שלום לך

השאלה שלך מלווה רבים וכואבת מאוד.

מצד אחד, הקב"ה מדקדק עם הצדיקים חוט השערה, וזה בעצם אומר שאין דרך לברוח מהביקורת וכל פרט ופרט בחיים שלנו יכול כביכול להיות סיבה להרבה כאב. ומצד הקב"ה הוא קל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת. מצד אחד כתוב 'כל האומר הקב"ה ותרן יוותרו [יחתכו] מעיו' מצד שני השם נושא חסד אפילו לרשעים.

יש כאן בעיה עמוקה שמאז ומעולם היה צורך לברר אותה. ובאמת גם הנביאים וגם חזל וגם שאר חכמי ישראל לדורותיו, דנו בשאלה כיצד מידת הדין הדורשת שלמות מוחלטת, משלבת עם מידת החסד שהיא עיקר המציאות.

כי באמת יש בנו חוויה שכל חטא הוא סיבה לשלילה מוחלטת שלנו. הרי על כל עבירה אפשר לתקן ולתקן ולתקן, ומצד שני אי אפשר לחיות ככה, וגם ברור שהקב"ה לא ברא את העולם באופן הזה.

את אומרת שאת מרגישה שאת רוצה להיפטר מצורת המחשבה שנתפסת לכל פרט של חטא יומיומי, כי את מרגישה שעצם המחשבה הזו עצמה היא חטא. ובאמת אופן המחשבה הזה – הביקורתי כלפי עצמך הוא הגיוני וטבעי, כי במובן מסוים כולנו מחפשים שלמות, כולנו אוהבים שלמות, והשלמות היא באמת מהות אלוקית. ומסתבר שם הקב"ה דורש שנהיה מושלמים. וברור שכולנו לא רוצים לקנות מוצר פגום, ואם אנחנו רואים אפילו פרט שולי במוצר שהוא לא מושלם אנחנו לא נקנה אותו.

בכנות אומר, שהגיוני מאוד שתחושי את התחושות הללו בתקופה של פרידה. וגם אם יכול להיות שתמיד הרגשת דברים דומים, הגיוני מאוד שבתקופה של פרידה זה יצוף ויהפוך למטריד, משום שלרגשות שלנו יש תכונה שהן נתפסות על מחשבה שמבטאת את המצב רוח שלנו הכי טוב.

במצב של פרידה מתעוררת מחשבה – אולי אני לא טובה? אולי זה בגללי? אולי אני לא ראויה? גם אם את בחרת להיפרד, ובוודאי אם לא את יזמת את זה, הגיוני מאוד לחוש רגשות קשים וגם מחשבות קשות כלפי עצמך, תחושות שאת לא ראויה ולא מגיע לך. פרידה היא חוויה עמוקה של שבר באהבה. והחוויה הזו משליכה לאופן שבו אנחנו תופסים גם את עצמנו.

הרי תוכלי לשים לב להבדל בין איך שאנחנו קונים מוצר, לבין איך שאנחנו מתייחסים לאדם שאנחנו מכירים. כשאנחנו מחפשים מוצר אנחנו בוחנים את השלמות שלו. כלומר אנחנו בודקים כמו הוא מושלם ואם יש בו אפילו פרט קטן לא מושלם אנחנו דוחים אותו. אבל במערכת יחסים אנחנו מתייחסים למי שלמולנו כאישיות שהוא מצד עצמו חשוב לנו, אנחנו לא בוחנים אותו לפי הגדרות חיצוניות ולפי פרמטרים של ביקורת, אלא בוחנים אותו לפי הרגש שלנו כלפיו. כי הוא מצד עצמו יש לו זכות קיום. – על כל פשעים תכסה אהבה.

ומה שקורה בעצם בפרידה זו חוויה קשה של מעבר ממערכת יחסים פעילה [אפילו אם היא כואבת] ליחסי זרות. ממערכת של אהבה-שנאה למערכת של מוצר, טוב-או גרוע. כלומר היחס של בן אדם זר הוא יחס ביקורתי, גם אם לא שלילי זה יחס פשוט של זרות. והזרות הזו יכולה להיות מצב מאיים מאוד, כי פתאום האדם האחר לא חומל עליי ולא מעלים עין, אלא רואה אותי כאובייקט, והוא דורש מה שהוא רוצה להשיג, והוא לא זורם עם אף פרט, הוא גם לא מתלהב משום דבר בי, אלא רואה אותי בקור רוח ובעין ביקורתית.

הדבר הזה קורה אפילו בפרידה בן חברים, קל וחומר בוודאי ובוודאי בפרידה מזוגיות. פתאום את נחשפת לעין ביקורתית. פתאום מישהו שהיית איתו במערכת יחסים של אהבה או שנאה, עובר למערכת יחסים קרה, של זרות, והוא יודע עליך הרבה דברים אישיים, שחלקם מאוד לא נעימים, ואת בעצם חשופה מבחינת המידע עליך להרבה מאוד ביקורת. הדבר הזה יכול להוליד בתוך תחושה עמוקה של 'לא ראויה'. תחושה שאני בעצם לא ראויה – לאהבה והערכה ואיכפתיות וחמלה.

