה לכי את בנתיים תעשי משהו אחר… “להקל עליי כמובן… וזה הפעוט שבפעוטים.
אחרי לידות כשינה עצבות או במשבר משפחתי שלי … או סתם בדאון או משבקעץי לחץ נורמטיבים בחיים. אין ליטוף… עזוב ליטטף. אין התייחסות בכלל גם במצבים שהוא שואל מה יש לך כשאני מתכנסת בתוך עצמי.. אבל אז אני אומרת לא..סתם.. כלום. ובזה זה נגמר .. הוא לא ימשיך ויגיד אני יודע שעובר עלייך משהו .שתפי אותי ..והוא יודע שאני במצב לא הכי. והוא עובר הלאה. אולי חוסר ידע או יכולת היתמודדות .. לא יודעת.
אצלנו וראים לטיפוס כזה דבאעעע
הפער בין מה שאני עושה ומוכנה לעשות למענו הוא ענקקק. בפועל .לא בדיבורים אלא במעשים . אני אצא מאיזור הנוחות שלי ו’אסבול’ או אעשה פעולה שלא בא לי לעשות ,אבל רק כדי לראות אותו שמח או שבע רצון אני אעשה ועוד איך.
הוא לעומת זאת, בעל פה,הוא יגיד שהוא יהיה מוכן לעשות בשבילי כך וכך..אבל בפועל הוא לא מתאמץ או מנסה לרצות אותי. בסופו של דבר אני במצב שיש לי את כל הסיבות המוצדקות שבעולם לקום וללכת ולחפש את האושר שלי במקום אחר.כי אכן יש תחושת החמצה שזה אחד הדברים שקשה לאדם לחוות.
שאלת השאלות.. האם המצב הוא בלתי נסבל שבשביל חיפוש אחרי האושר האישי שלי ואולי אף מציאתו,מצדיקה את הצער והכאב וההשלכות של מהלך כזה, עלינו ועל 4 הילדים שלנו עכשיו ובהמשך החיים?
פה נתקעים אוהו איך נתקעים!!!
עם כל הכבוד לכל הפסיכולוגים והיועצים.
לא תמיד פתק בכיס או ציור של לב עם האודם על המראה בבוקר יעזרו..
אני לפעמים הייתי מפתיעה אותו והוא בתגובה במקרה הטוב לא שם לב ואם מסבעם את תשומת ליבו אז תגובה תקינה ולא יותר ובמקרה הגרוכ וברוב הדברים ביאס אותי ברמות בתגובות חסרות טקט.
ואני אומרת לעצמי הוא לא עושה בכוונה הוא איש טוב באמת. אבל האם אני יכוחה לייות עם החוסר הזה עם אדם שמחסיר ממני את המינימום שבכתובה? המינימום שביחסים בין אנושיים?גם אם זה לא בכוונה?
בנות יקרות אשמח שנפתח לנו קבוצת ווצאפ צנועה וקטנה שבה כל אחת תשיח את ליבה ואולי זה יעשה קצת טוב לנו. אני כל הזמן מרגישה שהתחתנתי עם הגבר מהסוג הלא נכון.
מי רוצה להצטרף לקבוצה ??
האם למערכת יש אפשרות לחבר ביננו איכשהוא ?
כשאני יושבת על הספה, טרם אני מתחילה לעבוד בבית, לסדר, לארגן, לנקות אבק, לשטוף את הרצפה וכ”ו..
פתאום ניזכרתי בכאב שלי, אותו כאב שמלווה אותי מזה שנים והתעצם בשנתיים האחרונות, ניזכרתי שהייתי יושבת על הרצפה בחדר ופניי מלאות בבכי, כזה שקשה לעצור בין רגע, אני מרגישה עזובה, מרגישה לבד על אף שאני בת 21 ונשואה כבר שנתיים,
מאז הלידה של התינוקת המתוקה שלי לפני כשנה וחצי, הכל החמיר, הכל נעשה קשה יותר, יש לי בעל אך אין לי אהבה!!
יש לי הכל ובעצם אין לי כלום!!
לרגע, החלטתי פשוט לרשום בגוגל את המשפט הבא בכדי לראות אם יש עוד נשים שמרגישות כמוני, ואז נכנסתי תוך שעייני מוצפות דמעות והתחלתי לרשום את מה שבקע מהלב שלי באחת: יש לי בעל אבל מרגישה לבד!!
