שואל נכבד מאד.

שאלתך כוללת שני שאלות חשובות ויסודיות במסורת קיום המצוות. שאלה אחת הינה על דרשות חז"ל, והאופן שבו הם חידשו דינים והלכות. שאלה נוספת וכללית יותר, דנה במקור הסמכות של חכמים לגזור גזרות.

תחילה אתייחס לעיקר סמכותם של חכמים, ולאחר מכן אדון בפרטי השאלות שהצגת.

בשאלתך הצגת את חכמינו כקבוצת אנשים שהחמירה על ה'תורת חיים נעימה ונחמדה וקלה' כלשונך. אם נמשיך לפי אותו טיעון, נמצא שחכמים ה'קשוחים' הללו, משום מה, ביטלו את קטיעת יד המזיק, והמירו את עונשו לעונש ממון, בניגוד להבנת הפסוק הראשונית. בנוסף, הם הוסיפו כל כך הרבה תנאים לעונשו של בן סורר ומורה, עד כדי כך שלפי דעה אחת "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות" (תוספתא סנהדרין יא, ו; וצוטטה בבבלי שם עא, א). כמו כן הם גם צמצמו מאד את דיני עיר הנידחת, עד שגם כאן נשמעה אמירה ש"עיר הנידחת לא היתה (סנהדרין, שם).

דברי חכמים אלו זכו לפרשנות הפוכה מכפי שהצגת. אותה פרשנות ראתה בחכמינו חבורת 'ליברלים' שבצעה 'התאמות' בין דיני התורה, לבין המוסר הרווח בזמנם.

בבסיסם של שני הנחות אלו, טמונה הנחה שישנם שני מערכות שונות המתנהלות במקביל. קיימת מערכת של תורה שבכתב, וקיימת מערכת של תורה שבעל פה. הנחה זו מעוררת שאלה עצומה, מדוע המערכת מתנהלת כך, וכי לא היה פשוט ונוח יותר, אם כל הפרטים היו נמסרים באותו אופן. מדוע קיים שילוב בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה.

שאלה זו נשאלה על ידי הראשונים, ונאמרו עליה תשובות שונות. התשובה שנוגעת לעניינינו היא, שלא ניתן להסביר את הכל בפירוט דרך כתב, ומשכך חלק מהתורה נמסר מראש בעל פה. ניתן לראות זאת בלמידה של חומר עיוני. אין כמעט אפשרות ללמוד ולדעת עניין בשלמותו, על ידי עיון בספרים.

בתורה שבכתב עצמה ניתנו רמזים לכך, שחלק מפרטי המצוות נאמרו בעל פה. פסוק כמו (דברים ו, ח) "והיו לטוטפות בין עיניך", אינו יכול להתפרש פירוש מוסכם בלא סיוע מבחוץ של מסורת. וכן אמירה כמו (ויקרא כג, מ) "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו'", חייבת להתלוות למסורת בעל פה שתפרט מהו הפרי המדובר. האבן עזרא (בהקדמת פירושו לתורה) מביא עוד דוגמאות מסוג זה, המוכיחות שהתורה והמסורת שבעל פה, אינם שני מערכות שונות, אלא אחת משלימה את חברתה, ומה שלא גלתה התורה שבכתב, ביארה התורה שבעל פה.

במסורות העוברות בעל פה עלולות להיווצר ספקות. ועל כן חכמינו ניהלו ביניהם דיונים ארוכים על כל לימוד ולימוד, וכל אחד מהתנאים והאמוראים נסה לבסס את שיטתו על קריאה מעמיקה יותר של הכתובים.

כללי הלימודים הללו הינם רבים. המלבי"ם בהקדמתו לחיבורו לתורה, ניסח כללים רבים והוכיח על השיטתיות שבהם. גם בפירוש 'הכתב והקבלה' (לרבי יעקב צבי מעקלענבורג) נמצאים כללים בתוך הפירוש לתורה. הרש"ר הירש והנצי"ב התייחסו ג"כ רבות לאופן הלימודים שהנחו את חכמים בדרשותיהם.