וכאשר התפיסה שלך על עצמך היא: 'אני לא ראויה' אז התפיסה הזו הולכת איתך לכל מקום ולכל מערכת יחסים. ובוודאי למערכת יחסים הכי משמעותית של בן אדם בחייו – המערכת יחסים עם הקב"ה. כלומר האופן שאת חושבת על עצמך, משפיע על האופן שאת חושבת על הקב"ה ביחס אליך.

אני לא אומר בהכרח שהסיבה שאת חושבת על עצמך כל היא בגלל הפרידה. אלא רק אומר שזה סביר מאוד שזו הסיבה. ובכל מקרה מה שאת מרגישה כלפי הקב"ה קשור לחוויה העמוקה שלך כלפי עצמך שאת לא ראויה. את חווה כאילו הקב"ה לא מתייחס אליך בתוך הקשר של מערכת יחסים ארוכה – עם העובדה שאת יהודיה, ושאת מתשתדלת לעשות טוב, ושאת הרבה שנים עובדת השם, ושיש לך הרבה מאוד טוב שעשית, אלא את חושבת על עצמך שאת לא ראויה, וממילא את חושבת שהקב"ה [שהוא הרי יודע שאת 'לא ראויה'] גם הוא לא מתייחס אליך ביחס של אהבה אלא ביחס טכני של פרטים מעשיים, ותופס אותך על חטא.

הצעתי לך, דבר ראשון להבין שמה שאת מספרת זה שהדימוי העצמי שלך הוא של ביקורת. ושמי לב גם איך את מבקרת את עצמך על עצמם הביקורת העצמית. וכך נוצר גלגל שמזין את עצמו -את מבקרת את עצמך בגלל חטא שעשית, ואז את מבקרת את עצמך שאת מבקרת את עצמך וכן הלאה והלאה.

אז איך יוצאים מהגלגל הזה?

אז יש לי הצעה מפתיעה. דבר ראשון להבין שזה הגיוני שיהיו לך מחשבות רעות על עצמך בתקופה כואבת כזו. תני למחשבות הרעות לחלוף בתוכך, תני להן להתקיים, אל תתייחסי אליהן ברצינות.  תדעי שהקב"ה חומל עליך גם אם את חושבת על עצמך דברים רעים. ותנסי למצוא בתוך חמלה על עצמך, על עצם הכאב. מותר לכאוב. תאמרי לעצמך מילים טובות חומלות ומעודדות כאילו היית אחות קטנה שעברה פרידה ויש לה הרבה ביקרות ומחשבה רעה על עצמה. תחשבי על עצמך כאישה חזק וחכמה בת חמישים, ותשוחחי עם עצמך. תאמרי:

'טליה היקרה זה באמת כל כך כואב. זה הגיוני וטבעי שאת חושבת שאני חוטאת וחייבת להיות מושלמת. כרגע אין לך יכולת לחוש את עצמך באופן אחר. קשה לחשוב על עצמך כאהובה. אולי אדרבה זה מה שעושה אותך ליותר ראויה לאהבה אצל הקב"ה… וכן הלאה.

תמצאי בתוכך את המילים החומלות שהיית אומרת לבת שלך, או לאחות קטנה. ואל תדאגי בנוגע למחשבות השליליות, כי הן מצד עצמן יחלפו כנראה לבד, במיוחד אם תתני להן לחלוף בחופשיות בתוך. מבלי להאמין בהן ומבלי לשפוט אותן, פשוט תני להן להיות. תביני שבתקופות מסוימות בחיים יש בתוכנו מחשבה רעה על עצמנו. זה לא מסוכן, ולא הופך להיות אמיתי אם חושבים ככה, זו מחשבה וזה הכל. והקב"ה יכול ברגע אחד להפוך כל רעה לטובה.

אני חושב שתופתעי לראות שכאשר גל המחשבות הביקורתיות נרגע. תוכלי לחוש פתאום גם שהקב"ה אוהב ואתך רוצה בטובתך, ולא מבקר אותך על כך שאת לא מאמינה שאת מספיק טובה. הקב"ה מבין מה עובר עליך ויודע שהמחשבות הללו הן משהו שיש כרגע בתוך ולא מעשה רע שאת עושה.

חשוב מאוד שתזכרי כל הזמן. שבמרחב אחר. שאת לא מחוברת איליו כרגע בקלות. יש מי שאוהב ואתך וחומל עליך, ולא מנסה לבקר אותך כל הזמן. ולא חשוב כמה פרטים מקולקלים בחיינו יש הקב"ה לא מחפש אותנו בפינה. חשוב שתזכרי זאת רציונלית. אבל ברמת הרגש. תני למחשבות הרעות לזרום בתוך תני להן את הקול שלהן ואל תתעסקי איתן, אל תתווכחי ואל תברחי פשוט תביני שיש בך חלק שעכשיו מדבר באופן הזה, ואת לא מבקרת אותו. תגידי לעצמך אני לא מבקרת את עצמי על זה שאני מבקרת את עצמי על זה שאני מבקרת את עצמי…

הקבלה הזו, המלאה, הקבלה של האי-הקבלה שבתוכך יכולה לפתוח בך שערים גדולים לאור האלוקי האוהב והעוטף. ועד אז, תזכרי שהקב"ה מקבל אותך ולא דורש ממך להיות מושלמת גם אם כרגע את לא צריכה לחוש את זה.

בהצלחה רבה מאוד

תודה על הזכות להשתתף במחשבות על זה, מקווה שהועלתי

יוסף