ופתאום נפתח לי האתר הזה שבו ראיתי כי ישנן עוד נשים רבות שמרגישות כמוני.
אני כל כך מזדהה איתכן, כל כך הייתי רוצה לשבת, לדבר ולחבק כל אחת ואחת מכן.
הבדידות חונקת אותי!! הכאב לא מרפה ממני!!
פייגי איזו מקסימה את ! איך ריגשת אותי !! אני כאן בשבילך. סוחבת את אותה ההרגשה . גם אחרי לידה
נכון מאוד מזדהה עם המכתב זה קשה ויותר ההתמודדות הם לא יבינו מה לליבנו יש לי חוסר של המון דברים וכעס ולי קשה להוציא החוצה רוצה להתגבר לא יכולה
כשאני יושבת על הספה, טרם אני מתחילה לעבוד בבית, לסדר, לארגן, לנקות אבק, לשטוף את הרצפה וכ”ו..
פתאום ניזכרתי בכאב שלי, אותו כאב שמלווה אותי מזה שנים והתעצם בשנתיים האחרונות, ניזכרתי שהייתי יושבת על הרצפה בחדר ופניי מלאות בבכי, כזה שקשה לעצור בין רגע, אני מרגישה עזובה, מרגישה לבד על אף שאני בת 21 ונשואה כבר שנתיים,
מאז הלידה של התינוקת המתוקה שלי לפני כשנה וחצי, הכל החמיר, הכל נעשה קשה יותר, יש לי בעל אך אין לי אהבה!!
יש לי הכל ובעצם אין לי כלום!!
לרגע, החלטתי פשוט לרשום בגוגל את המשפט הבא בכדי לראות אם יש עוד נשים שמרגישות כמוני, ואז נכנסתי תוך שעייני מוצפות דמעות והתחלתי לרשום את מה שבקע מהלב שלי באחת: יש לי בעל אבל מרגישה לבד!!
ופתאום נפתח לי האתר הזה שבו ראיתי כי ישנן עוד נשים רבות שמרגישות כמוני.
אני כל כך מזדהה איתכן, כל כך הייתי רוצה לשבת, לדבר ולחבק כל אחת ואחת מכן.
הבדידות חונקת אותי!! הכאב לא מרפה ממני!!
לנשים היקרות והמתוקות שהגיבו פה!
אני נשואה ברוך השם באושר לבעל מקסים, ולכן אולי לא ארד לעומק הרגשתכן. ובכל זאת רציתי להוסיף שהחיים מלאים תקופות. גם הזוגיות. יש תקופות גרועות בהן אני חושבת לעצמי: למה התחתנתי בכלל? מי צריך אותו? ויש תקופות מדהימות ומלאות. אל תתייאשנה. האמנה שהבעלים שלכן הם טובים, רק שיש להם קושי מסוים, אולי אפילו גדול מאד.
אני לא אתן עצות מעשיות- גם כי אני לא יודעת איך לעשות זאת בלי להכיר את הנפשות הפועלות…. וגם בגללך שבתשובה היפה יש כיוון נהדר. מה שאני מבקשת: אל תתייאשנה! פנו לעזרה, כן! נסו שוב ושוב.,
בהערצה גדולה.
גם אני חיפשתי את אותם מילים בגוגל..
גם אני הרבה פעמים מרגישה מאוד לבד.
מרגישה לבעלי יש את הזמן והסבלנות לכל העולם, ובשבילי, לא תמיד.
לפעמים הוא חסר סבלנות, מה את רוצה ממני?!
בנות כל היום חופרות!
אבל כשחבר שלו חופש לו בווטאפ, או מישהו אחר.. יש לו את כל הזמן שבעולם להקשיב, לייעץ, לעזור..
השבת היינו בבית, אנחנו נשואים שנתיים, הריון ראשון.
בשבת הלך לישון, למד קצת, כשאמרתי משהו, הוא אמר, אני לומד, את מפריעה לי!
מה את רוצה ממני?!
ואז הלך לישון עד מוצא”ש..
עכשיו יצא לפגישה עם חבר.. אולי זה הורמונים, אבל אני מרגישה ממש לבד הרבה מהפעמים.
