שואלת יקרה וחשובה,

שלום וברכה,

קודם כל, תודה שהיית כנה ושיתפת את מחשבותייך ורגשותייך, השתדלת לדייק את הדברים, כתבת בפתיחות והבאת סוגיה משמעותית ל'שולחן'. אני מניחה שהרבה בחורות ובחורים עוסקים בשאלה הזו. "מאין יבוא עזרי"?

אני מבינה את תחושת הבלבול שהגעת אליה, זה בכלל לא קל לעבור את הדרך הזו. שידוכים זה תהליך של חיפוש והמתנה, והרבה פעמים יש תחושת חוסר אונים שמלווה את הדרך. אני יכולה לדמיין כמה מתסכל זה להרגיש שאת עושה את כל מה שניתן ועדיין לא מצליחה למצוא את הדרך לשם בעוד שהזמן ממשיך לעבור ויש תחושת לחץ.

כפי שאת כותבת, נראה שאת עושה כל שביכולתך, ולכן, 'פתרון' זה באמת משהו שאת ככל הנראה כבר משתדלת ועושה את הדרך לגביו. למרות זאת, יכול להיות שחידוד נקודת ההסתכלות עשוי לאפשר סוג של דיוק ורווחה מסוימים.

מה שכתבת שההורים שלך עשו כל מה שביכולתם, ואת מכירה בהשתדלותם ובמה שהם נתנו לך, ואת מבחינה באכפתיות שלהם כלפייך, זה מקסים ויקר בהחלט. אבל נכון, זה גם עשוי להיות מתסכל לאור מה שהתרגלת אליו מתחילת השידוכים. ואכן, זה טבעי שעם הזמן, כשהם עומדים מול טרדות אחרות בחיים, או שהם עייפים או מוצפים, ההתמקדות בשידוכים יכולה להיפגע, וזה יכול גם להרגיש כמו הזנחה. זו תחושה לא נעימה, במיוחד כשרוצים להרגיש יותר שותפות או תמיכה, ולא פשוט להרגיש שאת נשארת לבד בתהליך הזה.

יחד עם זאת, בפן המעשי, טוב שכתבת שאת לוקחת אחריות. בסופו של דבר את זו שעוברת את הדרך הזו באופן אישי, גם אם הם מאוד רוצים לעזור ולתמוך, והגיל והבגרות שלך יכולים לתת לך כוחות להיות מעט יותר עצמאית ולשתף אותם כשמתאים לך ונראה לך לנכון.

הצעד שעשית- לקחת את המושכות בידיים הוא צעד אמיץ וחשוב, ויכול גם להוביל אותך למקומות חדשים אם את תמשיכי לפתוח דלתות, להגמיש את תפיסות המחשבה ולהתעקש, אפילו כשזה מרגיש קשה.

אני מבינה את התחושה של "עשיתי הכל" – לפעמים זה באמת מרגיש כאילו כל מה שניתן היה לעשות כבר נעשה, ועם זאת התוצאה לא מגיעה. זו בהחלט תחושה לא פשוטה.

מה שכן, בתהליך הזה של שידוכים, יש הרבה יותר ממאמצים חיצוניים ו"מה שנראה" כמו הצלחה. גם אם את לא רואה את התוצאות מיידית, הרבה פעמים תהליך פנימי, למידה והכנה, קורים מבלי שאנחנו שמים לב אליהם.

החיים הם תהליך שבו כל אחד מוצא את הדרך שלו, ובתוך כל המאמץ, יש גם את המקום לתת למאמץ הזה מקום של שלוה פנימית. זה לא קל, וזו לא משימה פשוטה. אבל לפעמים הפסקת ההתמקדות בתוצאה, וההבנה שהמאמצים שלך מועילים גם אם הם לא נראים מיידית, יכולים להביא אותך לתוצאה מבוקשת. כשאת יודעת שעשית כל שביכולתך, ואז את מרגישה שקטה בתוכך ומאפשרת לבורא עולם להוביל את הדרך, ואת יכולה להרגיש יותר שלמה, גם כשהתוצאה מתעכבת.