ההערה הספציפיות שלך על איסור הוצאת זרע לבטלה, כיצד ניתן ללמוד אותו מהפסוק. ראה בערוך לנר (נדה יג, א) שדן במקור הלימוד של חכמים, וראה גם בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט סי' נא, קונטרס רפואה במשפחה פרק א) שהביא את דברי רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) שהעיר על דרשת חכמים, ורצה לומר שבסיס האיסור הינו מטעמי נסתר. היו שאכן רצו לומר שהאיסור הינו רק מדרבנן, ודרשת חכמים הינה רק אסמכתה [ניסיון להסמיך את דבריהם]. מחלוקת זו הינה מחלוקת בראשונים בין בעלי התוספות לרמב"ן ועוד. למקורות נוספים ראה באנציקלופדיה תלמודית (חלק יא, ערך השחתת זרע'), ובאוצר הפוסקים (אהע"ז סי' כג).

כמו כן ההערה על איסור בשר בחלב. כבר הפרשנים על אתר עמדו בשאלה זו. ראה ברבנו בחיי (שמות כג, יט), ובספר הכתב והקבלה (שם), ובמלבי"ם (שם).

הדיון על הכוח שיש לחכמים לגזור גזרות ולתקן תקנות. הינו דיון ארוך ולא ניתן במסגרת זו להאריך בו. כמראה מקום לעיון ניתן לציין את הספר "תורת נביאים" של המהר"ץ חיות, שבו נידונים באריכות גדרי תקנות חכמים וכוחם. ואת הספר "דברי סופרים" לרבי אלחנן וסרמן [בקובץ שעורים ח"ב] ובעיקר בפרק ב', שבו הוא טוען שהיתה קבלה כללית של עם ישראל לקיים את תקנות חכמים.

החזו"א בהערותיו על הספר "דברי סופרים" סבר שהטעם שצריך לשמוע בקול החכמים, הינו בשל העובדה שהם היו חכמים מאתנו עשרת מונים, ועל כן אנו בטוחים שדבריהם אמת.

אני סבור שמוטב לאמץ את השקפת החזו"א כדרך חיים. כאשר ניגשים לעיין בדברי חכמים, חשוב להתאזר בענווה, וברצון להבין את עומק דבריהם. כיום שוררת השקפה שלפיה 'הכל שפיט'. בלימוד התורה קיימת מגבלה על כלל זה, והוא שאין אמורא חולק על תנא, ואין ראשון חולק על אמורא, ואין אחרון חולק על ראשון.

אביא דוגמה אחת בדברי אגדה המראה כיצד חכמים כללו בדבריהם עמקות שאינה נראית במבט ראשון. בגמרא (חגיגה יב, א) "תנו רבנן בית שמאי אומרים שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים".

בעיון ראשוני מחלוקת זו נראית תמוהה מאד. מהי נקודת המחלוקת, ואיזה ענין מושפע ממחלוקת זו.

רבי ישראל מסלנט בספר "אור ישראל" (הערה לאות ל) ביאר שמחלוקת בית שמאי ובית הלל היתה האם החלק של המעשה בפועל הוא המרכזי, או החלק של המעשה בשלב התכנון הוא המרכזי. ועל פי זה הוא ביאר מחלוקות רבות בין בית שמאי לבית הלל. כמובן שיש גם הרבה מה להאריך מהי נקודת המחלוקת בוויכוח זה. אך דוגמה זו מוכיחה כיצד אגדה שנראית תמוהה, מקבלת אור חדש.

גם בענייני הלכה, לחכמים היתה היכולת לרדת לסוף דעת נותן התורה ולהבין את מה שנכתב 'בין השורות' טוב יותר מאתנו בהרבה. משכך עלינו לכופף את עצמנו לדעתם הרחבה מני ים, ולהבין שלא את הכל אנחנו מבינים, ולהתפלל לנותן התורה שנזכה להבין ולו במעט את עומק כוונת חכמים. ולהודות לה' על הזכות הגדולה שניתן לנו רשות לעיין בדבריהם.

אקווה שעזרתי במעט לברר ענין חשוב זה.

הרבה הצלחה.

בניהו.

[email protected]