שלום לך

ראשית, אבקש את סליחתך על העיכוב בתשובתי.

אומר לך את האמת, אני מלא הערכה על הכנות, על אי טיוח הדברים ועל הנכונות והנסיון להתמודד. אני חש את לבטיך ואת

הקושי הרב איתו אתה מתמודד הן במישור “הדתי”, הן במישור הזוגי והן במישור הריגשי, אלו הם לבטים וחיבוטי נפש לא קלים

והפחד לאבד את הטוב איננו פשוט. אין לי תשובה פשוטה בשבילך עשה כך או אל תעשה אחרת, אך אשתדל להציע נקודות

למחשבה שאולי יעזרו ויביאו להתמודדות נכונה, בריאה ומוצלחת.

אתחיל בסיפור אישי קטן, לפני כעשור התבקשתי ע”י חבר עו”ס לסייע לו בטיפול במשפחה מסויימת בארצנו הקדושה. האב ת”ח

גדול, ראש ישיבה ויהודי יר”ש עד מאד, רעייתו גם היא יראת שמים וצדקנית גדולה אשר שפכה דמעות כמים בתפילות על גידול

בניה ובנותיה. חוסר ההבנה בחינוך של ההורים יחד עם סיבוך כלשהוא שהחל מהבנות הגדולות, גרם לתסיסה גדולה בתוך

הבית ואני נקראתי לסייע עם שניים מהבנים שהיו בגילאי .17-1בשלב כלשהוא במהלך עבודתי עימם, התיישבתי עם ההורים

והודעתי להם שאם ברצונם שאעזור לבניהם הרי שנגמרו כל המלחמות, השיכנועים והניג’וזים, ומיום זה ואילך הדרישות “הדתיות”

שלהם מהבנים הללו יסתכמו בהנחת תפילין ל 2דקות תוך קריאת ק”ש. ההורים המזועזעים רצו להשליך אותי מכל המדרגות והם

פתחו עליי את פיהם “באיחולים לבביים” על כי אני מחלן להם את הילדים. בסופו של דבר הם נכנעו תוך מסירת מודעה רבא

לאורייתא שכל הגהינם של חטאי הילדים יהיה רק עליי וכדו’.

לפני כ 4שנים פגשתי את אותו יהודי באוטובוס, הבנאדם עמד והסתכל עליי וחש מאד שלא בנוח. דקה לפני שהוא ירד הוא ניגש

אליי ואמר לי כך: “דע לך שמכל 14ילדיי רק אותם שניים שנכנעתי לך עליהם לפטור אותם מלימוד תורה ורוב המצוות נשארו

חרדיים, כל שאר ילדיי שהמשכתי להילחם עליהם הלכו לפח” אמר וירד בוכה מהאוטובוס. זו הייתה חוויה מאד קשה עבורי.

הבאתי את הסיפור הזה בכדי להמחיש “שבתחבולות תעשה מלחמה”, אתה מתאר מצב בו אתה נלחם שוב ושוב ומפסיד בקרב

כל פעם מחדש. הכלל הוא שכאשר אני עורך מלחמה בה אני מפסיד באופן קבוע מומלץ לי לשנות הן את גישתי למלחמה, הן את

מיקום הקרב והן את טקטיקת המלחמה, או במילים אחרות לשנות פאזה. לשם דוגמא, הגישה – האם אני נלחם על משהו ששווה

לחימה ? האם יש קורלציה בין האנרגיה המלחמתית לבין התוצאה גם אם תושג ? וכדו’. שטח הלחימה – האם שווה שוב ושוב

להסתער על הגבעה הזו למרות חשיבותה או שאולי עדיף לי להתחיל לכבוש 2-3גבעות זניחות בעוטף וכדו’. בטקטיקה נחשוב

על כלי המלחמה מתאימים יותר, מארבים, בני ברית, תחבולות ועוד.