גם הדרך לא תמיד ברורה, אבל זו דרך שמביאה עמה צמיחה, גם אם לא תמיד רואים את הדרך. תני לעצמך מקום להרגיש את הכאב הזה, אבל אל תוותרי על האמונה שהדרך תוביל אותך למקום נכון – וזה לא רק תלוי בך ובמאמצים שלך, אלא גם בזמן ובנסיבות שיגיעו, שיכולים להתברר כקרובים ממה שנראה כרגע.

מה שחשוב לי להדגיש, זה שבין כל השתדלות ועשייה למען היעד, חשוב לשמור גם על איזון פנימי.

עשייה זה בהחלט דבר חשוב – את מראה המון אכפתיות ומאמצים שנעשים מתוך רצון טוב ואמונה אמיתית. ובאמת, יהיה חכם ונכון להמשיך לעשות כל מה שציינת- לפנות לאנשים, לאתרים ולשדכנים. תוכלי גם לצאת קצת יותר, להרחיב את מעגל המכרים שלך ולאפשר לעוד אנשים לחשוב על אופציות שיוכלו להתאים לך (וכמובן, גם להתאוורר על הדרך). אפשר גם לשקול לבקש עזרה ממישהו חיצוני כמו יועץ זוגיות או שדכן אחר, אולי מתוך מקום חדש ובלי ציפיות שהדברים יפתרו באופן מידי, אלא כחלק מההזדמנות ללמוד ולהתפתח דרך כל חוויה שכזו.

ובמקביל, חשוב לשמור על איזון פנימי. לחשוב איך לעשות את כל אלו מבלי להרגיש אובדת עצות ומבלי להיות טרודה בלחץ של התוצאה. כל פעולה שאת עושה היא שלב נוסף בדרך, גם אם התוצאה אינה מיידית. זה לא אומר להפסיק להשתדל, אבל זה כן אומר לתת מקום גם לאמונה פנימית שמה שנכון בשבילך יקרה בזמן ובצורה הכי טובה. לפעמים תחושת ההתשה נובעת מכך שאנחנו רוצים לקבוע את התוצאה והזמן בעצמנו, ופה נדרשת אולי יותר סבלנות, וגם אמונה שמאחורי כל מה שאנחנו עושים יש הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לראות כרגע.

זה ביטחון פנימי והבנה עמוקה שהכול בידיו של ה', ושהשידוך שלך, כמו כל דבר אחר בחיים, הוא לא תמיד תלוי בהשתדלות האנושית בלבד. יש מקום להאמין שמה שנכון לך יקרה בזמנו ובצורה הכי טובה שיכולה להיות. כל הפעולות שאת עושה הן חלק מההשתדלות, אך יחד עם זה, יש גם מקום להישען על הביטחון בה'.

התקופה הזו היא הזדמנות להתקרב לה', להוריד מהמשא שלך אליו, ועליו להשליך יהבך. במיוחד בימים אלו, שכל רגע טומן בתוכו אפשרויות בלתי מוגבלות, "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ".

ההסתכלות הכה מעשית שלך, והמקום החזק כל כך שמקפיד לא להתייאש ולעסוק רק בטוב, חיזקו אותי מאוד.

אני מזמינה אותך להבחין בכך שבסופו של דבר, כולם מחכים למשהו. אי אפשר חלילה לגמד את הניסיון הקשה מאוד בלהיות בשידוכים זמן רב, אבל ההבנה שבחיים אנו הרבה פעמים ממתינים לתוצאות שלא תמיד תלויות בנו יכולה לסייע לנו לנצל את התקופה הזו של שידוכים להרגיל את עצמנו להתמודד עם השריר הזה, ולתת לעצמנו את התבנית היציבה והמדויקת מבחינת ההסתכלות ומבחינת ההשתדלות.

המשיכי לפנות לאנשים, לשדכנים, ולחפש הזדמנויות, אבל אל תשכחי גם לעצור ולתת מקום לעצמך, לדרך ולאמונה שהדרך הזו מובילה אותך לאן שצריך – גם אם זה יקרה בזמן ובצורה שלא צפית. תמיד תזכרי שאין שום דבר מיותר במאמצים שלך, גם אם התוצאה לא תמיד מגיעה באופן מיידי.

בברכת הצלחה בכול, ובתפילה שתמצאי בקרוב ממש את זיווגך!

וכמובן, תודה על הכרת התודה, כיף לשמוע מילה טובה.

תוכלי תמיד לכתוב שוב על מנת להבהיר את הנקודות יותר.

בברכה,

יראת