בבית, הוא כל הזמן על המחשב, או הנייד.. זה מעסיק אותו.
ואם אני רוצה קצת זמן איכות, בבית זה משעמם, הוא רוצה לצאת לבית קפה או משהו.
או למקומות שהוא אוהב..
מרגישה לפעמים שהוא חושב רק על עצמו.
אני חושבת שאחת הבעיות שלנו זה בעצם המדיה!
וברגע שגבר מסתכל בחוץ, הוא כבר לא מסתכל על אישתו….
הי שלום לכן!
הייתי רוצה להוסיף משהו קטן אבל די חשוב-התלות בבעל כמישהו יחיד שיוציא אותנו כנשים מהבדידות היא לא טובה…וגם לא לגמרי אפשרית
אנחנו צריכות למצוא את החברה שלנו את המקום שבו יהיה לנו תמיכה שמחה חברות … אי אפשר את הכל לתלות בבעל.
אישה זקוקה לעיסוקים משל עצמה תחביבים וכולי…
חברות לתמיכה ולפרוק את הלב.
הבעל לא יכול להכיל את הכל ולהיות הכככככללללל… זה פשוט דרישה בלתי אפשרית.
אני מרגישה שאצלי המצב הפוך.
בעלי כל היום מנסה לדבר איתי על הא ועל דא.
לא יודעת למה- אבל אני מרגישה ברוב הפעמים משועממת.
אולי אני נשמעת לכן סנובית אבל אני לא.
אני יודעת שבעלי די פגוע ממני.
אבל לא חושבת שאם אני אדבר איתי בתור ה”נודניק שצריך לעשות איתו חסד” זה יהיה יותר טוב.
עדיף לי לדבר איתו פחות בכמות ויותר באיכות.
ויש לנו גם שיחות עומק טובות.
מרגישה לא טוב עם זה. מרגישה רעה. לא אוהבת את ההרגשה.
וואו! ואני חשבתי שאני לבד במערכה….
בעלי לא אוהב לצאת וממש מתרגז כשאני מנסה לשכנע…
די זה קשה אנחנו כל היום סביב הבית ובערב זקוקות לזריקת מרץ יחס,יציאה בר לי שבעלי יהיה הפרטנר.
אני מרגישה שהתחתנתי עם זקן.
אני ממש הולכת ודועכת מיום ליום כולה בת 30.
בול אצלי ככה
זה הבדלי אופי שאי אפשר לשנות
אני חיה על 200 קמש והוא על 5
אני מתלהבת , זורמת קלילה והוא… לא כזה
אז למדתי בעל כרוחי לחיות את חיי להעשיר אותם ללמוד את התואר השני שלי ,לבלות ,יוצאת לגלוש בקיץ יוצאת לאימונים בחורף עושה מה שאוהבת
זה קשה. אבל מעדיפה להנות לבד מאשר לרדוף אחרי מישהו שייתיחס אליי. בשביל הילדים שיניתי אסטרטגיה.
וואו, מצער לשמוע את הכל. ומרגש להרגיש בקבוצת השוות.
אחרי שנה מהחתונה ילדתי.
מרגישה שבדיבור הוא טוב, למעשה??? קשוח מאד. בעיני הוא אגואיסט מושלם!! יעשה מה שבא גם לו,
דוגמא קטנה:בהריון לא היו לי הרבה דודות. פעםאחת בדרך הביתה היה לי חשק מטורף לפיצה, העצה שלו היתה להכין בבית, כי בחוץ לא בריא… ו… ולדעתי לא היה לו כוח.
וזה קרה כמה פעמים שאני עם חשק למשהו והוא פשוט מסרס אותי. למדתי לא לבקש…
אם יש לי חשק לקנות לעצמי, ואם אנחנו יחד, אז אני אקנה אחרי העבודה.
וזה לא הכל. ונמאסססס לי, כרווקה שהתחתנה בגיל 30, זה ממש מתסכל!!! מרגישה שהלכה לי השמחת חיים שהיתה לי ועוד כרווקה.
ואביגיל, מסכימה איתך. רק שאני תקועה בעיר שאני לא מכירה בה אף אחת, התרחקתי מהמשפחה והחברות. עם ילד קטן קשה לי לצאת. בפרט שהלידה היתה בחורף ובתקופת מלחמה ואזעקות.