אני מציע 2דברים עיקריים. הראשון: רכוש לך בני ברית. ההרגשה שלי שעולה למקרא דבריך היא שרעייתך איננה חלק מטקטיקת

הקרב שלך (ואולי אף רק מקשה כעומדת שופטת/מאוכזבת מהצד), מומלץ מאד להיעזר בכוחה הנפלא של אהבת אישה לבעלה

ולבקש ממנה להיכנס יחד לתוך המלחמה, כמייעצת, כתומכת, כמאירה וכן גם כמעירה. “טובים השנים מן האחד אשר יש להם

שכר טוב בעמלם: כי אם יפלו האחד יקים את חברו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו: גם אם ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך

יחם: ואם יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו” (קהלת ד’) “טובים השנים – לכל דבר מן האחד לפיכך יקנה לו אדם חבר וישא אשה

אשר יש להם יותר ריוח בעמלם, הרבה מלאכה נעשית בשנים שאין היחיד מתחיל בה לבדו:” (רש”י שם). מעבר לכך שיהיה לך

כח עזר שישנה את כל מערך הכוחות, דבר זה יכול להביא לקירבה רבה מאד, לחיזוק הקשר הזוגי ולאימוץ כל אחד את כוחות

הטוב שאצל השני.

דבר שני. שחררו לחץ. אתם נמצאים בתוך מערבולת של לחצים דתיים/רגשיים/ערכיים שמשפיעים גם על הזוגיות שלכם. קחו

לכם כמה ימים בהם אתה לא מנסה להילחם על כלום, לנשום אוויר ולהירגע. לאחר מכן בחרו יחד את הגישה המלחמתית ואת

שטח הקרב, על מה שווה להילחם ועל מה לא, על איזה נקודה כדאי להילחם קודם (רמז, לא על זו שהכי משמעותית ומפריעה)

ועל איזו אח”כ, היכן יש יותר היתכנות להצליח במינימום פגיעות והיכן זו מלחמה אבודה מראש או שסיכוניה גבוהים. באיזו

טקטיקה תיגשו לכבוש את אותה גבעונת ומה תפקיד כל אחד מכם בכח. בניית ציפיות, התכוננות לאכזבות (שיבואו) וחגיגת

נצחונות. לאחר מספר אימונים משותפים כבר תלמדו יותר טוב איך אתם עובדים ביחד ולאט לאט (יכול לקחת גם שנים, אבל “לא

עליך המלאכה לגמור” אז אין לחץ מכיוון שאין אתה בטל ממנה) תכבשו עוד יעד ועוד פסגה.

אני רוצה להרגיע את שניכם, אתה ממש לא ריק ואין שום סיבה לחוש ריקנות וחילוניות בתחפושת. אתה ירא שמים גמור והעובדה

שאתה מנסה שוב ושוב רק ממחישה את זה, אלא שפשוט נלחמת עד כה בצורה לא יעילה, זה הכל. הורדת לחץ ושינוי פאזה הם

כל מה שאתם צריכים, כמובן שאתם יכולים לבחור להיעזר באיזה רב/יועץ/חבר שאתם סומכים על שיקול דעתו שיעזור לכם לבחור

את המלחמה ולתכן את האסטרטגיה “ותשועה ברוב יועץ”, אבל העבודה המשותפת שלכם היא העיקר כענין “איש את רעהו

יעזורו ולאחיו יאמר חזק”.

אני מאחל לכם למצוא יחד את נקודות הכח של שניכם, את האומץ לצאת לדרך חדשה יחד בכוחות ובידיים שלובים מבלי לפחד

להביט למבוכה בעיניים. לצעוד, לעמול, ליפול ולנצח יחד עוד נקודה ועוד אחת. להעריך יחד את העיקר ואת הטפל, לחזק את

התשתית הזוגית ולהביאה למקומות וחוזקות פנטסטיים לגמרי.

אין לי כל ספק כי תצליחו בכך ובגדול.

אתה מוזמן ליצור קשר ישיר לתוספת בירור והבהרות אם תחפוץ בכך.

יהי ה’ עמכם.

בידידות ויקר.

אברהם

aysadvice@gmail.com